Gryphon EOS 5

גריפון מייצרת רמקולים כבר שנים. EOS 5 הם רמקולים 3Way עם ארבעה דרייברים, בגובה 1.3 מטר, במשקל של מעל מ־50 ק"ג ליחידה, ובמחיר של למעלה מ־40,000 ליש"ט לזוג. הם ממש לא קלי משקל. ועדיין, בהשוואה לדגם Kodo האדיר של היצרן, EOS 5 הם אופציה כמעט מציאותית. Kodo עולים סביב 400 אלף ליש"ט, שוקלים 1,354 ק"ג ליחידה ומתנשאים לגובה של יותר מ־2.3 מטר. הזוג מגיע בשמונה ארגזי עץ ענקיים.

מתאימים כמעט לכל חלל האזנה

שני הדגמים עושים שימוש במבנה “Stealth” של החברה. זהו מבנה שבו החזית הקדמית מעוצבת כך שתפעל כמפזר גלים עבור גלים עומדים בתוך החדר. בנוסף, החזית מתוכננת כדי להבטיח פיזור טוב ואנרגיה אחידה. בחלק ממערכות הרמקולים זה גם מצמצם את תופעת “Sweet Spot”. גריפון טוענים שמבנה Stealth משפר את הבמה המוזיקלית, וכנראה שהוא אכן עושה את שני הדברים גם יחד.

Stealth הוא אלמנט תכנוני מורכב הרבה יותר ממה שנראה לעין. לא מדובר רק בחריצים אסתטיים שנחרטו בחזית. במבט ראשון אפשר לחשוב שמדובר ברמזים עיצוביים שמזכירים את האלקטרוניקה של גריפון, אבל מבט קרוב מגלה שזה ממש לא רק עניין של מראה. מבחינה אקוסטית, חזית קשיחה יכולה להפוך למשטח מחזיר גלים, והחריצים עוזרים לשבור את ההחזרים הללו.

למרות שאין אפשרות להפנות את הפורט לחזית, EOS 5 חולק עם EOS 2 את טכנולוגיית “Line Porting” הייחודית של גריפון, שיטה מיוחדת לשיכוך הצליל האחורי של יחידות הבס בדרכן אל הפורטים. כך מתקבל מעבר ישיר של תדרים נמוכים אל הפורט, תוך שיכוך יעיל של תדרים מעל 60–80 הרץ, בלי ליצור עיוותים בתדרים הגבוהים יותר.

תיבה טובה זה לא מספיק

EOS 5 כולל טוויטר כיפת בריליום בקוטר 29 מ"מ. הוא קטן יותר מהטוויטר של EOS 2, שקוטרו 34 מ"מ, משום ש־EOS 5 הוא רמקול 3Way ולכן נקודת החיתוך בין המיד לגבוהים גבוהה יותר.

אל הטוויטר מצטרף דרייבר מיד בקוטר 165 מ"מ המשתמש בטכנולוגיית TPCD, ממברנת סיבי פחמן דקה במיוחד. אותה טכנולוגיה משמשת גם בממברנות של זוג יחידות הבס בקוטר 240 מ"מ. את קונוסי סיבי הפחמן הללו מייצרים מומחים מהשורה הראשונה, אותם צוותים שמייצרים סיבי פחמן עבור מכוניות פורמולה 1.

אנחנו רגילים לראות דרייברים של מיד ובס עם phase plug או כיפת אבק פשוטה שמגינה על סליל הקול והמבנה המגנטי. פלאגים איכותיים יכולים לשפר את תחום התדרים העליון של הדרייבר, בעוד שכיפות אבק מחזקות את המבנה המכני של הקונוס.

תגובת אימפולס ושליטה בדרייבר

ואם כבר מדברים על הקרוסאובר, גריפון שוב שואבת השראה מרשת Progressive Rounded Slope של דגם EOS 2 . מדובר בתכנון שיוצר שיפוע דעיכה עדין מאוד בתחילתו, כדי להשיג חפיפה ומיזוג אופטימליים בין הדרייברים, אך בהמשך השיפוע נעשה חד יותר כדי להסיר עיוותים מחוץ לתחום הפעולה של כל דרייבר.

אולי החשוב ביותר מבחינת גריפון הוא שהקרוסאובר הזה גם שומר על התאמת מופע (Phase Alignment).

לגריפון יש כבר שנים אובססיה כמעט מוחלטת לדיוק מופע בציוד האודיו שלה, וקרוסאובר שמיישר גם את תגובת המופע וגם את תגובת האימפולס לאורך כל תחום התדרים אמור, מבחינתם, ליצור את השילוב האידיאלי בין קצב, מרחב ודיוק.

השילוב בין הקרוסאובר לדרייברים מאפשר ל־EOS 5 לספק ביצועי Full Range אמיתיים, מ־20Hz ועד 40kHz בטווח של ±2dB בתוך חדר אמיתי. זה הישג נדיר מאוד עבור רמקול בגודל כזה ובתצורה כזו של דרייברים. וכל זה מתקבל עם נצילות מרשימה של 90dB.

עם זאת, יש גם צד פחות ידידותי: העכבה הנומינלית היא ארבעה אוהם, והיא יורדת עד 2.9 אוהם. לכן, חיבור הרמקול למגבר מנורות חלש מסוג Single-Ended Triode אינו ממש ריאלי.

מצד שני, סביר להניח שרבים מהרוכשים של EOS 5 ישלבו אותו במערכת מלאה של גריפון, כנראה עם המגבר המשולב Gryphon Diablo 333 או עם מגברי ה־Class A מסדרת Essence, כך שמחסור בעוצמה כנראה לא יהיה בעיה.

למצוא את המקום הנכון

אבל הרמקולים האלה דורשים אינטראקציה מדויקת מאוד עם החדר ועם מיקום המאזין. במיוחד בולטת הדיוק של הדימוי המרכזי: אם אחד הרמקולים זז אפילו כמה מילימטרים, כלי נגינה שממוקם במרכז יסטה מיד שמאלה או ימינה. גם זווית ההטיה (Toe-In) וגובה הרמקולים דורשים סבלנות ודיוק, אבל התוצאה משתלמת.

הזזת הרמקולים חושפת גם סוג של “אשליה אופטית אודיופילית”. אמנם חזית הרמקול אינה מוטה לאחור בצורה קיצונית כמו ב־EOS 2, אבל עדיין קיימת נטייה קלה לאחור. לכן טבעי להניח שמרכז הכובד נמצא בחלק האחורי של הרמקול, אבל זה ממש לא כך.

למעשה, מי שיפרוק את הרמקולים מהאריזה עלול לגלות זאת בדרך המפחידה: ברגע שמוציאים אותם מהארגז, הם כמעט נופלים קדימה. זו הדרך האלגנטית של הכותב לומר שהוא כמעט איבד שליטה עליהם בזמן הפריקה. קחו זאת כאזהרה.

מוכנים לעבודה

השילוב בין גימור “Soul Red Crystal” או שחור מבריק לבין החזית השחור־מט נראה אפילו טוב יותר במציאות. גם גימור “S-Mat Black” החדש, שמופיע כאן לראשונה, מרשים מאוד. נכון, אלה רמקולים גדולים, במיוחד למי שאין לו חדר האזנה ייעודי, אבל במציאות הם פחות מאיימים ממה שנדמה בתמונות.

איכות הצליל

לא משנה אם אתם “מתקרבים” לבס בהדרגה, למשל דרך עומק של תוף בס, או קופצים ישר למים העמוקים עם נגינת עוגב, הסימפוניה השמינית של מאהלר (“סימפוניית האלף”) או אלקטרוניקה כבדה ורועמת, התוצאה תמיד דומה: קודם מגיעה חצי שנייה של הבנה שאתם מאזינים לבס עמוק ואיכותי במיוחד, ואז מופיע חיוך קטן וטיפשי של הנאה טהורה.

אובססיית המופע

ובכל זאת, המוזיקה שומרת על תחושת קנה מידה מצוינת. ההקלטה של מאהלר מקבלת מרחב עצום ומרשים, אבל כשעוברים ל־Masters of War של Bob Dylan מתוך האלבום The Freewheelin' Bob Dylan, הסאונד מצטמצם מיד לדמות אחת — צעיר עם גיטרה, מפוחית והמון כישרון.

לא משנה איזה היבט של ביצוע מוזיקלי בוחנים, EOS 5 מוביל את הקטגוריה ברמת המחיר שלהם. הבמה המוזיקלית הולוגרפית, רמת הפירוט כמעט מפוארת, והקוהרנטיות, גם מבחינה מוזיקלית וגם במעבר בין הדרייברים, מצוינת.

אפילו ההגייה והארטיקולציה של קולות אנושיים מגיעות לרמה שבה נדמה שהזמרים עומדים ממש מולכם. ועם כל היכולות הטכניות האלה, הרמקולים אף פעם לא שוכחים את המטרה האמיתית: לגרום לכם פשוט ליהנות ממוזיקה. בסופו של דבר אתם מוצאים את עצמכם משמיעים עוד ועוד אלבומים רק בשביל הכיף.

עדינות ואלגנטיות

הצליל שלהם אף פעם לא מעייף, ותמיד מצליח להעביר מוזיקה בצורה יוצאת דופן. הם משלבים את הדיוק והמהירות של מוניטור קטן עם העוצמה והעומק של רמקול ענק. הטון הכללי מעט חמים ביחס לנייטרלי, אבל לא עד כדי כך שהוא מרכך או מסתיר את המוזיקה.

הכותב מודה שקשה לו למצוא משהו שלילי לומר על ה־EOS 5. הוא היה פשוט עסוק מדי בלהאזין למוזיקה. נכון, הרמקולים דורשים הגברה מתאימה ומיקום מדויק בחדר, אבל כשעושים זאת נכון, הם מחזירים בחוויית האזנה מהפנטת באמת.

אלה רמקולים שמושכים את המאזין עמוק לתוך המוזיקה ומשאירים אותו שם. אולי מדובר ברמקולים כבדים פיזית, אבל הום “נותנים פייט” גם מול מערכות גדולות ויקרות בהרבה. זהו אודיו אולטרה־יוקרתי שמותאם לחדרי האזנה אמיתיים.