ממשק רשת  - aqua LinQ

כשזה מגיע לסטרימינג יש יותר בחיים מאשר UPnP. הפרוטוקול הזה אולי המשחק הפופולרי ביותר בעיר, אבל כפי ש-MPD, Roon ולאחרונה Squeezebox הראו, ישנן חלופות ומומחה האודיו הדיגיטלי האיטלקי Aqua Acoustics הוא הראשון שבנה סטרימר מודולרי שיכול להכיל יותר מאחת. בתוך ה-Aqua LinQ יש חריצים שיכולים לקבל לוחות מעגלים עבור מנועי סטרימינג שונים כולל UPnP ו- Squeezelite אבל הפתרון המועדף על אקווה הוא אחד הפחות מוכרים.

HQPlayer התחיל את דרכו כנגן תוכנה למחשבים אישיים, קצת כמו Audirvana ו-JRiver, ועדיין קיים בצורה זו. עם זאת, אקווה לקחה את היוזמה לשלב את HQPlayer בסטרימר ונראה שמצאה זהב בתהליך, אבל בואו לא נקדים את המאוחר. ביישום זה HQPlayer נשלט על ידי Roon שיש לו אמצעי לבחירת HQP Core בתוך ההגדרה שלו, הכניסו את כתובת ה-IP המתאימה (שניתן לזמן על הצג של LinQ) ואאפשר לשלוט בפעולות. זה כמובן מצריך מנוי ל-Roon ו-Core כדי להפעיל את תוכנת Roon ולמרות שזה לא זול, זה מביא איתו את יישום השליטה הטוב ביותר בעסקי הסטרימינג. אפשר להריץ Roon Core על כל מחשב או אחד משרתי Nucleus הייעודיים של Roon, יש הבוחרים לבנות ליבה על מחשב מיני נטול מאווררים ויש המחזיקים בשרת מוזיקה של Innuos שיש לו ליבה מובנית. התחלתי להשתמש ב-Innuos אבל קיבלתי תוצאות טובות יותר בעת הפעלת הליבה במחשב השולחני של Mac שלי.

ל-Aqua LinQ יש את המערך הרגיל של כניסות ויציאות דיגיטליות לסטרימר עם כניסת הרשת בחיבור etherCON (שקע RJ45 עם בית מתכת מסוג XLR) המקבל תקעי Ethernet רגילים. היציאות לא כוללות USB אבל יש etherCON ל-AQLink שמאפשר קישור I2S ל-Aqua DAC, החברה מייצרת שלושה ממירים וסיפקה La Scala MkII לצורך סקירה זו. היעדר יציאת USB ב-LinQ והיעדר כבל AES/EBU באוסף הכבלים שלי גרם לכך שכל ההאזנה נעשתה דרך הממיר הזה, מה שהייתה חוויה מהנה מאוד אבל היה קשה להעריך כמה תועלת ה-AQLink מביא למסיבה. עם זאת סקרתי את ה-DAC בעצמו לפני השימוש בו עם LinQ, אז קיבלתי מושג די טוב על יכולות הסטרימר. ראוי לציין ששני המכשירים של Aqua מגיעים עם כבלי חשמל טובים מהממוצע ובמקרה של LinQ AQLink עם מחברי etherCON, מה שחוסך לא מעט השקעה בכבל USB הגון.

איכות צליל

בראש מערכת הסקירה עמד שרת מוזיקה Melco N10 ויציאת ה-La Scala MkII נשלטה על ידי קדם מגבר Townshend Allegri Reference שהזין מגבר כוח Moor Amps Angel 6, שבתורו חובר לרמקולים PMC twenty5.26i וגם לרמקולים B&W 802. מערכת די הגונה אבל זו נשמעה רק לעתים רחוקות כמו שנשמעה עם ה-LinQ, סטרימר שהאיכויות שלו התבררו כבר מהקטע הראשון שהושמע, The Way Young Lovers Do של Van Morrison. היצירה הצפופה הזו יכולה להישמע לעתים קרובות כאוטית וחצופה, אך בידי ה-LinQ הייתה כל כך מתוזמנת שהכל נפל על מקומו ועבר בשטף חסר מאמץ שאפשרה לו להתנדנד בצורה שלעתים רחוקות קורה. הגחמות של ההקלטה עדיין ניכרו אבל היה הרבה יותר קל מהרגיל לשמוע דרכם ולהעריך את הברק של הנגינה וההלחנה. הקול של ואן מוריסון קצת עוצמתי מדי עבור המיקרופון אבל אפשר לשמוע את ההגבלה הזו כפי שהיא, דבר לא מתווסף על ידי האלקטרוניקה שלרוב נוטה להחמיר חסרונות כאלה.

במהדורה עדכנית יותר, Yesterday You Said Tomorrow של כריסטיאן סקוט, ההדמיה והדינמיקה המדויקת היו יוצאי דופן, וחשפו רבים מהיתרונות של טכנולוגיית ההקלטה המודרנית. התופים במיוחד נשמעו מעולה ישר לתוך הקרביים, דבר שקשה מאוד להשיג בכל מדיום שלא לדבר על 16/44.1 דיגיטלי. LinQ גם מביא לידי ביטוי את ההשפעה הרגשית של המוזיקה. מצאתי את סיפורם של Fairport Convention ב-Hard Time על אוסף של ארבעה דיסקים לפני זמן מה אבל לא הצלחתי לגלות מחדש מה עושה אותם כל כך משכנעים לעתים כה קרובות. כאן זה הביא גוש לגרון שהראה שהמסר הרגשי עובר גם אם קשה היה לזהות מדוע. בסופו של דבר זה מסתכם בכך שהנתונים המוזיקליים מוצגים בצורה קוהרנטית, טריק שמקורות אנלוגיים נוטים להצטיין בו אם כי ללא היתרונות של רעש נמוך שהדיגיטל מספק. קוהרנטיות או תזמון הם בסופו של דבר מה שקובע וכאן זה כמעט מושלם.

האלבום Desert Island של רדיוהד הוא אחד מני פנינים רבות בקטלוג שלהם שמציע תובנה לגבי האופן שבו הצלילים השונים נמוגים לתוך המיקס עם מידת הרזולוציה שמספק הצמד של Aqua. אפשר לצפות ששקיפות כה גבוהה תערער את המיסטיקה של המוזיקה, אבל במקרה הזה היא מוציאה את הקסם במידה יוצאת דופן ומשאירה את המאזין מוקסם מהתוצאות. גילויים כמו התחושה שצליל הבס ב-Bek's Paper Tiger הוא העתק מושלם לזה ב-Melody Nelson של סרז' גינסבורג. מתברר גם שלהקלטות מודרניות יש יתרון על אלו מהעבר, חלקן אולי ספגו הפסדים בהמרה לדיגיטל אבל ההקלטה הדיגיטלית עצמה היא בבירור אינה מגבלה, ההיפך הוא הנכון. סקציית הקצב של Rymden בקטע The Odyssey, בוגה ווסלטוף ואסביורן סוונסון יכול לעתים קרובות להישמע בומבסטי ו'רועש', אבל נראה שהאפקט הזה מקורו בסטרימרים וממירים קודמים כי כאן מקבלים את הדינמיקה בלי הקשיחות. Pitter Patterמהוצאה של הופעה חיה של אותה הלהקה הוא לא פחות מאשר רוצח בדם קר כאן עם נגינה מרהיבה של כל החברים בקומבו ג'אז הרוקי הזה.

ניגנתי לא מעט קטעים דרך Qobuz וגם כאן זה נשמע טוב מהרגיל, במיוחד Things to Burn הסוער של קלרה בייקר, שבו השירה הגולמית שלה ועוצמת הנגינה מתלכדים ומייצרים צליל גדול מהחלקים המרכיבים אותו. אמנם יש מבחר גדול של סטרימרים דיגיטליים וממירים בעלי רזולוציה גבוהה, אבל כאן זה מצליח לשים את המסר המוזיקלי לפני הפרטים. הוא מספק הרים של פרטים אך מציג אותם בצורה כל כך קוהרנטית עד שאינך מוסח על ידי נוכחותו. ההדמיה גם היא חזקה במיוחד מסיבה זו, עם דונמים של עומק בהקלטות מסוימות וממלא את החדר על הצד הטוב ביותר. כל אלה נותנים למוזיקה את הכוח וההדר לסחוף אותך איתה באמת. התוצאה הזו ללא ספק קשורה ל-La Scala MkII DAC אבל אם תוציאו את ה-LinQ מהמשוואה ותשלחו אות USB ישיר מה-Melco, אתם מאבדים חלק מהקסם ומקבלים תחושה של הדיגיטל שה-LinQ מצליח לגרש.

העובדה שאקווה השיגה את התוצאה הזו עם סטרימר לא יקר מדי נותנת תקווה לכולנו המחפשים אודיו נירוונה בתקציב ארצי אמיתי. אני חושד שזה קשור לתוכנה HQPlayer, אבל לעתים רחוקות אלה רק הרכיבים או התוכנה שיוצרים ציוד טוב, זה כמעט תמיד הדרך שבה הם משמשים. זה יהיה מאוד מעניין לשמוע איך מנועי תוכנת סטרימינג אחרים מתפקדים יחד עם LinQ, אבל אני אתפלא אם הם יוכלו להתקרב לתוצאות שהושגו כאן. זהו סטרימר יוקרתי אמיתי במחיר קצה לא גבוה וזה מתחרה חזק לפרס מוצר השנה שלנו.