מגבר משולב  - Gryphon Diablo 333

מה נושא עימו השם? חברת Gryphon Audio Designs, שמקורה בדנמרק, הציבה רף כשמייסד החברה, פלמינג רסמוסן, בחר בשם הזה בשנת 1985. בעת שעיינתי ברשימת הרכיבים המומלצים העדכנית של Stereophile, מצאתי רק יצרן אחד נוסף שמשתמש בכינוי מממלכת החיות. הדימויים שמעורר הגריפון המיתולוגי, שומר האוצרות, נראים הולמים: יצור כלאיים המשלב תכונות של נשר ואריה — חיות המסמלות עוצמה ומהירות — והבחירה בו מדגישה חלק מהאסתטיקה ומהביצועים ש־Gryphon Audio הפכה מזוהה עמם. מדריך המשתמש המהודר של דגם Diablo 333, בכריכה קשה, נושא בפשטות את הכיתוב המוזהב "The Gryphon", בצד פרופיל צד של אותו יצור מכונף ובעל זנב אריה, כסמל החברה.

Gryphon Diablo 333, מגבר סטריאו משולב טרנזיסטורי, מחליף את דגם Gryphon Diablo 300, שהיה בייצור מאז 2016. המספר "333" מתייחס בפועל להספק היציאה המוצהר של המגבר החדש בעומס של 8 אוהם – 333 ואט לערוץ. ההספק הזה מוכפל ל־666 ואט לערוץ בעומס של 4 אוהם, אך אנתוני קיארלה, מנהל המכירות והשיווק של Gryphon בארה״ב, העיר באוזניי בצדק כי שימוש במספר 666 כשם לדגם היה אולי קושר את העניינים יתר על המידה לעולם הנסתר.

חברת Gryphon Audio ידועה בהגברה חסרת פשרות ובקצה הטכנולוגיה, עם דגש מיוחד על מגברים בעלי שלב יציאה ב־Class A (עוד על כך בהמשך). כך התחילה גריפון את דרכה – וכך היא ממשיכה גם ארבעים שנה לאחר מכן. המגבר המשולב הראשון של Gryphon, ה-Tabu, הוצג ב-1996. כיום יש שני דגמים אינטגרטיביים זמינים הנושאים את שם הסדרה Diablo; נוסף על ה-Diablo 333, ישנו גם האח הקטן, Diablo 120, אשר כשמו כן הוא – מספק 120 ואט לערוץ בעומס של 8 אוהם. בשנים האחרונות, מעבר למגברים וקדם־מגברים, הרחיבה Gryphon את קו המוצרים שלה כך שהוא כולל גם פטיפונים, רמקולים, ממירים דיגיטליים (D/A), פונוסטייג'ים, ספקי כוח ואפילו מעמדים. אם יש לכם את הרצון ואת התקציב – תוכלו כיום לבנות מערכת שלמה כולה ממוצרי Gryphon Audio Designs.

כשהעורך ג'ים אוסטין הפנה את תשומת לבי ל־Diablo 333, הוא ציין את החדר של Gryphon כאחד הטובים ביותר בתערוכת האודיו האחרונה במינכן. זה היה מספיק כדי לסקרן אותי. כשעלתה האפשרות לקבל יחידת סקירה, ביקשתי שהמגבר המשולב הזה יישלח אליי כשהוא "מאובזר עד הסוף" — כולל המודולים האופציונליים של שלב הפונו וה-DAC. רציתי לחוות את מלוא המגוון של מה שהמכשיר האיכותי הזה מסוגל להציע — הרבה חומר לתאר, והרבה להאזין לו.

במלוא הדרו

Gryphon Diablo 333 הוא מגבר מרשים בגימור שחור מט משיי, במשקל של כ־51 קילוגרם, עם גוף קירור מעוצב באלגנטיות המתפרש בצורת מניפה משני צדדיו. מידותיו כ־47 ס"מ על 47 ס"מ, וגובהו מעט מעל 24 ס"מ — כך שהוא יוכל להתאים אך בקושי למדף אודיו סטנדרטי. ודאו שמדף האודיו שלכם יציב מספיק, ושיש מאחוריו מספיק מקום כדי לגשת למחברי הרמקולים הייעודיים ולמודולים של ה-DAC ושלב הפונו (אם קיימים). החשמל מוזן דרך כבל עם מחבר IEC בתקן 20A; אם אין לכם אחד כזה (לי לא היה), תצטרכו להשתמש בכבל המצורף. מתג ההפעלה ממוקם מתחת למכשיר, סמוך לפאנל הקדמי; כשהוא מופעל, המגבר נמצא במצב המתנה (0.5 ואט). אני פשוט השארתי את המתג במצב הפעלה, וכיביתי והדלקתי דרך מערכת החשמל AudioQuest Niagara 7000 שברשותי.

אצל Gryphon Audio הכול סובב סביב עוצמה – כמעט במובן הניטשיאני: הרצון לעוצמה, השאיפה אליה, מימושה בפועל. המקום כאן לא מאפשר לפרט את כל המפרט הטכני של ה־Diablo 333, אך יש כמה נקודות שחייבים להדגיש. נתחיל מספק הכוח: הקיבול שלו עומד על 2 × ‎68,000µF. זה הרבה מאוד קיבול – אל תכניסו אצבע לתוך המגבר! ביקשתי מצוות התכנון של Gryphon להתייחס לכך, והם השיבו: "ספקי כוח שתוכננו במכוון להיות בעלי מפרט־יתר משמעותי מבטיחים שלמגבר יש מספיק זרם כדי להתמודד עם כל הדינמיקה שיש במוזיקה. זה מעלה את רמת הפירוט בכל התדרים ובעוצמות שמע שונות. לא הכול נוגע לוואטים – גם מומנט (Torque), כלומר יכולת אספקת הזרם, חשוב באותה מידה." שאלתי גם על מבנה הטרנספורמטור, והוא תואר בפניי כך: "טרנספורמטור טורואידלי עצום בגודל 2200VA, במשקל 17.5 ק"ג, בתצורת Dual Mono, מבית Holmgren, מצופה בלכה ומוגן היקפית במגן מגנטי מסוג mu-metal."

בצד התפעולי, השלט המצורף – עשוי אלומיניום מוצק וכבד – שולט ברוב הפונקציות היומיומיות, וכולל אפשרויות לממשק התצוגה הקדמית ול-DAC האופציונלי, וכן גישה להגדרות של שלב הפונו האופציונלי. מסך המגע הקדמי בגודל 4.3 אינץ' מוביל לתפריט כשמעוניינים בגישה מעמיקה יותר. אני עצמי הסתפקתי ברוב ההגדרות ברירת המחדל – למשל, עמעום אוטומטי של תצוגת הפאנל הקדמי לאחר זמן קצר. עוצמת הקול בעת ההפעלה הוגדרה כברירת מחדל על 12 מתוך 43 צעדים דיסקרטיים; מערכת האטנואציה הזו, נשלטת במעבד ומאוזנת, מכניסה רק נגד אחד או שניים במסלול האות – גישה שמבטיחה טוהר צליל מרבי. כפתורי הפאנל הקדמי מאפשרים גישה לזוג כניסות מאוזנות ולזוגות של כניסות ויציאות בלתי־מאוזנות. (ניתן להתאים את רמות הקלט השונות למקורות שונים.) יש גם כניסה ברמת עוצמה קבועה (ללא הגבר) לצורכי חיבור למערכת קולנוע ביתי (AV).

אופציות

Gryphon Diablo 333 מוצע כמערכת אינטגרטיבית הכוללת קדם־מגבר ומגבר במארז אחד. אפשרות זו תעניין במיוחד לקוחות שכבר מחזיקים ברשותם ממירים (DAC) או שלבי פונו ומעוניינים להמשיך להשתמש בהם – פתרון שיכול גם לחסוך בעלויות. אחרים יכולים לבחור לרכוש מודולים ייעודיים של Gryphon (DAC ושלב פונו), המותקנים דרך המשווק. הגישה של Gryphon היא להתמקד במה שמהותי מבחינת הצליל – ולעשות זאת ללא פשרות. כפי שנכתב בצורה חד־משמעית במדריך למשתמש של ה־Diablo 333: "למען נאמנות מרבית למקור וטוהר האות, הושמטו מהמסלול האות רכיבי בקרי צליל, בקרת איזון וכל מעגל מיותר אחר."

היחידה שנשלחה אליי הגיעה עם מודול פנימי DAC3 של Gryphon מותקן מראש. המודול מציע חמש כניסות דיגיטליות: USB, AES, TosLink ושתי כניסות קואקסיאליות מסוג S/PDIF. המעגלים האלקטרוניים מבוססים על הממיר החדש מבית ESS Technology, מדגם Sabre ES9039PRO, אשר מספק אפשרות לבחירה בין שבעה מסנני שחזור (reconstruction filters). ה־DAC3 בנוי בתצורת Dual-Mono, ופועל ב־Class A. שלבי היציאה האנלוגיים משתמשים במתחי הזנה מווסתים ברעש אולטרה־נמוך. הלוחות המודפסים, בני שש שכבות, מחוברים במסלולי אות קצרים במיוחד. ספק הכוח לכניסת ה־USB, מבוסס קבל־על (Super Capacitor) בקיבול של 12.5 פרד (!), מתפקד באופן דומה לספק כוח מבוסס סוללה. המודול תומך בכל פורמט דיגיטלי עכשווי, אך אינו כולל יכולת הזרמה אלחוטית או חיבור רשת (Ethernet). כששאלתי את צוות התכנון מדוע, הם השיבו: "החלטנו שלא לכלול הזרמה אלחוטית או חיבור לרשת, בעיקר בשל מגבלות המקום בתוך ה־Diablo 333 ומודול ה־DAC3 האופציונלי."

מודול שלב הפונו Gryphon Audio PS3, שהגיע גם הוא ביחידת הסקירה שלי, הוא אופציה נוספת שעשויה לעניין משתמשים רבים. PS3 מבוסס על הפונוסטייג' העצמאי Legato של Gryphon מהדור הקודם. יחידה זו לראשים מסוג MM/MC היא עיצוב דואל־מונו מאוזן אמיתי, ללא משוב שלילי. בשלבי תיקון RIAA משתמשים בקבלים מפוליפרופילן יחד עם טרנזיסטורים תואמים בעלי רעש נמוך. אפשרויות העמסת העכבה של ראש MC מתבצעות באמצעות זוג מתגי DIP בגב היחידה; זמינות 15 רמות שונות של עכבה, בטווח של 20 עד 1600 אוהם. בתפריט ההגדרות שבפאנל הקדמי ניתן לבחור בין מצב MM למצב MC. במצב MC, ה-PS3 מספק הגברה של 64 דציבלים, עם יחס אות לרעש >72 דציבל. קיים גם מחבר הארקה בגב ה-Diablo 333, לחיבור ישיר לפטיפון.

ראוי לציין ש־Gryphon בחרו בדרך מקובלת פחות עם מודול הפונו PS3 שלהם; היחידה כוללת זוג כניסות מאוזנות בלבד מסוג Neutrik XLR — ללא כניסות RCA. רוברט הארלי כותב במדריך המלא שלו ל־High-End Audio: "כניסות פונו מאוזנות הן נדירות בקדם־מגברים; כמעט כל כבלי הפונו מגיעים עם מחברים לא מאוזנים מסוג RCA, ולא מחברי XLR מאוזנים." מעולם לא היה לי פטיפון עם יציאה מאוזנת. ביררתי עם יו"ר VPI, מאט וייספלד, ואכן הזרוע של הפטיפון VPI HW40 שלי ניתנת לחיווט מחדש — אך אז היא לא תעבוד עם קדם־המגבר הרפרנס שלי, המקבל רק כניסות RCA לשלב הפונו. כדי למצות את היתרונות של מודול PS3 מבחינת יחס אות לרעש, מומלץ ללקוחות לבדוק אפשרות זו, בהתאם לעיצוב הפטיפון שברשותם. לסקירה זו, החלטתי להשתמש בכבל סטריאו עם מחברי RCA בקצה אחד ו־XLR בקצה השני, מתוך מחשבה שזה יניב תוצאה טובה יותר מאשר שימוש במתאמים זולים.

הבחנות בין מצבי פעולה

ארבעת דגמי המגברים שמציעה כיום Gryphon Audio פועלים כולם בשלבי יציאה בתצורת Class A — והם עושים זאת בסגנון "heavy-metal" סקנדינבי מרשים. כדי לתת מושג על הליגה בה Gryphon משחקת, ניקח כדוגמה את מגבר הסטריאו Apex, שמדורג כיום בקטגוריית Class A (Solid State) ברשימת Recommended Components של Stereophile. המגבר הזה שוקל 445 פאונד (כ-202 קילוגרם), ותג המחיר שלו עומד על 104,500 דולר. י אפשר לעקוף את חוקי הפיזיקה בכל הנוגע להפקת זרם גבוה במעגלים שפועלים ב־Class A מול עומסים בעלי התנגדות נמוכה: הדבר דורש הרבה חומרה, וזו מייצרת הרבה חום — שחייבים לדעת איך להתמודד איתו.

כשתודעת המעמדות (class consciousness) נמצאת ברקע, אחד ההיבטים המסקרנים בהערכה של Gryphon Diablo 333 היה לבחון עד כמה מגבר משולב זה, שמפעיל את שלבי היציאה שלו במצב Class AB עם הטיית זרם גבוהה (high-bias), מצליח להתקרב לסגולות הצליליות הטהורות של אחיו הכבדים ממשפחת ה־Class A — מבחינת דינמיקה, נוזליות הצליל, היעדר עיוותי מעבר (crossover distortion) ועוד. Diablo 333 מצויד ב־10 טרנזיסטורי יציאה רבי־עוצמה לכל ערוץ, טרנזיסטורי קדם־הנעה מהירים במיוחד ובעלי קיבול נמוך, וכן בקבלים מפוליפרופילן לדה־קפלינג של ספקי הכוח המקומיים. המגבר פולט חום, אך לא בעוצמות שבהן ידועים המגברים מבית Gryphon שפועלים ב־Class A מלא.

כשהביא אנתוני קיארלה את היחידה לסקירה לביתי, שוחחנו, בין השאר, גם על "ניידות מעמדית" — תרתי משמע. אנתוני ציין: "המגבר משולב Diablo 333 מוטה כך שהוא פועל ביותר מ־10 ואט של Class A טהור. הדגם הקודם, Diablo 300, סיפק רק 5–6 ואט של Class A טהור. המטרה של Gryphon הייתה להשיג את אותן תכונות צליל של ה־Apex, באמצעות שימוש בטרנזיסטורי יציאה של Toshiba." הפרש של 5 ואט אולי לא נשמע דרמטי — אבל בפועל הוא בהחלט נשמע כך. שחזור מוזיקה אינו דורש רוב הזמן הספקי שיא גבוהים; איכות הצליל של ה"ואטים הראשונים" היא שמבדילה בין צליל רגיל לצליל יוצא דופן.

גם עם היעילות האנרגטית הגבוהה יותר של עיצוב מסוג Class AB, בהשוואה ל-Class A, איכות הבנייה הרצינית של ה־Diablo 333 ניכרת מיד. העיצוב החיצוני נעשה בידי פלמינג רסמוסן (Flemming Rasmussen), תכנון האלקטרוניקה בידי טום מולר (Tom Møller), וההנדסה המכנית של השלדה בידי סורן סלבו (Søren Slebo). שאלתי את צוות התכנון לגבי הקשר בין המוצר הפיזי לביצועים הקוליים, והם השיבו: "הסיבה שבחרנו להדגיש את איכות הבנייה ועיצוב החוץ היא משום שגורמים אלה קריטיים לביצועים הכוללים של ה־Diablo 333 כפי שהמאזין חווה אותם. המבנה המכני — כולל מנגנוני השיכוך והבידוד, חומרים שנבחרו לפי תכונותיהם הרזוננטיות, בידוד והצללה של רכיבים ומעגלים פנימיים אשר כולם תורמים ישירות לביצועים הקוליים של המכשיר."

By the Time We Got to Woodstock

לראשונה זה יותר מ־15 שנה, יש לי כעת חדר האזנה חדש למערכת הרפרנס שלי. עברנו מעט דרומה מקופרסטאון לוודסטוק, ניו יורק. החדר החדש נועד לשמש כסוג של סלון/ספרייה, תוספת לבית החווה החדש־ישן שלנו משנות ה־20 של המאה הקודמת. קיר אחד מורכב מספריות — או כפי שאני אוהב לקרוא להן, מלכודות בס. הקיר הנגדי הוא חלונות צרפתיים, שכעת מצוידים בווילונות כדי לצמצם בעיות החזרי קול, ודרכם נשקף הר אוברלוק. האולפן האגדי של לוון הלם המנוח נמצא רבע מייל ממזרח. סוף סוף בית.

כשאנתוני קיארלה והעוזרת שלו, לורי סרבניק, הגיעו עם ה־Diablo 333, הייתי כמעט מוכן לקראתם. לעגלה שלי היה פנצ'ר, אבל למרבה המזל אנתוני הביא עגלת נשיאה. היה בכך צורך אמיתי, שכן ה־Diablo 333 מגיע בארגז טיסה רציני שמוסיף עוד כ־16 ק"ג למעמסה. הארגז כולל חריצים למזלג של מלגזה, לא פריט שנמצא בדרך כלל בחדר ההאזנה שלי. אנתוני ואני הרמנו את המגבר — ארוז כמו קובייה הונגרית מהגיהינום — והנחנו אותו על שולחן קטן וחזק בסגנון פגודה שאני אוהב כדי למקם במרכז בין הרמקולים. המגבר תפס את מקומו במרכז הזירה.

הצלחנו לחבר את הכל ולהפעיל באותו יום ראשון, אבל הייתי תחת הוראות מפורשות מאנתוני: לתת למכשיר לעבור הרצה נאותה במשך שבוע לפני שאבצע האזנה ביקורתית כלשהי — ה־Diablo 333הגיע חדש לגמרי מהמפעל. גם במדריך של Gryphon נכתב כי: "רמת הביצועים האופטימלית תושג כ־45 דקות לאחר ההפעלה."

נתקלתי רק במכשול אחד במהלך ההתקנה — עניין הקשור לפונוסטייג' האופציונלי PS3 Phono Stage. כפי שצוין, בגב המודול יש שני לוחות קטנים של מתגי DIP, סט של שמונה מתגים לכל ערוץ, לשליטה על עכבת הכניסה של ראשי MC. המדריך כולל טבלה לבחירת הערכים הרצויים. המתגים יכולים להיות במצב on או off — אבל איך לזהות מה המצב הנכון? לא ראיתי שום סימון, וגם המדריך לא מציין זאת. זה היה יכול להיות מועיל מאוד אם Gryphon היו פשוט כותבים במפורש במדריך של ה־Diablo 333: "למעלה זה off. למטה זה on." זה מה שנאמר לי אישית — כדי שלא אגדיר בטעות את הכל הפוך.

בני, הדיג'יי שלי

בהשראת אלן שרמן, עשיתי לצורך הביקורת הזו משהו שתכננתי כבר מזמן. הבן שלי, פיטר, הוא די.ג'יי מקצועי, וגם אחד ממובילי הלהקה Underground System, להקת Afrobeat בהשראת פֶלה, שפועלת מברוקלין. פיטר מופיע עם הסטים שלו כבר זמן־מה, במועדונים ופסטיבלים באירופה, אמריקה המרכזית, וכמובן במעמקי ברוקלין. טרם עידן הקורונה, הוא אפילו לקח אותי לסיור בכמה מועדונים בברוקלין, חוויה עליה כתבתי בזמנו לאתר של Stereophile. הפעם ביקשתי ממנו שיביא לי מבחר תקליטים שהוא ניגן — מגוון סגנונות מוזיקליים, מתוך מה שעובד על רחבת הריקודים.

מועדון Matson נכנס לפעולה, והצליל הראשון היה קטע Nu-Disco מ־2002: Dance Reaction של Metro Area (לייבל Environ Records, קטלוג SOURTDJ 074). פיטר תיאר את הצמד כך: "צמד שמתמחה במוזיקת דאנס מינימליסטית, מופקת בקפידה. אני נהנה לנגן את הקטעים שלהם על מערכות סאונד היי־פיי, כמו לאחרונה בבר ההאזנה Spiritland בלונדון." הרמקולים שלי, Wilson Sasha V, אמנם מדורגים עד 20Hz — אבל הפעם הם פגשו יריב אמיתי. Diablo 333 מגיע עם רוחב פס רשמי של 0.1Hz עד 350kHz. התנגדויות נמוכות? ל־333 זה לא מזיז בכלל — הכלי הנכון למשימה. בדקה ה־1:21 של הקטע, נכנסים תדרים תת־בסיים. פיטר ואני הבחנו בהם מיד, ברורים ובעוצמה.

הקטע הבא על רחבת הריקודים: Incapable של Róisín Murphy, מתוך האלבום Róisín Machine (שנת 2020, Skint Records, LC 19881). המשך ישיר לקו ה־Nu-Disco, עם שירה מעובדת־כבד באופן מרשים. פיטר סיכם זאת כך: "שירי כאב אפלים עם ניחוח קברטי, מונחים על הפקה כבדה בתדרים הנמוכים — אבל חמימה. הישר משפילד, אנגליה." והתדרים הנמוכים? אלה הכו כמו שצריך. זו מוזיקה שפועלת מתחת לחגורה — שם אתה באמת מרגיש אותה. לפחות ככה זה היה אצלי, עם השילוב של Wilson ו־Gryphon.

עוד דוגמה אחת בלטה לפני שסגרנו את ה"מיני־רייב" (שעת שינה: 22:00): I Can't Kick This Feeling When It Hits מאת Moodymann (KDJ Records, KDJ6). די־ג'יי פיט תדרך אותי על הקטע מ־1996: "אצולת מוזיקת המועדונים של דטרויט. קלאסיקה של Deep House — מיתרי סינתיסייזר ארוכים ומתמשכים, עם סוויפים איטיים של פילטרים. אהבו את זה במיוחד במועדונים בפריז לפני הקורונה." שוב, העוצמה הפיזית של ה־Diablo 333 העניקה לתקליט האלקטרוני הזה חיים של ממש. הצלחתי גם למצוא את שלושת הקטעים האלו בשירות Qobuz, למקרה שתרצה לקחת סיבוב על הרחבה בלי לחפש את התקליטים המקוריים.

מעבר למוזיקה שמתאימה קצת יותר לגילי, ועם ענייני הבית בראש בעקבות המעבר, האזנתי ל־"Symphonia Domestica" של ריכרד שטראוס — מתוך מארז שבעת הדיסקים המופלא של שטראוס בביצוע התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוח אנדריס נלסונס (DG 486 2040, שנת 2022). הפעם הרצתי את טרנספורט הדיסקים שלי דרך כניסת AES במודול ה־DAC3 של ה־Diablo 333. וואו — איזה צליל! כשקוראים ביקורות על מגברים עוצמתיים כמו זה של Gryphon, עולות מילים כמו: "אחיזה", "מכה", "שליטה". כולן נכונות, אבל יש גם הרבה עדינות מתחת לפני השטח. במקטעים של כלי קשת מרובים אצל שטראוס, דרך הרמקולים שלי (Wilson Sasha V), אפשר היה להרגיש ממש את הזרימה והנסיגה סביב המשפטים המוזיקליים, כמו בהופעה חיה. ואיזה בימת צליל! אפילו חוויתי רגע מוזר, כזה שג'ון קייג' כנראה היה מאשר בהתלהבות: בקצה המסדרון מהחדר החדש שלי ניצב ארון עם מכונת כביסה ומייבש. שמעתי צלילים גבוהים כמו גלוקנשפיל מאוד הרחק בעומק הבמה, עד שקלטתי שזו הייתה פשוט המכונה מייבשת החדשה, שמנגנת איזו נעימה קטנה כדי להודיע שסיימה את המחזור שלה — "סימפוניה דומסטית" באמת.

הגיע הזמן למנת הבוב שלי — בכל זאת, ממש בהמשך הכביש נמצא המקום שבו דילן חי עם משפחתו הצעירה בראשית ימיהם בווּדסטוק. וזה גם מחזיר אותי ל־11 בספטמבר, התאריך שבו יצא Love and Theft בשנת 2001 — מהצירופים המוזרים ביותר שאני זוכר. האזנתי למהדורת התקליט מ־2017 (Columbia Records C2 85975, 2017). הבס האקוסטי של טוני גארנייה יכול להישמע מעט "חובט" או עמום בלחץ בתקליט הזה, אבל ה־Diablo 333 של Gryphon הצליח לרסן אותו בצורה שלא שמעתי בעבר. יחד עם הבהירות המרשימה בתדרים הנמוכים, דווקא איכות הגבוהים היא שמביאה את השינוי האמיתי: ככל שהצלילים הגבוהים מדויקים ונקיים יותר, כך גם ההגייה של בוב דילן נעשית חדה ומובחנת יותר. וזה מבחינתי המבחן האמיתי למערכת סטריאו איכותית: אם היא יודעת להעביר את הקול של דילן כמו שצריך, היא כנראה עושה משהו נכון. Lonesome Day Blues צילצל בקול רם וצלול.

"Last night the wind was whisperin',
I was trying to make out what it was
. I tell myself somethin's coming,
But it never does."

קופרטאון היא עיירת בייסבול — אבל וודסטוק הוא כפר של מוזיקה. ההיסטוריה של וודסטוק של שנות השישים מסופרת להפליא בספר Small Town Talk מאת ברני הוסקינס. מלבד בוב דילן, אחת הדמויות המרכזיות בספר היא לבון הלם, כפי שמתאר אותו הכותב: "החוליה המקשרת בין ההיפים לתחנת כיבוי האש."

אני מצטער שלא הגעתי לאולפן האסם של לבון הלם לאחת מהופעות Midnight Ramble שלו בזמן שהוא עוד היה איתנו. אבל בתו, איימי הלם, יחד עם אחרים, ממשיכים את המורשת הזאת, וההופעות החיות באסם ממשיכות גם היום. לפני כמה שבועות סוף־סוף הגעתי לשם בעצמי, ושמעתי הופעה לוהטת של דייב אלווין, ג'ימי דייל גילמור והלהקה שלהם, The Guilty Ones. דייב וג'ימי דייל עובדים ומקליטים יחד כבר כמה שנים, והאלבום החדש שלהם נקרא TexiCali (הוצאת Yep Roc Records, מספר קטלוגי YEP 3077). הם ניגנו בעיקר שירים מתוך האלבום הזה, ואחד שתפס אותי במיוחד בהופעה החיה היה Blind Owl מאת דייב אלווין — שיר על הבלוז, ועל החיים שחיים כשאתה באמת חי את הבלוז.

דייב אלווין וג'ימי דייל גילמור נראים כאילו הם נהנים לספר סיפורים לא פחות מאשר לנגן — לא ידעתי אם אני במועדון ספר או בהופעת רוק. יש משהו בנגינה של דייב אלווין שאני קורא לו "הפעלת לחץ": תחושה של לחץ פיזי מאחורי הצלילים ובין הצלילים. נגנים גדולים אחרים שאני מעריץ חולקים את האיכות הזו — לג'רי גארסיה הייתה אותה, למיילס דייוויס, לדקסטר גורדון, להורוביץ, ובימינו יש אותה לביל צ'רלאפ — מוזיקאים ברמה הזאת. עם המגבר שבו דייב אלווין השתמש בהופעה, הייתה תחושה של "פיצוץ" בטווח המיד־בס, בכל פעם שהוא "שם את הדברים על השולחן". וכששמעתי את Blind Owl מתוך התקליט מ־2024, כשהוא מתנגן דרך ה־Gryphon Diablo 333, חוויתי בדיוק את אותה תחושה: שיגור של גלי לחץ סוניים, כאילו אני שוב יושב שם, בשידור חי, בתוך האסם של לבון. פשוט קטלני.

המשך יבוא

לא הייתי מוכן עד כמה ה־Gryphon Audio Designs Diablo 333 מצוין באמת — איזה מגבר משולב מהמדרגה הראשונה, יוצר מוזיקה ברמה עולמית. זה המגבר הראשון שהיה אצלי בבית מזה זמן שגרם לי לתהות לגבי נאמנותי למערכת הרפרנס הקבועה שלי. Diablo 333 מסוגל להניע הכול, תוך שהוא מפיק דינמיקה חיה מדהימה, שחורים עמוקים במיוחד, וצבעים זוהרים ומלאי חיים.

עוצמת האנרגיה המוזיקלית שה־Gryphon Diablo 333 מעביר, והדיוק המפורט של זה — זה משהו שאתם חייבים לשמוע בעצמכם. יכולתי להחליף ארבע קופסאות בקופסה אחת, ואני הרי בתקופה של מִזעור והתייעלות. אבל בינתיים, כמבקר ציוד שמאזין למגוון, אני זקוק לגמישות של רכיבים נפרדים. האם הוא טוב כמו מערכת נפרדת? כן — ממש כך. ה־Diablo 333 שומר על אוצרותיו, ומוכן לחשוף אותם… רק בפניך.