ביקורות  |  Jupiter

רמקול אומני  - Duevel Jupiter

מחיר לצרכן:  ₪ 106,600

סקירה מקצועית במגזין sixmoons

ג'ולס קולמן 2005 (מקור)
Jupiter Duevel  - מאסטרו אודיו - רמקול אומני

מתקרבים לקצה של רמקולים אומני-כיווניים

למרות שעדיין לא ממש מוכר בארה"ב, דובל גרף פרסי "הטוב בתערוכה" בכמה תערוכות אודיו יוקרתיים באירופה ובעל מוניטין בינלאומי ראוי לרמקולים החדשניים שלו. הנבחרת הנוכחית כוללת את ונוס, שתי גרסאות של בלה לונה וספינת הדגל, יופיטר. בעוד שכל הדגמים הם אומני-כיווניים, לבלה לונה וליופיטר גם טוויטר שופר. בעבר סקרתי את הוונוס והתרשמתי יפה מביצועיהם כדי לרכוש בלה לונה דיאמנטה איתם חייתי באושר זמן מה.

הזדמן לי גם להאזין לגרסה הנוכחית של היופיטר באולם התצוגה של טד לינדברג, יבואן דובל בארה״ב. היופיטר עשו רושם מיידי עם דינמיקה עוצמתית, בימת צליל רחבה, נינוחות עם יצירות קלאסיות בקנה מידה גדול וההצגה ורושם טבעי ומציאותי כולל. מבחינה טונלית המיד-בס והבס העליון באים קצת על חשבון אוויר, קלילות ותחום גבוה רחב.

לאחר תקופת שידרוג ארוכה, גרסה חדשה של יופיטר בגימור פורניר עץ תפוח יפהפה הוצגה לראשונה ב-CES האחרון. התיקונים העיקריים כוללים שינויים בקרוסאובר, צמצום במימדים ובנפח הכוללים של יחידת הבס וחיווט פנימי פנימי של Stealth. התיקונים נועדו לשפר את ההידוק והאימפקט של הבס, שילוב הדרייברים, תגובה בתדר גבוה ושקיפות כללית.

בתערוכת CES הוצגה הגברה של VAC, המוזיקה באה מתקליטים על פטיפון של Pluto ונגן תקליטורים של VRS, וכבילה של Stealth. הצליל היה מאוזן טונלית, עשיר וחמים, עם פרטים מוזיקליים שהוצגו יפה. האפקט הנקי של כל זה היה מצגת קסומה ומפתה, קלה לאוזניים וגם לעיניים אם לאו דווקא לכיס. היופיטר החדש מחירו אך מעט מתחת ל-27,000 דולר. כמעט פי שניים מהמחיר של דגם בלה לונה המשובח, שהוא בתורו כפול ממחיר ונוס.

זמן קצר לאחר התערוכה ולאחר שיחה עם מרקוס דובל, טד צלצל לשאול אם אהיה מעוניין בסקירת בכורה עולמית לגירסה החדשה ביותר של ספינת הדגל של דובל. בקיצור, מצאתי את עצמי מצפה לנחיתה של היופיטר.

טד לינדבלד הביא זוג יופיטר לביתי להחליף את הרפרנס שלי DeVore Fidelity Silverback. זהו רמקול שני דרייברים מסיבי, כולל וופר קונוס נייר רגיל אך מכוון כלפי מעלה ודרייבר מיד/טוויטר גדול מהמקובל מועמס בשופר טיטניום בגודל 4.5 אינץ'. הרמקול מתנשא לגובה של 50 אינץ', יושב על בסיס מרובע בעובי של 2 אינץ' בגודל 16.5 אינץ' המשולב בעיצוב הכולל ומשקלו כ-70 ק״ג. גובה תיבת הוופר עצמה הוא כ-32 אינץ'. בחלק העליון יושב הוופר בגודל 12 אינץ'. הפינות התחתונות הקטומות של כל תיבה נפתחות לארבע יציאות מחורצות, כל אחת מכווננת ל-32Hz ומשחררת אנרגיה אל בסיס הרמקולים.

תחום המיד/טוויטר יושב על הרמקול ויורה דרך שופר הפונה כלפי מטה. המיד/טוויטר יורה כלפי מטה והוופר היורה מעלה מתחברים על ידי ארבעה מוטות אלומיניום מוצקים בגודל 12 אינץ', אחד בכל פינת תיבה. בין שני הדרייברים שוכן גוש עץ גדול מצופה למינציה המפוסל משהו בין ממתק נשיקה דו צדדי של הרשי וצלחת מעופפת. גם זו מוברגת לאותם ארבעה מוטות אלומיניום.

שני הדרייברים יורים לצדדים המנוגדים אך הסימטריים של ממתק הנשיקה, כשהנקודה המחודדת שלו מגיעה הרחק אל תוך גרון השופר של המיד/טוויטר עד כמעט נגיעה במשטח דרייבר הטיטניום. המיד/טוויטר הרבה יותר כיווני מהוופר וההעמסה הזו חיונית כדי להבטיח תבנית פיזור אופטימלית כל-כיוונית. גם תפוקת מיד/טוויטר וגם תפוקת הוופר מתפזרים על פני 360 המעלות, ומכאן עיצוב אומני. דובל טוען לרגישות של 93dB ועכבה שטוחה של 6 אוהם. מגבר ה-Shindo WE 300B Ltd שלי הניע את היופיטר בקלות, מה שמרמז על כך שלמרות היותו כל-כיווני (ובניגוד מוחלט למתחרה העיקרי שלו מ-mbl), היופיטר מציעים יד ידידותית למגברי נורות בעלי הספק צנוע.

ה-Duevel Jupiter זמינים בקשת מענגת של שבעים ומשהו גימורים. הבניה והגימור למופת, משתווה לטוב ביותר שראיתי. הרמקולים של דובל ייחודי מבחינה אסתטית; ישנה הקפדה רבה שכל רמקול יגלם את המחויבות של מרקוס דובל למצוינות בכל ההיבטים של שיחזור מוזיקלי. אם מתאהבים במראה הרמקולים שלו, זה בהחלט עניין של טעם. שלא כמו ההתפעלות מהמאמץ הניכר בתכנון ובביצוע. בהקשר הזה, זה פשוט state of the art.

מיקום זה הכל

במקום לנסות למזער את האינטראקציות וההשתקפויות בחדר - כמו שעושים רמקולים מסוג שופר ואלקטרוסטטיים טיפוסיים שהנטייה שלהם היא להקרין חלק גדול מטווח התדרים, תכונה שהיא חוזקה וחולשה כאחת - רמקול אומני מביא את החדר לפעולה כמעט בכל מובן. כך זה הופך את האינטראקציה בין החדר לרמקול לאינטגרלית אפילו יותר לביצועים בחדר יותר מאשר עם כל עיצוב רמקול אחר.

טד ואני פתחנו בהצבת היופיטרים במקום בו עמדו ה-Silverback ובמקום שבו רוב הרמקולים - ללא קשר לעיצוב - פעלו היטב בחדר שלי. היופיטר הוכיחו רגישות גבוהה לשינויים במיקום. כמו רמקולים אומני אחרים, הם דורשים תמיכה מהקירות הצדדיים והאחוריים כדי לתפקד בצורה מיטבית. הזזת הרמקולים עמוק אל תוך לחדר (יותר 1.80 מטר במקרה שלי) גרמה לצליל יותר אתרי וחסר גוף, כשהמיד התחתון והבס הגבוה נעלמו. קרוב מדי לקיר האחורי (מטר או פחות) הצליל מאבד צלילות ואיזון שכן קירבה לקיר האחורי מביאה לנוכחות נוקשה ומיד\בס בשל יתר על המידה שגם מעכיר עניינים בטווח המיד. בימת הצליל אמינה, הדמיה ואיזון טונאלי מספקים אובטחו כאשר מיקמנו בהיסוס את הרמקולים 80 ס״מ מהקיר האחורי, 90 ס״מ ו 120 ס״מ מהקירות הצדדיים.

המשימה הבאה היתה לנעול תמונה מרכזית יציבה, צפופה ומוחשית. במקרה של יופיטר, פירוש הדבר היה להציב אותם במרחק של 2.85 מטר אחד מהשני, נמדד מנקודות האמצע של כל רמקול. קרובים זה לזה קצת יותר ממה שהיו הסילברבק והגדיל את המרחק היחסי של כל רמקול מהקיר הצדדי שלו ב-13 ס״מ.

לאחר מכן הפנינו את תשומת לבנו לרמקולים. באופן עקרוני, רמקולים אומני ממזערים (אך לא חייבים לבטל לחלוטין) את הרלוונטיות של ההטייה פנימה (toe-in). ואכן, היופיטר התגלו כרגישים לכך. הסיבה היא ארבע היציאות בפינות התחתונות של כל רמקול. היחס של היציאות הללו לגבולות החדר - במיוחד פינות - יכול להיות בעל השפעה דרמטית על ביצועי הבס, שניתן לשמוע לאורך כל טווח התדרים. שפר את הצלילות, המשקל וטווח ההגעה של הבס וחווה תחום מיד פתוח, ברור ומפורט יותר וכן איזון טונאלי אחיד יותר - במיוחד עם טוויטר רחב יותר.

במהלך הימים הקרובים, התנסיתי עם הטייה פנימה ומרחקים שונים מהקיר האחורי והתקבעתי על הטייה קלה מאוד ומרחק מהקיר האחורי שגדל בשני ס״מ נוספים. ההטייה פנימה שיפרה את ההדמיה (imaging) מבלי להשפיע על איזון הטונאלי. הזזה קלה של הרמקולים אל תוך החדר שיפרה את האיזון הטונאלי על ידי הידוק והצללת הבס תוך הכנסת מעט יותר אוויר ומתיקות ברגיסטרים הגבוהים.

הרמקולים הוצבו על רגליות של Sistrum מבית Star Sound Technologies שגם בונה את מוניטור Caravelle ש-Srajan עומד לסקור. טד הביא את הרגליות שלהם לאחר שגילה אותם ב-CES. כל הרמקולים של דובל מגיעים עם רגלי גומי משולבים במשטח הבסיס של הרמקול. דובל מציעה בתשלום סט רגליות לניתוק נוסף של הרמקול מהרצפה. השתמשתי בהם בעבר עם Bella Luna, גיליתי שהם הביאו לשיפור יפה ודיווחתי על החוויה שלי לטד שמאז סיפק את הרגליות האופציונליות בחינם עם רכישת כל רמקול דובל.

הרגליות של Sistrum מעלות את הניתוק מהריצפה לרמה אחרת ועשו הבדל עצום בהידוק הבס ובשליטה, ותורגמו מיד לביצועים משופרים בכל טווח התדרים. הרגליות של Sistrum הוכיחו עצמן כשוות את עלותן.

האזנה למוסיקה

רציתי לגשת לעניינים אך היופיטר לא נתנו לי. רציתי לחקור והרמקול המשיך להפציר בי להמשיך להנות. היופיטר ניצח, כלומר, מעל הכל, זהו רמקול מהנה ביותר כיוון שהוא מנגן סוגי מיני מוזיקה שונים באותה מידה של בטחון. רמקולים רבים אחרים, אפילו טובים במיוחד, אני מוצא את עצמי מעדיף באופן לא מודע קבוצה כזו או אחרת מאוסף התקליטים שלי. לא פעם נמנעתי מיצירות קלאסיות בקנה מידה גדול ומיצירות מקהלה גדולות. זה לא בגלל שהחדר שלי לא יכול לתמוך בבימת צליל גדולה הנדרשת כדי להפוך חומר כזה למשכנע. החדר גדול מספיק למטרה זו. במקום זאת, רוב הרמקולים חווים קושי מסוים בשחזור בס עם סמכות ומשקל מספקים. נראה שהחדר שלי יוצר משולש ברמודה אי שם באזור 50-60Hz שרק רמקולים מעטים הצליחו להתגבר עליו במלואו.

ה-Duevel Jupiter לא רק התגברו על החור השחור לכאורה, אלא גם התנהגו כאילו הם לא מודעים לו. ואכן, רוב ההיבטים של ביצועי בס - עומק, משקל, סמכות ותזמון - היו טובים מאי פעם בחדר שלי. מצאתי את עצמי מאזין למוזיקה תזמורתית בקנה מידה גדול יותר ממה שהאזנתי בעבר.

המשקל והעוצמה של הבס לא פגעו בזריזות הרמקול, שהייתה מפתיעה לטובה בהתחשב בגודלו של הוופר. הייתה לרמקולים תחושה קופצנית, כלל לא כבדה או איטית. השילוב הזה של תכונות - זריזות וקלות תנועה ועם זאת כבד משקל וסמכותי - היה ניכר בכל ההקלטות, ממשחק הגומלין המסנוור בין הבס החשמלי של אלפונסו ג'ונסון והקונטרבס של רון קרטר ב Love for Sale של צ'ט בייקר, הקטע המרכזי באלבום הפיוז'ן המפורסם שלו, You Can't Go Home Again [A&M SP 720]; אל ביל אוונס, האנק ג'ונס ורד מיטשל בביצוע המלודי ל Yesterdays של ג'רום קרן מתוך ההדפסה היפנית של הקטע בעל השם ההולם Moods Unlimited [Paddle Wheel K28P 6216]. אבל בשום מקום השילוב של קופצנות ומשקל לא הומחש טוב יותר מאשר בבלוז הצונן בקטע Night Rider של קאונט בייסי ואוסקר פיטרסון באלבום באותו השם [Pablo Records 2310 843].

התכונה המרשימה ביותר בביצועי הבס הנמוכים והבינוניים של היופיטר הייתה יכולתם לתאר גוון כלי מדויק. רמקולים רבים נופלים בהקשר זה במיוחד בכלים כמו קונטרבס, צ'לו וויולה. הבדלה בין כלי נגינה שונים לא היוותה כל קושי עבור היופיטר, שהגישו צ'לו ווויולה בצורה מיוחדת.

בהשוואה לרמקולים אחרים שהיו לי בבית במשך תקופות ממושכות - במיוחד ה-DeVore Silverback שלי וה-Hørning Agathon Ultimates ו Alkibiades - ליופיטר היה יותר מחץ כדי להעביר מקרו דינמיקה בצורה משכנעת יותר תוך מתן יותר משקל וסמכות בעוד הם מספקים נוכחות חזקה יותר בתחום הנמוך מהרפרנס שלי DeVore. שני ההורנינגים היו תקיפים לפחות באותה מידה, אבל נראה היה שרק ההורנינג אלקיביאדס הניעו אותה כמות של אוויר - אבל רק בעוצמות שמע גבוהות יותר.

מצד שני, ה-Silverback מציגים ארטיקולציה ורזולוציה מעולים בכל האזורים מתחת לקו הגבול מייסון-דיקסון המוזיקלי 1 , ובכך מספקים מיקרו דינמיקה מעולה ומעורבות רבה יותר. בתחום זה של שיחזור מוזיקלית - אכן בכל התחומים - ה-Silverback וצמד הרמקולים של הורנינג דורשים מאזין דרוך יותר מאשר היופיטר.

וופר-קונוס הנייר של היופיטר נחתך לדרייבר הטיטניום ב-700Hz. ניסיתי לזהות אי רציפויות שעלולות לנבוע מפעולת הקרוסאובר או כתוצאה מהבדלים ממרכיבי דרייבר שונים, אבל לא מצאתי כלום. באופן לא מפתיע, היופיטר הוכיחו את עצמום ממש נפלא בעיבוד הגוף ובמיוחד את החזה של קול הבריטון הגברי. הרמקולים ממש פרחו עם שירה גברית מהדהדת ועמוקה כמו של לאונרד כהן ב"I'm Your Man" מהאלבום באותו השם [CBS 4606421] והבריטון-בס המרהיב שמציג ברין טרפל בתפקיד פיגארו ב-Meet Bryn Terfel [DG 447 578-2].

אין בכך לרמז על כך שקולות נשיים היו רזים. אכן, היופיטר לכדו בריאליזם מדהים הן את הקול שבקע מראשה והן את גופה של ססיליה ברטולי ברסיטל הקסום משירי הסלון האיטלקיים מהמאה ה-18, If You Love Me [London 436 267-2].

הפסנתר ידוע לשמצה ככלי קשה לשיחזור, אך היופיטר סיפקו את גוון, טון ודינמיקה של פסנתר בצורה טובה במיוחד. עד כדי כך שמצאתי את עצמי מבלה בלי הפסקה בחברת מהלדאו, אוונס, מורן, מונק, הורוביץ וברובק - בין היתר. פסנתרים שונים, סגנונות שונים, שאיפות שונות אך כל אחד מהם בא לידי ביטוי באופן מזמין ונאמן לכוונותיהם של המוזיקאים.

ובכל זאת, היופיטר לא היו מפורטים ונחרצים בטווח המיד כמו ה-Silverbacks שלי או Hørning Agathon Ultimates, האחרונים נהנו מפריסה חדשנית של דרייבר Lowther DX4 והראשונים עם דרייבר מיד של SEAS. אלו שניים מטווחי המיד המפורטים והברורים ביותר ששמעתי, נקודה. שניהם מפורטים באופן מהותי יותר בתחום המיד מאשר, נניח, הווילסון סופיה, שבניגוד לווילסונים הקודמים יש להם אופי מעט סלחני ורך יותר בטווח המיד העליון, לא ממש נסוג מלבד בהשוואה לרבים מהווילסונים שקדמו לו.

היופיטר מפשרים בין תחום המיד הסלחני משהו של הווילסון סופיה לבין תחום המיד המיידי, החי והדינמי מאוד של DeVore או Hørning. הדגש הוא על הצגה טבעית כוללת תוך ויתור על חלק מהרזולוציה והפרטים האולטימטיביים המאפשרים הצללות משובחות ביותר של מיקרו דינמיקה וגווני צבע. היופיטר אינם מסתירים יבלות אך אינם עושים מאמץ מיוחד להביא אותן לידיעת המאזין. פעולת האיזון הזו ממשיכה עד לרגיסטרים העליונים. שוב, המיד/טוויטר טיטניום בגודל 4.5 אינץ' אינו מורחב בדיוק כמו ה-DeVore או ה-Hørning. זו תוצאה, ללא ספק, של הדרישה מדרייבר עם דיאפרגמה כה גדולה לכסות רוחב פס כה רחב. בניגוד לדרייברים מרוכבים מטיטניום איכותיים פחות, הדרייבר הזה הוכיח עצמו מתוק בצורה יוצאת דופן ללא חריפות או קשיות. צליל הכינור היה נהדר, מצילתיים טבעיות עם דעיכה מלאה, לא קטועה ולו במעט. כשאמרתי שהקצה העליון של היופיטר היה פחות מורחב מה-DeVore למשל, התכוונתי שהיה חסר מעט אוויר ואור - לא יותר מזה.

ה-DeVore וה-Duevel שניהם רמקולים מערבים במיוחד המחברים אותך לתוכן הרגשי של המוזיקה - אבל בדרכים שונות מאוד. ה-Silverback הוא רמקול מפורט במיוחד, שחתימתו היא הצגת מוזיקה מרתקת, חלקה ומעודנת. במונחים אמנותיים, ה-Silverback מציג צילום מציאותי: מדויק ומפורט בקפידה. אתה חווה את כל המוזיקה בבת אחת ועם זאת נשאר חופשי ללמוד את הפרטים ולחקור את הקשר שלהם זה עם זה אם ממש תרצה לעשות זאת. ה-DeVore נמצאים בז'אנר הרמקולים הכללי המתאפיין במיטב של Audio Physic מוקדמים ושל Wilson System 7 העדכני, אך עם זאת חם ונחוש יותר מהראשון ומאוזן טוב יותר מהאחרון.

לעומת זאת, יופיטר מצייר במכחול מעט רחב יותר כדרכם של האימפרסיוניסטים. כמו האימפרסיוניסטים, הפיתוי טמון בפלטה הטונאלית העשירה והמגוונת. יש מחיר קל במונחים של עידון אולטימטיבי ופרטים עדינים. ה-Duevel Jupiter חולק הרבה עם שניים מהשמות המכובדים ביותר באודיו: Magnepan ו- Audio Note UK. האחרונים מדגימים ותיקים של המשמעות האולטימטיבית של טון וגוון מדויק להנאה מוזיקלית ארוכת טווח.

וכמו החברה של מגנפאן, השאיפה לכאורה של מרקוס דובל היא לעצב ציוד שיספק ביצועים טבעיים ותמציתיים מבחינה מוזיקלית. הרמקול מסדר את מה שצריך כדי להתחבר רגשית למוזיקה ודואג פחות להצגה של כל פרט אפשרי. היופיטר יותר מפורט ודינמי במידה ניכרת מהטובים שבמגנפלנרים ושקוף ונחוש יותר מכל רמקול Audio Note UK ששמעתי.

(Imaging) הדמייה

הדעה הרווחת היא שרמקולים אומני אין להם הדמיה טובה. אומרים שהתמונות מפוזרות, נסחפות - במיוחד עם עלייה בעוצמת הקול או לחץ הקול - וחסרות צפיפות מספקת. בימת צליל נכונה היא תנאי בסיסי לשיחזור מוזיקלי סביר. כלים ונגנים שמסתובבים באקראי על הבמה ומנותקים זה מזה זה אסון לא רק בגלל שהתמונה תהיה שגויה, אלא גם בגלל שהצליל יהיה שגוי. רפיסות כזאת תשפיע לרעה על גוון כלי המוזיקה ויהפכו קומפוזיציה לאירוע אקראי.

יש מרווח גדול בין הסטנדרט המינימלי הזה של קוהרנטיות - הדורש יציבות נאותה של גוף או צפיפות - לבין ההדמיה החדה כתער המאפיינת מיני מוניטורים. כמו רמקולים אחרים רבים, רמקולים אומני נופלים איפשהו באמצע. היכן הם נופלים בדיוק זה תלוי ברמקול המסוים ובסטאפ שלו.

הדעה המקובלת היא שרמקולים מכל-כיווניים לא מצלמים טוב. אומרים שהתמונות מפוזרות, נסחפות - במיוחד עם עלייה בעוצמת הקול או לחץ הקול - וחסרות צפיפות מספקת. בימת סאונד נכונה היא תנאי מינימלי של רפרודוקציה מוזיקלית מקובלת. כלים ונגנים שמסתובבים באקראי על הבמה ומתנתקים זה לזה הוא אסון לא רק בגלל שהתמונה תהיה שגויה, אלא גם בגלל שהסאונד יהיה שגוי. שיטוטים כאלה ישפיעו לרעה על העיבוד של גוון אינסטרומנטלי ויהפכו קומפוזיציה לאירוע אקראי.

אין ספק כי סטאפ נכון היופיטר נותן הדמיה טובה, במיוחד עבור רמקול ומני. התמונה המרכזית במיוחד הדוקה ויציבה. גבולות בימת הקול מוגדרים מעט פחות טוב. המטרה של היופיטר היא לא ליצור בימת צליל בחדר ההאזנה אלא ליצור מחדש את החוויה של האזנה לחומר המוזיקלי כפי שהיתה במקום התרחשות המוזיקה או באולם קונצרטים.

במובן זה, היופיטר מצליחים לחלוטין. הצגתו של החומר המוזיקלי היא במרכז האולם או אחורית, תלוי במרחק הישיבה מהרמקולים. במידה רבה זו פונקציה של העובדה שהיופיטר, כמו כל הרמקולים אומני, מערבים את החדר במידה כה רבה. פעולה זו יוצרת שדה הדהוד גדול. הצליל שבסופו של דבר שומעים הוא שילוב של הקרנה ישירה ושל שדה מהדהד, כשהאחרון תורם תרומה משמעותית רבה יותר ממצב של שימוש ברמקול דינמי, אלקטרוסטטי או שופרי.

כל שיקול בתכנון כרוך בפשרות והמחיר שמשלמים עבור הצגה טבעית של מרכז האולם הוא הפחתה בקצוות. ההפחתה בחדות הטרנזיינטים משפיעה בקביעות על מידת ההגדרה של חדות התמונות וההבעה העדינה ביותר של הצללות מיקרודינמיות . הסתמכות על תרומה גדולה של ההדהוד חלל ההאזנה אינה יכולה שלא להפוך את המצגת למיידית או חיה פחות ממה שהיא תהיה מרמקול שופר או כיווני ישיר למשל. ובכל זאת, היופיטר הוא מיידי הרבה יותר מאשר רמקולים אומני אחרים.

יתר על כן, מקבלים הצגה טבעית, לא מפוזרת - של קטע, עדיין לא הומוגנית. הדגש הוא על גוף, חמימות ומבנה הרמוני. אם אתם כמהים למושב באמצע אולם קרנגי הול, סביר להניח שתאהבו את האופן שבו היופיטר מציגים מוזיקה. אם במקום זאת אתם הכי מעדיפים לשבת ליד השולחן הקרוב לבמה כשאתם הולכים למועדוני ג'אז כמו ה-Blue Note בניו יורק, סביר להניח שהיופיטר לא יהיו כוס התה שלכם.

היופיטר מציגים תמונות גדולות, מלאות, הדוקות ומניעים את המצגת המוזיקלית יחד עם תחושה וזרימה טבעית. בדרך חשובה זו, הם פשוט מאפשרים למוזיקה להתנגן. בניגוד לרמקולים אחרים שמרשימים מיידית רק כדי להכאיב או לשעמם עם הזמן, אם אתם נהנים מהאופן שבו המוזיקה שלכם נשמעת דרך היופיטר בהאזנה ראשונה, אתם רק תגדלו לאהוב אותם יותר עם הזמן. לעתים רחוקות רואים רמקול של דובל למכירה בשוק המשומשים - ומסיבה טובה.

השוואה של היופיטר לאומני אחרים

היו לי רמקולים Shahinian והאזנתי בכמה הזדמנויות לרמקולים הגדולים של mbl. כמובן שהשהיניאנים אינם אומני אמיתיים, ואפילו היקרים שבהם - הדיאפסון - הם הרבה פחות יקרים מהיופיטר. ובכל זאת, ראוי לציין שלמיטב שהשהיניאנים יש תכונות הדמיה דומות מאוד ליופיטר. שהשהיניאנים נפלאים במוזיקה קלאסית במידה רבה כמו היופיטר, אבל הם הרבה פחות משכנעים בסוגים אחרים של מוזיקה כמו הרכבי ג'אז קטנים, או בלוז ורוק/פופ. זה לא אומר שהם לא טובים, רק שהשהיניאנים נועדו להצטיין במוזיקה קלסית. ואכן הם. הם גם קשהים מאוד להנעה. כשהם היו בבעלותי, השתמשתי במגברים טרנזיסטוריים Bedini Class A, התאמה מוזיקלית מצוינת אבל כוח וזרם תמיד היוו בעיה.

לעומת זאת, היופיטר מנגנים את כל סוגי המוזיקה טוב במידה שווה. הצגת הבס שלהם סולידית ומוחשית. כל סוגי המוזיקה נשענים בנוחות על המסד שהם מספקים. המגבלה היחידה היא שהיופיטרים מציג תמונה גדולה מהחיים של סולנים. בניגוד לשהיניאנים, ניתן להניע את היופיטר למלוא יכולתם על ידי מגבר 8 וואט Single Ended. מנסיוני, ידידותיות כזו של מגברי מנורות נמוכי הספק היא יחידה מסוגה.

באשר ל-mbl מופעלים כהלכה, ייתכן שלא קיים רמקול שיכול להשתוות ליכולתם לשחזר מקרו-דינמיקה. אלו רמקולים המשחקים בעיקר על קנה מידה ואנרגיה. ההדמייה פחות מדויקת אבל שמיעה יותר, באופן קצת מוזר, מאשר זו של היופיטר. בחלל גדול מספיק, ה-mbl נעלמים לחלוטין. הם צובעים במכחול רחב מאוד ולמרות שהם אוהבים לנגן בעוצמה חזקה, הם עלולים להשמע די נוקשים במצב זה. בנוסף, תמונות עלולות להיסחף עם עלייה בלחץ הקול. בתחומים בהם הם מצטיינים, אין להם מתחרים.

היופיטר נמכרים במחיר של שני שליש ממחיר ה-mbl. הם לא ינגנו בקול רם ולא יכולים לספק מקרו דינמיקה בצורה משכנעת - אולי אף רמקול לא יכול. עם זאת, הם ימלאו חלל גדול כמעט באותה מידה. לפיכך הם ינגנו בעדינות רבה יותר ויהיו רגישים הרבה יותר לניואנסים מוזיקליים. הם לעולם לא יתקשחו, אפילו כאשר הם מונעים בעוצמה גבוהה והם מאוד ידידותיים להגברת מנורות. כפי שכולם יודעים, קשה מאוד למצוא מספיק כוח כדי להזין mbl רעב.

סיכום

ה-Duevel Jupiter עשויים לייצג את ה State of the Art בעיצוב רמקולים אומני. הם מנגנים את כל סוגי המוזיקה לא רק בנחת אלא גם בהנאה. הם דורשים צריכת זרם קטנה מאוד מהמגבר, דבר שלא קיים כלל ברמקולים אומני. הם מציגים אסתטיקה ייחודית ומבוססים על טכנולוגיה יצירתית וחדשנית. אחרי הכל, זה לא אומני גרידא אלא גם דרייבר דוחס עדשות פיזור. הם אוהבים חדרים גדולים אבל לא נוהגים בהם בשתלטנות.

העובדה שהם עובדים כל כך טוב עם מגברי מנורות בעלי הספק נמוך יותר פירושה שבניגוד לאומני אחרים, הם יכולים לשחזר את הדקויות של המוזיקה כמו גם את העוצמה שלה. זה גם אומר שליופיטר יש מיידיות שחסרה לאומני אחרים.

עם זאת, הם אינם רמקולים מושלמים. איזה רמקולים? בהשוואה ל-DeVore Fidelity Silverback, למשל, הקצה העליון שלהם רק מעט פחות קליל ואוורירי ותחום הביניים מעט פחות מיידי. הם פחות מגלים ומפורטים מאשר DeVore או Hørnings. מצד שני, אלה רמקולים טבעיים לחלוטין שאינם מעייפים ומחייבים אתכם להאזין לכל התקליטים והתקליטורים שבאוסף שלכם. הם מציגים מוזיקה בצורה שמזכירה יותר מכל את החווייה החיה באולם. אם הצליל של קרנגי הול קורן, אז כך גם יופיטר. ובניגוד לרמקולים הטובים ביותר המבוססים על פילוסופיות עיצוב אחרות, אתם יכולים לחלוק את שמחת המוזיקה עם אחרים, כולם באותו החדר ובאותו הזמן. אם רמקול אומני מחכה לכם בעתיד, אז יופיטר הוא האחד לשמוע. תאהבו אותם מההתחלה והם יגדלו אתכם. לעתים קרובות נאמר שברגע שאתם נופלים על אומני, לעולם לא תוכלו לחזור להיות מרוצים לחלוטין בהאזנה לרמקול דינמי רגיל. אם אתם רוצים לדעת למה מתכוונים אלה שטוענים טענות כאלה, מצאו דרך להקשיב ל-Duevel Jupiter. סביר שלא תתאכזבו- ויתכן מאוד שתתאהבו.

1 Mason-Dixon line

Duevel

קטלוג רמקולים אומני

מאסטרו אודיו

054-3160030
בן אביגדור 18, תל אביב
info@maestroaudio.co.il

שעות הפעילות

א' - ה'09:00 - 19:00
ו' וערבי חג09:00 - 14:00
בתיאום מראש
מפת האתר
תקנון האתר
הצהרת נגישות
רמקולים מדפיים
רמקולים רצפתיים
מגברים משולבים
פטיפונים
לקטלוג המלא
מאסטרו אודיו בפייסבוק Duevel  - מאסטרו אודיו
מאסטרו אודיו ביוטיוב Duevel  - מאסטרו אודיו