כדי להבהיר טוב יותר את הנושא תועיל אולי ההתייחסות למקבילה מעולם החשמל: הרזונטור משחק את אותו תפקיד מפצה לעכבה אקוסטית כמו זה שבמעגל RCL לפיצוי
על התנגדות חשמלית של דרייבר מחובר לרשת מסנן. לאיזון זה של העומס יש את אותה השפעה מסייעת לפעולת הוופר; במיוחד, סטיות בדיאפרגמה באיזוריה המאותגרים
יותר מופחתות למדי ואפילו משתוות, לדוגמה, לבס רפלקס בעל מאפיינים דומים.
מוזיקה
<Pat Metheny Group - Blue Asphalt
אני אפילו לא בטוח אם האלבום הזה מוכר רשמית על ידי פאט מת׳יני. אף על פי כן זה משהו מיוחד, מעורר השראה עבור כל האוהדים של פאט. סן לורנצו זה אחד הקטעים
האהובים ביותר עלי משל PMG
4
והגירסה הזאת מהאלבום Blue Asphalt היא הטובה ביותר. הכיוונון המוזר של גיטרת 12 מיתרים מלווה על ידי נגינת המאסטר לייל מייז
בפסנתר ממש קמה לתחייה כשהדואו האדיר שופך את ליבו.
דבר מוזר נוסף הוא ההעברה לדיגיטל. זה למעשה הועבר מהתקליט ואפשר לשמוע את הרחשושים והחריקות במהלך הנגינה. עדיין, הצליל הרבה יותר פתוח וישיר מכמה
אלבומי אולפן, הגיטרה הרבה יותר אמיתית ו ״תלויה באוויר״.
אני אוהב את המיידיות של Blue Asphalt. הגיטרה של פאט חותכת דרך המיקס והצלילים העיליים יוצרים מארג ברור עם מכלול ההתרחשות. ישנן תכונות בעלות חשיבות
עקרונית כאשר מדברים על תחושת החומר של גוון הצליל, והגיטרה של פאט ב Blue Asphalt נשבתה באופן שמאפשר אשלייה אמינה של זמן ומקום.
הסוד הקטן כרוך אולי במחט הנוחתת על התקליט. בכל מקרה… הרמקול מצליח לתאר תצוגה עשירה ומוחשית מבלי לחסוך בפרטים, ובה למהירות יש תפקיד מכריע.
יש משהו ״בתחום הזמן״ של האפטיקה שעושה את כל אלה כל כך שונה.
< Izthak Perlman - Paganini: 24 Caprices For Solo Violin
אין שום דבר רגיל באלבום הזה, קומפוזיציה ומבצע. בקרב ״טהרנים״ תמיד יהיה ויכוח עקוב מדם מי יותר טוב או מי מעביר את רוחו האמיתית של פגניני. קשה להתווכח
מאחר ולאף מבקר לא היתה ההזדמנות לשמוע את המאסטר עצמו, אך ישנם כמה יעדים אותם ניתן לשקול כאשר מדובר בנגינה ״נאותה״ של פגניני. אך הרשו לי לשמור
את הקול הרשמי ל״מומחים״.
הביצוע של יצחק פרלמן ל 24 קפריצ׳ים לפגניני הוא יותר מנשגב. הביצוע וצליל ההקלטה יחדיו הם על מישור אחר לגמרי, מקום בו אמנות מתמזגת עם סנסציה של שמע.
כדי שההקלטה זו תזרח ממש, על הרמקולים לתאר תחושה טהורה של מהירות מועשרת על ידי הרגישות העדינה של שינויים פתאומיים מסלטטו יורד לסטקטו אוורירי
כנוצה. במיוחד הקפריצ׳י הראשון של פגניני חושף את יומרנותו של כל רמקול להעמיד פני מבצע מושלם.
הרמקולים של אלבדו עטפו את העלוה המשולהבת של נגינת כינורו של פרלמן בבהירות וצלילות מפתיעים. זה היה אפילו נוכח עוד יותר בהופעתו של פרנק פ. צימרמן
לאותם הקפריצ׳י, כאשר הפיציקטו והארפג׳יו שלו הם חומר אפילו יותר מורכב להגשה נכונה.
סיכום
דגם אפטיקה מציע דיוק של כלי מעבדה מועשר בנשמה איטלקית טהורה. בעידן בו נדרשת גישה טכנית מעמיקה, ההיתוך של DNA איטלקי טהור בדמות אפטיקה עם
אובייקט קולי יפהפה, דמוי פסל ודוגמה לאמנות טכנית.
האפטיקה דוהר עם הרבה יותר תנופה מהמצופה מרמקול במידותיו או מהתרשמות ממנו במבט חטוף. יכלתו של הרמקול להגיש את המוזיקה במלואה, אפילו בעוצמת
שמע נמוכה תמשוך הרבה אודיופילים בני זמננו שמחפשים רזולוציה גבוהה יותר בעוצמות שמע נמוכות יותר.
המורכבות הטכנית הנסתרת מאפשרת את העלמות הרמקולים בחדר ובימת צליל רחבה ורבת שכבות. לאפטיקה יש הרבה מאפיינים מצוינים כמו פוקוס חד כתער,
שקיפות מוצקה והתמקדות מרעננת על דיוק ששם אותם על מישור אודיופילי גבוה.
אפטיקה לא פועלים רק כעדשה של מיקרוסקופ אודיו, הם גם מפיקים צליל סמיך, יותר מסתם גוון צליל אמין. זוהי קפיצה רצינית עבור רמקולים קרמיים.
רמקולים מסקרנים אלה בעלי אימפקט ואאורה כובשים אינם הרפתקה זמנית של טירון מתחיל אלא מוצר בוגר. רמקולים אלה בני המאה ה 21 מכילים בתוכם מכלול
אודיופילי עם תכונות כמו שקיפות, צליל ברור, פתיחות ונקיון שיחדיו מעוררות תחושה של עושר ללא הצורך לסובב בפראות את כפתור הווליום.
אפטיקה מייצגים זן חדש של רמקולים המביא הצגה של מרחב מדומה ואשליית שמע מציאותית יותר מבלי לשכך את ההמולה של הגרעין האנגרטי של המוזיקה.
המהירות הישירה של דרייברים קרמיים מאפשרת תזמון טוב יותר וכתוצאה מכך מבססת נקודות עוגן אקוסטי סמיכות יותר שמגשימות מרחב ברזולוציה גבוהה יותר.
בהינתן מרחב גדול יותר בין הרמקולים ואקוסטיקה רגישה יותר, אפטיקה ציירו את המוזיקה עם עוד יותר דרמה ומתאר אמין יותר של מלודיה.
רמקולים אלבדו אפטיקה אינם מציעים גישה חובבנית למלאכת הבריאה של צליל אודיו היי אנד. הם מסוגלים להעביר שיחזור של אודיו היי אנד שפועל במישור גבוה יותר
וללא גימיקים גאוותניים טיפוסיים להיי אנד.
|