ממיר דיגיטל לאנלוג  - aqua La Scala

ברגע שמסירים את הכיסוי האפור מצופה Nextel של Aqua (Acoustic Quality) La Scala Mk II DAC הוא או היא יווכחו ששם באיטליה זה עסק רציני. כיום, כאשר הרבה ממירים מורכבים מלוח אחד או שניים עם רכיבי SMD משולבים, אקווה בחרה להשתמש בשבעה לוחות מעגלים מודפסים הניתנים לשדרוג כדי להחזיק בעיקר רכיבים נפרדים. אני אפילו לא סופר את ה-PCB מאחורי פקדי הלוח הקדמי ומחברי הלוח האחורי. לא פלא שהממיר הזה לא זול, השאלה היא האם הביצועים עומדים בהבטחה האלקטרונית הזו. לוח החזית מאלומיניום בעל צורה ייחודית ואפילו חריץ המספק קירור לשתי הטריודות הכפולות שבתוך המארז. בצד שמאל זוג כפתורים סיבוביים הפעל/כבה את היחידה ומאפשרים לבחור אחת מחמשת הכניסות. נוסף מתג פאזה למי שרגיש לדברים כאלה. מאחור יש יציאות XLR מאוזנות ו-RCA לצד חמש כניסות דיגיטליות כולל I2S ל-AQlink בין טרנספורט לממיר. כניסת AES/EBU מאוזנת של 110 אוהם, S/PDIF על RCA ו-BNC וכמובן USB מסוג B משלימים את הסגל, וגם חיבור אופטי AT&T אופציונלי. כל הכניסות מקבלות קצב דגימה של לפחות 24bit/192kHz ו-AQlink יטפל בקצבי דגימה של 384kHz. נורית LED קטנה מעידה על נוכחות של אות דיגיטלי. I בחזקת S

בתוך המארז של Aqua יש צימוד אסינכרוני עבור USB ו-PPL עבור S/PDIF כדי לחסל ריצוד. AQlink מעל I2S יתן את הביצועים הטובים ביותר, אומרת Aqua, אבל צריך את La Diva או טרנספורט תואם אחר. האות הדיגיטלי הנכנס לא עובר oversampling, מה שכן, אקווה לא הולכת בדרך השגרתית אלא מעדיפה איכות צליל, כך נראה. השלב הבא הוא פענוח דיגיטלי DFD (Direct From Decoder) בעל ביצועים גבוהים ללא שימוש במסננים דיגיטליים. שבבי הממיר הם מסוג Burr Brown PCM 1704K, ארבעה מהם בשימוש בתצורת מונו כפולה דיפרנציאלית, ואחריהם שנאי זרם למתח. החלק הדיגיטלי של הממיר מופרד מהאדמה האנלוגית על ידי מצמדים אופטיים במהירות גבוהה. זוג שפופרות ECC81 עם חיים ארוכים משמשים בשלב האנלוגי, ואחריהן טרנזיסטורים מסוג MOSFET כדי להוריד את עכבת המוצא ולהפחית עיוות ללא צורך במשוב. השפופרות מוטות מתח על ידי נוריות לד ליציבות אולטימטיבית. אלה מסודרות בשורה מאחורי חריץ הפאנל הקדמי. מעגל התנעה רכה מאריך את חיי השפופרות. ביציאות הממי חצי אחד של כל שפופרות נושא את האות, בעוד שביציאות ה-XLR משתמשים בשני חצאי הטריודות, כדי לייצר מתח מוצא גבוה של (נמדד) 3.5 וולט עד 7 וולט. צריך לוודא שהמגבר יכול להתמודד עם רמות יציאה גבוהות כל כך. ארבעה טרימרים בתוך La Scala הותאמו במדויק והראו הבדל של פחות מ-0.1 וולט בין פינים 2 ו-3 במכשירי XLR. אקווה גאה לומר שלא נעשה כלל שימוש ב-op-amp בשלב היציאה. Boba FET?

גם קטע החשמל, המופרד לאספקה ​​דיגיטלית ואנלוגית, הוא באיכות גבוהה מאוד. שני השנאים מושכים בין 25 ל-30 וואט מתח רציף מהרשת כדי להזין את מעגלי המייצבים הבדידים של אקווה (עם MOSFET, J-FET ו-BJT) עבור הדרגות האנלוגיות והדיגיטליות. מעגל סוללה וירטואלי מספק את זרם האנודה. דיודות מהירות במיוחד משמשות יחד עם חלקים אחרים באיכות גבוהה כמו קבלים עם חיים ארוכים ונגדי מתכת בעלי רעש נמוך. רוב החיבורים נעשים עם כבל שטוח (Bus), במקומות אחרים משתמשים בכבל אודיופילי. בסך הכל La Scala מוכיח שחברת אקווה דאגה לעצב ממיר באיכות גבוהה מבלי לחסוך או להתפשר.

כדי להפיק את המיטב מהממיר חיברתי אותו למערכת שלי לצד ממיר D-07 Esoteric ו-G-03X wordclock. המקור הדיגיטלי העיקרי הוא סטרימר רשת NAD M50/M52, מחובר עם Apogee Wide-Eye XLR או Stereovox VX2 RCA/BNC לממיר. למרות ש-USB מאוד פופולרי, אני מעדיף להשתמש כמעט עם כל ממיר ב-XLR או S/PDIF. יכול להיות נחמד לחבר ממיר שולחני קטן ולהשמיע את המוזיקה בזמן העבודה, במערכת הראשית שלי נגן רשת עם NAS או שרת מוזיקה ייעודי עושה לרוב עבודה טובה יותר. האם אתה באמת רוצה מחשב נייד ליד DAC איכותי כמו La Scala ולהתעסק כל שבוע בעדכוני תוכנה וכדומה? אני מעדיף לנצל את הזמן הפנוי שלי בהנאה ממוזיקה. מכיוון שהקדם מגבר ומגבר הכוח שלי מאוזנים לחלוטין, אני מחבר זוג כבלי Van den Hul D102 Mk3 ליציאות XLR של Aqua. מגבר הכוח מזין זוג רמקולים PMC fact.12 בחדר, למען האקוסטיקה, מטופל בצניעות. רשת החשמל מנוקה עבור כל המיכשור לביצועים טובים יותר ורצפת רעש נמוכה יותר, למעט מגבר הכוח. רוב הכבלים מגיעים מ-Crystal Cable, Supra ו- Yter. מעמד Quadraspire יציב מאכלס את כל הציוד.

XLR לעומת RCA

ה-DAC נזקק לשבועיים של הרצה כדי להגיע לביצועי שיא. במהלך הזמן הזה השוויתי לא פעם את איכות הצליל מול ה-DAC שלי וגיליתי ש-La Scala השץווה לו. לא שהאקווה והאזוטריק נשמעים אותו הדבר, הם שונים, אבל שניהם מספקים מאוד, בלשון המעטה. לאחר זמן החימום התברר עד מהרה של-La Scala יש שני פנים, במת קול מדויקת בין הרמקולים כאשר כניסת ה-RCA (Coax S/PDIF) בשימוש ובמת קול רחבה ב-XLR (AES/EBU מאוזנת). קטע מתוך דיסק הדגמה של Dali Loudspeakers בשם Down In The Hole מאת ג'ון קמפבל מראה שב-RCA העומק הרבה יותר גדול, אבל לבמה הקטנה יותר יש את החסרון שנדמה שפרטים בצד שמאל נעלמים עם שאר הכלים. בעוד שב-XLR הפרטים הללו נשמעים בקלות ועצמאיים, אולם הבמה פחות עמוקה. זה כמו חתיכת חימר, משוך בצדדים וזה משתטח, דוחף את הצדדים פנימה וצורתו הולכת בכיוון ההפוך. ההבדלים לא מפסיקים רק עם בימת הסאונד, ב-RCA הסאונד הוא פריך יותר ויש לו קצת יותר התקפה, צלילי בס עמוקים או תוף בס מאבדים קצת השפעה, הקולות הופכים קצת יותר ברורים בעיניי. עם XLR נוצרת מצגת רכה יותר, לבס יש את ה'בום' הנחמד הזה שרק דועך לאט, הוא קרוב יותר לצליל של תוף בס חי. ריכוך הקולות מוסיף גם תוספת קטנה בהעברה רגשית. אני מבין שזה יכול להיות בגלל הכבילה של המערכת ו/או גם חלק מהביצועים של NAD M50. לא משנה מה גורם להבדל, בטווח הארוך אני מעדיף חיבור דיגיטלי מאוזן ל-La Scala לקבלת התוצאות המתגמלות ביותר ולרוב ברמה יוצאת מן הכלל.

אף פעם לא מאוחר מדי

Holly Cole היא אחת הזמרות האהובות עליי בכל הזמנים וכאשר אני מנגן את One Trick Pony מהאלבום שלה Romantically Helpless, הממיר ממש זורח. מתחיחל עם גיטרה בס גדולה, נקישות של אצבעות, כלי הקשה קלילים והולי נכנסת לחדר ההאזנה. קולה צלול ככל שיכול להיות ומלא ביטוי. הלהקה מנגנת מוזיקה תוססת וגיטרות מהבהבות משני צידי הרמקולים. כמה קטעים אחר כך יש לנו את Come Fly With Me, הפעם הלהקה מייצרת את הרקע לזמרת, עם צלילי בס תקיפים וכמעט קיר של סאונד. לה סקאלה עושה עבודה מצוינת בהפרדה בין חברי הלהקה ובעיקר שומר על הולי בתור הכוכבת. Secret Love של קלייר מרטין בהקלטה ברזולוציה גבוהה של Linn מציבה לפניך פסנתר כאילו אתה במועדון ג'אז אי שם בלונדון. לה סקאלה יוצר קונצרט מאוד אינטימי, קרוב לבמה אבל אף פעם לא בפנים שלך. גם כשהמוזיקה מואצת וכלי נשיפה משתלטים אני לא מוצא צורך להנמיך את הווליום. מלבד פטרישיה בארבר, זו הפעם הראשונה שאני רוצה להוסיף מהירות לממיר הזה, הקטע Early Autumn צריך קצת יותר אימפקט. במיוחד הפסנתר, שיכול לטלטל את הכיסא שלך ולגרום לך לרקוד בחדר עם כמה ממירים אחרים, לא על זה, אולי הוא פשוט מנומס מדי. היכן שהעסק נהיה קצת יותר איטי, הקצב לא קיבל את ה-X-factor. מצד שני נגנו את Two For The Road ותשכחו במהרה ותסלחו על מה ששמעתם קודם. שיקול המאזין, האם אתה אוהב נסיעה בכביש מהיר או לנסוע בכביש כפרי. בהתחשב באופן שבו Two For The Road נשמע, אני מוכן לסלוח ל-La Scala כמעט על הכל, אני לא יכול לקבל מספיק מהאלבום הזה בגלל התוצאה המצוינת בקטעים האיטיים יותר. פריטה של בס צלול, פסנתר מהטובים שהיו לי בבית, קול מרתק, כלי הקשה עדין ומפורט. הגברת אולי שרה את It Is Too Late Now, ובכן תאמינו לי שזה לא מאוחר מדי להשיג את הממיר הנהדר האלה.

סאונד משפחתי

אנטונין דבוז'ק הלחין חמישיית מיתרים ב-E Flat Opus 97, זו הוקלטה על ידי חמישיית המיתרים הפילהרמונית של ברלין עבור SACD בלייבל Pentatone. צרבתי את שכבת התקליטור לקובץ FLAC ושוב שוב אני נהנה מקטע המוזיקה הדינמי והמוקלט היטב הזה. יש בו את הביט הנחמד הזה, צלילים צלולים של כינור, בדיוק על הקצה כמו שכינור צריך להיות וצלילי צ'לו עמוקים. נצרב באותו אופן הוא Legende מ-Giovanni Angeleri, מוזיקה שהלחין פאבלו דה סראסטה. הקטע הראשון מתחילה חזק מאוד אבל עד מהרה העוצמה פוחתת, ומפנה מקום לכינור סולו, אבל גם לטמבורין שצריך להיות שם לאורך כל הקטע. עכשיו אני מכיר הרבה ממירים שמבלבלים את המוזיקה הזו ומשאירים את הטמבורין מחוץ לתמונה. לא הלה סקאלה, הביצועים רכים כמו עור של תינוק, עדין כמו אמו האכפתית, חזק כמו שאבא צריך להיות. זה אינפורמטיבי ועם זאת מאוד מוזיקלי. אין בעיה לנגן חזק מאוד, צלילים שכמעט ולא נשמעים בהקלטה בולטים להפליא. אם אין לך את ה-SACD זה, נסה בחנות הקרובה או הזמן אותו באינטרנט. היזהר, המערכת שלך צריכה להתמודד עם עוצמת הקול הגבוהה והממיר חייב להיות מסוגל להתמודד עם אותות דיגיטליים זערורים. אה, ובמקרה שתרצה למצוא את הטמבורין, הוא נמצא מאחור בערוץ הנכון. לסיום סשן ההאזנה שלפתי את פרנסואה צ'פלין מנגן את הנוקטורנים של שופן. קובץ 24bit/88.2kHz זה מראה שוב כמה יפה לה סקאלה מתמודד עם פסנתר, הטוב ביותר אי פעם במערכת שלי. הגודל הנכון עם רגיסטרים נמוכים מתחת לאצבעות יד שמאל ממלא את החדר בצורה מרשימה, מיקומם של קלידי הפסנתר הגבוהים יותרהיהי ברור. הסאונד מלכותי בלשון המעטה וכשאני מנגן את אותה יצירה מאוחר יותר בממיר האהוב עלי של Esoteric זה נשמע מאכזב. לא ש-D-07 plus wordclock לפתע מוצרים גרועים, בכלל לא, אבל ה-Aqua La Scala טוב יותר.

המכשיר הוא מוזיקה

יכולתי להאזין שעות על גבי שעות עם הממיר הזה לכל סוג של מוזיקה שאפשר לחשוב עליה. מוזיקת ​​רקע, קאנטרי, פופ, ג'אז, ברוק או כל מוזיקה קלסית אחרת. קרה שהשתוקקתי לקצת יותר מהירות מהמכשיר הנהדר הזו. קצת יותר דרייב בתקליטורים מסוימים, זה כל מה שרציתי. משאלה קטנה כי לה סקאלה הציג את עצמו כאחד מהממירים הדיגיטליים לאנלוגיים הטובים שהיו לי במערכת הביתית שלי. אני יודע שזה ממיר יקר ויש ממירים בפחות מעשירית המחיר, אבל בשבילי זה שווה את הכסף בגלל הדרך המצוינת בה מטופלת המוזיקה. פרטים אף פעם לא מוגזמים כאילו תחת זכוכית מגדלת אבל הם ללא ספק שם. עם RCA או BNC במת הצליל קצת קטנה אבל מאוד עמוקה. עם XLR הבמה רחבה אבל לא כל כך עמוקה. אבל אני מאבד עניין בפרטים האלה ברגע שאני מתחיל להאזין למוזיקה. בטווח הארוך הכל מסתכם במוזיקה ולא בטכנולוגיה, Aqua La Scala גנב את ליבי בכל כך הרבה דרכים, אני סובל לראות אותו הולך. כל מה שיבוא אחר כך כדי להמיר את הקבצים שלי לאנלוג יצטרך להתמודד עם הרושם ש-La Scala מותיר. שמתי אותו בראש רשימת המשאלות שלי וברגע שהממיר שלי יצא סופית מכלל פעולה, אני אתקשר לאיטלקים כדי לקבל לה סקאלה. זה לא רק מביא מוזיקה, הוא עצמו מוזיקה, זו המחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת ליצרני המוצר המשובח הזה.