מגבר סטריאו  - Gryphon Audio Designs Apex

לפני זמן מה, מגבר שנכנס לבדיקה עלה באש ברגע שהופעל. אני מתכוון לומר שהמגבר עישן, ריחשש ונכבה - אני מתכוון שלהבות אש אמיתיות נורו פרצו השבכה העליונה. למרבה המזל, הצלחתי לתפוס מטף אש ולכבות את האש. (סליחה, זה היה לפני עשרות שנים, ואני לא זוכר את המותג, אבל אני חושב שהחברה יצאה עם מכירת חיסול ונסגרה).

בפעם אחרת, נציג של יצרן מגברים ביקר לצורך התקנה. ברגע שהכל היה מחובר ומוכן להפעלה, הוא תפס עמדה הגנתית באופן לא שגרתי. הוא הפנה את גבו למגבר, הושיט את ידו מאחוריו, ובהעוויה על פניו ובהתבוננות ביציאה, לחץ על המפסק. שום דבר לא התפוצץ, והמגבר הופעל, אבל זה לא היה ביצוע מעורר ביטחון.

שדרוג "מסיבי"

תוך שאני נזכר בהתנסויות משנות ה-80 המאוחרות, הבטתי ב-Gryphon Apex Stereo, מגבר ממומה במשקל 445 ליברות (כ-209 ק"ג), כשהיא מוטה על צדו כדי שיוכל לעבור דרך הדלת ולהתגלגל על ​​משטח גלגלים לחדר ההאזנה שלי. זוג מובילי פסנתר במימדים של בלמי פוטבול שהופקדו על המשימה במיומנות, מיקמו את הגריפון בזהירות בחלל המיועד בין המונובלוקים שלי ואז יישרו אותו בזריזות, והנחיתו אותו בעדינות על רגליו מבלי להעלות גרגר אבק מהשטיח הישן. לא משנה מה היה השכר שלהם, זה היה שווה את זה!

אריזה של כמעט 500 ליברות כדי להבטיח משלוח בטוח ופריקה קלה גם היא אתגר הנדסי. נדרש מידה רבה של כושר המצאה כדי ליישם אריזה עבור ה-Apex שעומדת בשתי הדרישות הללו. האריזה עושה שימוש חכם ביריעות החלקה - מהסוג המשמש בבתי חולים להזזת מטופלים - כדי להחליק את המגבר ממשטח השילוח שלו (pallet), והוא כולל טריז אוויר מתנפח ¹ להעלאת המגבר, לאחר שהורד ממשטח השילוח, צד אחד בכל פעם כדי להסיר את רגליות המשלוח בולמות הזעזועים, וכאפשרות, להתקין את רגליות הדוקרנים שסופקו עם המגבר.

אם ראיתם את מגבר הסטריאו של Gryphon Apex בתצוגה סטטית בתערוכת AXPONA ושמתם לב עד כמה גדול הוא נראה בחלל הגדול הזה, דמיינו כמה גדול הוא נראה בחדר ההאזנה הצנוע שלי. עומקו כמעט 3 פיט (1 מטר), מאיים באחידותו השחורה והמונוליטית. כוח משיכת תשומת לב כמו של חור שחור.

ה-Gryphon Apex החליף זוג מונובלוקים של DarTZeel במערכת שלי. כל השאר נשאר אותו הדבר, כולל הקדם מגבר darTZeel NHB-18NS. חיברתי בזהירות את המגבר לרמקולים וליציאות המאוזנות של הקדם מגבר וחיברתי את שני כבלי החשמל לקווי 20 אנפר ייעודיים. (אני לא חושב שסקירה זו הייתה אפשרית אם מערכת החשמל בבית שלי לא הייתה משודרגת לפני כמה חודשים). ברגע שהייתי בטוח שכל החיבורים נכונים, לחצתי כל שני מתגי ההפעלה בפאנל האחורי ואז הקשתי על סמל המתנה אדום במסך המגע, מעיר את ה-Apex לחיים.

אזהרה! אזהרה! אזהרה!

נורות שגיאה אדומות המהבהבות בחלקו העליון של מסך המגע העירו בי מראות של מגברים בוערים והקפיצו את האדרנלין. שגיאת טמפרטורה, שגיאת DC/HF, AC Phase - זה נראה כמו כשל מסיבי בגלל טמפרטורות גבוהות וזרם כניסה קטסטרופלי. יכול להיות שקיצרתי את כבלי הרמקול?

שלושים שניות של פאניקה התמוססו בקליק אחד של ממסר (relay), שכיבה את נורות השגיאה והעביר את המגבר למצב הפעלה. כל זה היה נורמלי לחלוטין. וואו!

מותר לכם לנזוף בי על שלא קראתי קודםאת המדריך. עשיתי זאת מאוחר יותר ולמדתי ש"כל חיווי התצוגה יהבהבו במשך כ-25 שניות לפני שהמגבר יפעל במלואו." ה-Gryphon Apex תמיד יותקן על ידי המוכר, אבל אני חושב שזה יהיה רעיון טוב להקדים אזהרה לגבי נורות השגיאה המהבהבות בתחילת המדריך ולא לחכות עד לעמוד 21. (לא שזה היה עוזר לי, כי כלל לא הוצאתי את המדריך מהניילון).

זו ההערה השלילית האחרונה שתקראו בסקירה זו על מגבר הסטריאו Gryphon Apex.

עיצוב ותכונות

Gryphon Apex Stereo ואחיו Apex Mono (שלא נבחנו כאן) שניהם עיצובים עוצמתיים מהסוג של cost-no-object. שניהם מוטים מאוד ל-Class-A, כלומר הטרנזיסטורים לעולם אינם נכבים, מהמתח החיובי הגדול ביותר ועד למתח השלילי המרבי. זו דרך לא יעילה להטות טרנזיסטורים, אבל יחד עם חשבון חשמל גבוה והרבה חום, הטיית Class-A מביאה גם לעיוותים נמוכים מאוד ולצליל נעים לאוזן.

Gryphon מסבירים שהם אינם סומכים על תוכניות הטיה אוטומטיות (dynamically adapt bias) המתאימות את ההטיה באופן דינמי לתנאים משתנים כדי לייעל את הביצועים, מתוך אמונה שסכמות כאלה קשורות יותר לשיווק מאשר לטכנולוגיה. Gryphon מודה ש- Class A כרוך בשנאים כבדים, גופי קירור גדולים מאוד וכמויות גדולות של מתכת וחלקים יקרים.

חוסר היעילות המובנה של מגבר מסוג Class A פירושה שעיצוב הדואל-מונו המאסיבי של Apex Stereo, המשתמש ב-32 טרנזיסטורי פלט דו-קוטביים בעלי זרם גבוה מאוד לכל ערוץ, מייצר רק 210W ב-8 אוהם. עם זאת, ההספק הזמין עולה באופן דרמטי ככל שעכבת העומס פוחתת: 420 וואט ב-4 אוהם, 800 וואט ב-2 אוהם ו-1490 וואט ב-1 אוהם. זה הופך אותו למגבר אידיאלי להנעת רמקולים עם עומסים תובעניים במיוחד. Wilson Audio Specialties XVX, למשל, נע בין 2 ל-4 אוהם לאורך רוב פס האודיו, אך צונח עד ל-1.6 אוהם ב-326Hz. בהתבסס על המפרט של Gryphon, ככל שהעומס תובעני יותר, כך המגבר הזה מתפקד טוב יותר.

תכונות עיצוב אחרות כוללות אפס משוב גלובלי, מאגר קבלים של 1,040,000 µF - יותר מפאראד של קיבוליות! - שנאים טורואידים של 2kVA, קיבולים נמוכים, מאגרי כניסה מסוג J-FET, מאוזנים, כפול-דיפרנציאליים מסוג Class A ואחריהם מעגלי כניסה מסוג Class A. שלב הגברת מתח מהיר וסימטרי מסוג Class A, צימוד DC-servo, מעגלים מודפסים מנחושת ארבע-שכבתיים בגודל 105 מיקרומטר (או פחות), ותכונות רבות אחרות של בנייה ומעגלים. כמו בקדם מגבר Gyphon Apex Commander שנסקר לאחרונה, המעצבים הקדישו תשומת לב מיוחדת לבידוד מכני.

ישנם שלושה מצבי הטיה אפשריים, ניתנות לבחירה באמצעות מסך מגע בפאנל הקדמי: Low עבור האזנה יעילה אך לא קריטית; Medium, המספק 100W של Class-A טהור והספק גבוה יותר במצב Class A/B; ומצב High, שהוא 100% כוח מסוג Class A, לביצועים אולטימטיביים. ההוראות מזהירות כי לאחר שינוי הגדרת ההטיה, למגבר נדרשות כ-45 דקות "להתיישב" לפני שניתן להעריך את ההשפעה על הסאונד.

הרצתי את המגבר כל הזמן במצב High; מבלי להתחשב בחשבון החשמל.

למען התייעלות אנרגטית ואחריות סביבתית, גריפון משלבת תכונה שהחברה מכנה "הטיה ירוקה" (green bias). בעת שימוש ב-Apex עם קדם מגבר של Gryphon, ניתן לקשר את השניים באמצעות כבל מיוחד המאפשר התאמה של ההטיה לפי נקודות מיתוג הניתנות לתכנות בתוך בקרת עוצמת השמע של הקדם מגבר. לא סופק לי האביזר ולא בדקתי תכונה זו.

מייסד גריפון, פלמינג אי. רסמוסן, העניק ל-Apex Stereo עיצוב תעשייתי נועז הכולל מספר אלמנטים בולטים: גופי קירור גדולים וחלקים (מאווררים); לוחות פנים מסיביים מאלומיניום מוברש; רגליות קוצים חזקות; חזית בולטת חסרת בושה, אותו מסך מגע משולש שקיים בקדם מגבר Gryphon Commander.

המגבר Apex Stereo יעלה לכם 99,000 דולר (כמו כל Apex Mono מסיבי באותה מידה, תאום המונובלוק של הסטריאו - כפול מזה עבור זוג). למרות שזה לא בדיוק ידידותי לתקציב, המחיר של Apex Stereo הוא תחרותי בשוק האודיו העליון והנדיר. המגבר מגיע עם אחריות לחמש שנים על חומרים וביצוע.

אם תשוו את המפרטים של Apex Stereo ו-Mono, תופתעו אולי לגלות שלמרות שבאחרון יש פי שניים יותר התקני פלט לערוץ מהראשון (64 לכל ערוץ מונו), ההספק שלו גבוה רק במעט: 225W לעומת 210W ב-8 אוהם. הסיבה לכך היא ש-Gryphon אינה מגשרת (bridge) את המגבר כדי להשיג תפוקת כוח גדולה יותר. במקום זאת, בתצורת המונו, המגבר עושה שימוש ב-32 התקני פלט עבור כל שלב, וכתוצאה מכך עכבת פלט שהיא חצי מזו של גרסת המונו.

Standing (and sitting) at the Apex

לאחר שעברתי את מופע האורות של שלב ההתנעה, מרוצה שהכל בסדר, חיממתי את המגבר הזרמה בת שעה מ-Roon תוך כדי קריאת ביקורות ישנות באינטרנט. (גריפון מורץ במגבר במפעל לפני אריזה ומשלוח, אבל חימום של שעה הוא תמיד רעיון טוב, במיוחד עבור מגבר מצב טרנזיסטורי).

בזמן שחיכיתי, חשבתי על עוד כמה מגברים שהיו בבעלותי וסקרתי וקראתי כמה ביקורות קודמות באינטרנט: Rotel Michi M8 במחיר סביר יחסית, שהפיק שפע של עונג האזנה ותענוג מוזיקלי, עלה במוחי, כמו גם Musical Fidelity kW750 הגדול והעוצמתי, שבדיעבד, היה קצת בהיר ומחוספס בקצוות החולפים למרות תפוקת הכוח הבלתי מתאמצת שלו, אבל אז זה היה לפני 17 שנים. תיארתי את ה-kW750 כ"פרא גדול וכבד במשקל 75 פאונד" - חה חה חה - "וזה לא כולל את ספק הכוח החיצוני במשקל 47 פאונד".

עבור האזנה ביקורתית ראשונה, בחרתי במהדורה המחודשת של Analogue Productions לאלבום Love is the Thing (APP 824-45) של נט קינג קול (45rpm, 2009). ההערה על המאסטרינג נראית לי מוכרת; באמצע הקריאה, קלטתי שאני הוא זה שכתבת אותה! הקלטת הסטריאו מדצמבר 1956 היא קלסיקה ספוגת מיתרים עם במת סאונד רחבה, אבל לכינורות תמיד היה קצה רזה וצווחני. קולו של נט, ששר קרוב למיקרופון, עשיר ונימוח, אבל גם בו יש קצת עצבנות בתחום הגבוה. למרות הפגמים הקטנים האלה, זהו דיסק הדגמה נהדר.

קלות ההצגה של ה-Apex Stereo הייתה ברורה באופן מיידי: הוא שיחרר את נט ואת התזמורת שלו באדישות כמעט אגבית, כמעט קורא לי לא לשים לב. אבל זה עשה את ההיפך - זה תפס אותי לגמרי. מצאתי את עצמי נמשך עמוק יותר על ידי אינטימיות חדשה בקולו של נט. המגבר שידר ביטחון עצמי עילאי. זה היה כמו להיות בנוכחות של אדם כריזמטי.

איכות בלתי ניתנת להגדרה, בלתי ניתנת למדידה, של ה-Apex חזרה על עצמה בכל יום, בכל מפגש האזנה, והעניקה תחושת נוחות הקשבה. עם הזמן הגעתי למסקנה שזה נובע מהאחיזה המוחלטת של המגבר ברמקולים, מלמעלה למטה. מדובר יותר בתזמון מאשר בהצגה צלמית או מרחבית (אם כי ה-Apex מתפקד באותה מידה גם באזורים אלה). הכל במוזיקה המוכרת נראה מאורגן, מתוזמן ויושב טוב יותר, מבלי להגביל את הזרימה המוזיקלית. סקרתי מגברים טרנזיסטוריים אחרים בעלי יכולת דומה של אחיזה שליטה ברמקולים, אבל זה תמיד היה במחיר של זרימה מוזיקלית וטרנזיינטים עדינים; התוצאה הייתה גם הדמיה המזכירה קצת גזירת קרטון, אטאקים חולפים לא טבעיים והגדרה בתחום הגבוה מאוד. ה-Apex לוקח את האחיזה והזרימה המוזיקלית לרמה גבוהה יותר, במיוחד בבס העליון דרך המיד התחתון, ללא פשרות מסוג זה.

תמיד אהבתי את התקליט הזה של נט, אבל הוא תמיד הראה את התפרים שלו ברגעים של גודש מיתר וקטעים קוליים מסוימים. התמונה שה-Apex צייר הייתה חלקה, שלמה וגמישה. המעטפת האקוסטית וההמשכיות הנדיבה סביב המיתרים התחתונים, ריפוד את קולו של קול, יצרו עושר מרקם גמיש שלא הסתיר על הגדרה וטרנזיינטים חולפים. הספק שהטלתי ביכולת להשיג זאת עם ערימה של טרנזיסטורים הושלח מהחלון.

הבא בתור היה Rapsodie Espagnole של ראוול מהקופסה Ravel: Complete Orchestral Works (LP, Electric Recording Company ERC 061/UK Columbia SAX 2477) עם אנדרה קלויטנס בניצוחו על תזמורת הקונסרבטוריון של פריז, שיצאה לראשונה ב-1963. למרות שההקלטה שקופה במיוחד, היא נשמעת מעט בהירה ומרוחקת. ה-Apex הפיק אותה רחבה ויציבה, בימת הקול רחוקה מהרמקולים, ולא הוסיף חמימות לצליל הקריר, הבהיר ועשיר הטרנזיינטים.

צידו השני של התקליט הזה מסתיים ב-La valse המפורסם של ראוול, שעובר ממיתרים מלודיים, עדינים ונוסקים לנפיצות קקופונית מופרכת. הוא מלא בטרנזיינטים מורכבים של כלי הקשה, כלי נשיפה, כלי נשיפה מעץ, טימפני רועמים וגליסנדי עדין של נבל - סביבה בוגדנית עבור מגבר מגורען או חריף, כמו גם כזה שמקהה או מרכך טרנזיינטים. ה-Apex סיפק את היצירה הזו טוב יותר מכפי שאי פעם שמעתי אותה, עם תחושת עומק אמיתית. גליסנדי מדויקים של נבל, עשירים ולא מצוירים בצורה חדה מדי. כלי נשיפה וכלי נשיפה מעץ היו בעלי גוף והגדרה והם צולמו בדיוק כדי לשקף את הבמה הפיזית. הטימפני בחלק האחורי של הבמה היו מוגדרים היטב בצורה קצבית ונקודתית מבחינת גוונים. ההתפרצויות המזדמנות שלהם הדגימו את יכולתו של המגבר לחייב דרישות קוליות פתאומיות בדייקנות ובסמכותיות. אבל מעבר לכך, המצגת הוכיחה שה-Apex יכול לגעוש בצורה נקייה ומהירה כאשר הוא נדרש ואף לספק גדילים מוזיקליים (musical strands) מורכבים ללא חריפות וגרעיניות שמלווים לעתים קרובות מגברים טרנזיסטוריים בעלי תגובה חזקה. אטאק מהיר ומדויק; נדיב ומתמשך; דעיכה (decay) נקייה וחלקה - אלה, עבורי, הם המאפיינים של מגבר נהדר, וה-Gryphon הצטיין בשלושתם.

במעבר להזרמה, Royce Hall 1971 של ניל יאנג, מסדרת ה-Bootleg שלו (192/24 FLAC, Reprise/Qobuz), הדגים את הדיוק החולף, המהירות, השקיפות והאחיזה המיוחדת בתחום המיד של המגבר. הקול והגיטרה של יאנג ריחפו בצורה מוחשית בין הרמקולים, האולם האקוסטי מתואר בעדינות מאחור הוסיף חמימות ותחושה חזקה של מימדיות.

לאחר מכן, ניגנתי את Get Lucky של Daft Punk, מתוך אלבומם Random Access Memories (24/44.1 MQA, Columbia/Tidal). מהירות ההתקפה של ה-Apex Stereo, המיד-בס המתוח והטרנזיינטים הנקיים הוכחו היטב. גרסת התקליט של האלבום הזה (קולומביה 88883716861) הפיקה תחושה הרבה יותר גדולה של תלת מימד, לא פחות מיד-בס והדמיה מוזרה; אפשר לראות רק את הזמרים. הגברת עוצמה עם Beyond שטפה את החדר ביוקרה של Daft Punk 3D. אפשר להגביר עוצמה והמגבר לא יאכזב אותך - לא במקצב, לא בקצב, ולא במרחב. זה רק הולך וגדל ואף פעם נהיה נוקשה או מאבד אחיזה ברמקולים.

האחיזה של ה-Apex Stereo ברמקולים הפיקה אפקט לא צפוי, מבורך: מכיוון שאני יושב די קרוב ל-XVXes הגבוהים, לפעמים, בהתאם להקלטה, בימת הקול נראית גבוהה ממה שהיא צריכה להיות, מרחפת בחלל. ה-Apex, אולי בגלל הביצועים המדהימים שלו בטווח המיד-בס ועד הקצה התחתון, הציג באופן עקבי בימת קול מבוססת רצפה בגובה המתאים. האזנה לשלישיות המענגות של צ'ארלס לויד: Chapel, עם ביל פריזל ותומס מורגן (פרומו Blue Note בפורמט flac; התקליט לא היה אמור להגיע עד סוף יוני), עיניים עצומות, נראה היה שבמת הקול משתרעת מעל תיבות הוופר ממש עד לגובה ששיקף את המרחב האקוסטי של ההקלטה, קפלת קואטס בסן אנטוניו, טקסס. ולמרות שהמצגת המרחבית הייתה גבוהה ועמוקה, המוזיקאים נשארו על הקרקע עם הדמיה בצורה מוצקה ואמינה.

שילוב סינרגטי

הגיוני לגמרי לעשות אודישן למגבר הסטריאו של Gryphon Apex עם הקדם מגבר Commander של Gryphon שנבחן לאחרונה. היבואן הסכים להביא את הקדם מגבר, מה שלא היה קל, שכן הוא מורכב משתי יחידות מגושמות וכבדות.

כשהגענו לכאן, נראה היה שהצמד Apex–Commander עובד בצורה סינרגטית ולקח את חווית ההאזנה שלי עם Apex Stereo - אחד האודישנים הביתיים הטובים ביותר שהיו לי אי פעם - לרמה גבוהה יותר. (קיבלתי סינרגיה דומה עם השילוב של קדם מגבר ומגבר של darTZeel).

עוד ב-1997, קינג רקורדס, יפן, שכרה את Record Technology Inc. (RTI) מקמרילו, קליפורניה, כדי להדפיס סדרה של מהדורות מחודשות של Decca/ London. מפקח המאסטרינג רוברט פינקוס (Cisco, Impex) שלח לי ערימה של הדפסות מבחן white-jacket, כולל רסיטל ליסט של ולדימיר אשכנזי (King KIJC-9206). התקליט הזה דרך מערכת זו (ראש ST X-quisite, זרוע AXIOM שנסקרה במקום אחר בגיליון זה, X-quisite step-up שנאי וכבל Stealth Helios DIN/RCA), עם ההגברה הזו של Gryphon, הפיק את צליל הפסנתר המציאותי ביותר שמעתי אי פעם בחדר שלי, בכל פרמטר מוכר של הפקת צליל וכנראה עוד כמה חדשים לי. (השילוב של The Lyra Atlas Lambda SL/Schröder arm/OMA K3 היה מעט פחות הקשתי וקצת יותר כהה אבל מרתק גם הוא) הסט הפיק גם את ההופעה הכי אמינה של הרולינג סטונס עד כה של Exile on Main Street העכור והלכאורה אטום (Artisan Sound original Rolling Stones Records 722507). תקליט בן 50 שנה שנוגן במשך 50 שנה, סיפק זריקת אדרנלין אדירה - ולא בגלל שהמגבר עמד לעלות באש!

אני לא חושב שאי פעם השתמשתי בראשי התיבות האודיופיליות הותיקות PRaT (מקצב, קצב ותזמון), אז אני אשתמש בהן עכשיו, בסקירה האחרונה שלי בסטריאופיל: למגבר הסטריאו Apex יש PRaT, אבל לשילוב Apex–Commander יש את על ספיד. נראה כי מגבר הסטריאו Apex, לבד ובשילוב עם הקדם מגבר Commander, מגביר את הקצב של הכל, כאילו הפטיפון שלך פועל מהר, ובו זמנית חופר יותר למטה לתוך כל רגע מוזיקלי, גורם לכל מחווה לחיות יותר זמן, עם התקפה מדויקת, התמשכות נדיבה ודעיכה ארוכה. המגבר מאיץ עניינים ומאט את הקצב בו זמנית. אחלה תרגיל. זה הסיפור בהרחבה ובקיצור.

¹ Winbag - כלי שימושי. ראה winbagusa.com. זמין גם באתר amazon.com - ג'ים אוסטין