Gryphon Antileon Revelation

פונקציונליות ועיצוב

את הפסקה הראשונה שאלתי מחומר השיווק של Gryphon. כפי שמתואר שם, ה־Antileon Revelation נראה כמו המגבר האחד שישלוט בכולם, נכון? הוא אינו ה־Antileon הראשון בקטלוג של Gryphon, כבר ראינו בעבר את דגמי Antileon וכן את גרסאות ה־Signature וה־Evo שלו. ה־Revelation ממשיך את המורשת ומעלה את הרף.

עבור מגבר סטריאו, ה־Gryphon הזה הוא עצום: מידותיו 570×260×600 מ״מ ומשקלו 90 ק״ג. הוא גם חזק במיוחד: ה־Antileon Revelation Stereo מספק 2×160 וואט ב־8 אוהם, 2×320 וואט ב־4 אוהם ו־2×620 וואט ב־2 אוהם, וכל זאת כהספק רציף. לפי היצרן, היכולת להניע כל רמקול בשליטה מוחלטת אינה רק טענה תאורטית במקרה של ה־Revelation, אלא עובדה. גרסת הסטריאו (קיימות גם גרסאות מונובלוק) מספקת הגבר של 31dB ויחס אות לרעש מינימלי של 81dB, שלדעתי הוא ערך די ממוצע. אבל שוב, גריפון ידועים בכנות שלהם במפרטים, ואפשר להתייחס למספרים האלו כאמינים, ללא הסתייגויות או תנאים.

המגבר בנוי בתצורת דואל־מונו מלאה, ובנוי סביב רכיבים ביפולריים עתירי זרם עם אפס משוב שלילי גלובלי, עם קיבוליות סינון של ‎335,000‎ מיקרו־פאראד לכל ערוץ, ושני שנאים טורואידליים בהספק ‎1,500VA‎ האחד. עקרון הדואל־מונו בא לידי ביטוי גם בארכיטקטורת אספקת החשמל, לכל חצי של המגבר יש מפסק הפעלה משלו ושקע כניסת מתח מסוג ‎C19‎ ב־16 אמפר, ולכן נדרשים שני כבלי חשמל. נדרשת גם סימטריה בחיבור הפאזה; במקרה שאחד מכבלי החשמל מחובר בפאזה הפוכה, נורית חיווי הפאזה תישאר דולקת. מלבד זאת, מאחור יש שני זוגות של מחברים לרמקולים (מאוד מאסיביים ובתכנון ייעודי), זוג כניסות ‎XLR‎ אחד, ונקודת הארקה. אין כניסות ‎RCA‎.

ה־Antileon Revelation (בהשוואה לקודמו Antileon Evo) כולל לוחות PCB מנחושת דו־צדדיים בעיצוב חדש לחלוטין, באפר כניסה חדש בעל זרם גבוה המבוסס על טרנזיסטורים מסוג BJT במקום באפרים מסוג JFET שהיו ב־Evo, טרנזיסטורים בעלי קיבוליות נמוכה יותר, חיווט פנימי מכסף מלא (solid core), ושיפורים בבידוד מכני, כולל שנאים ממוגנים ומודבקים באפוקסי להפחתת רעידות. וטרם הזכרתי את המראה הכהה והמאיים בסגנון “דארת’ ויידר”.

שליטה בבס

בהפעלה, ה־Gryphon מתנהג באופן יצא דופן לטובה. יש מעגלי התנעה רכה (Soft Start) שמונעים קפיצות זרם ברשת החשמל, ואין גם “פופ” חזק שנשלח לרמקולים. מפתיע כמה מגברי הי אנד רבי־עוצמה מזניחים את ההיבט הזה, ולעיתים מקפיצים את מפסק הלוח או אפילו מסכנים את רמקולים בעת ההפעלה. ניתן לבחור בין כמה מצבי פעולה: Bias L שומר את המעגלים מחוממים להאזנה יומיומית רגועה; Bias M מספק 100 וואט ב־Class A ואז עובר ל־Class A/B; Bias H פותח את המגבר לפעולת Class A מלאה לביצועים מקסימליים (כך האזנתי ל־Antileon Revelation בהאזנה ביקורתית). כמובן, ככל שמטים את המגבר יותר לכיוון Class A, כך חשבון החשמל צפוי לעלות, במצב H, גם ללא אות שמע, המגבר צורך כ־500 וואט. לא השתמשתי בקדם מגבר של Gryphon לשליטה ב־Antileon Revelation; אם כן משתמשים בו, ניתן לחבר בין השניים דרך קישור “Green Bias” שמכוון אוטומטית את מצב ה־Bias לפי מיקום עוצמת השמע המתוכנת, כדי לא לבזבז אנרגיה כשאין בכך צורך. תכונה חכמה, לא?

מעניין ש־Gryphon טוענים שאין צורך להשתמש במסננים עם המגברים שלהם, ואף מזהירים שזה עלול לפגוע בביצועים. הם גם מזהירים מפני שימוש בכבלי רמקולים קואקסיאליים או בכבלים עם מיגון אקטיבי, משום שהם עלולים להציג עומס קיבולי גבוה מדי ולהכניס את המגבר למצב של תנודות (oscillations). לאורך סשני ההאזנה נעשה שימוש בסט כבלים מלא של Gryphon Vanta. ה־Antileon Revelation כוונן במפעל יחד עם הכבלים האלה, ולכן הם אמורים לספק את הביצועים המיטביים. השתמשתי בכבלי Vanta גם בהזדמנויות אחרות, והם מצוינים גם במערכות שאינן של Gryphon.

ברור ומעודן

בפעולה מלאה במצב Class A, בזבוז החום הוא עצום, ואפשר ממש להרגיש זאת במגע יד: גופי הקירור וגם כל מעטפת המתכת של המכשיר מתחממים מאוד, למרות שלדה גדולה ומרווחת. מניסיון, הייתי מצפה ממגבר Class A לתחום מיד חסר תחרות, גבוהים חלקים, ובס עמוק אך יחסית “רך”. ה־Antileon Revelation עומד בשני הסעיפים הראשונים, אבל הבס שלו יציב, דינמי, מהיר ועמוק. השליטה של המגבר אינה משתנה בעוצמות שמע שונות, נמוכות או גבוהות. אני חובב גדול של Accuphase, אבל חייב להודות שלמגברים האלה תמיד יש “אזור נוחות” מבחינת עוצמה: כאשר מגבירים מעבר לכך, הצליל מתחיל להישמע לחוץ ודחוס, למרות ש־Accuphase מצהירים גם הם על הספק רציף גבוה. ה־Revelation, לעומת זאת, נשאר אדיש לחלוטין לרמות ההאזנה, האופי שלו אינו משתנה. זה לא אומר שהוא חסר אופי: יש דמיון משפחתי ל־Diablo 333 המשולב שסקרתי בשנה שעברה. יש כאן סוג של “וייב”, כאילו המגבר רוצה לחבק את המאזין בחיבוק חם. מגברים “מחבקים” לרוב סובלים מטשטוש טרנזיינטים וצליל מעומעם, אבל כאן אפשר לקבל חיבוק עם צליל מוגדר, עשיר בטקסטורה, נעים מאוד אך גם סמכותי.

טונליות נכונה

עומר חכים, שניגן בתופים וכלי הקשה באלבום Brothers in Arms של Dire Straits, סיפק גם את תפקיד הטמבורין בשיר So Far Away. עם ה־Antileon Revelation, חלקי המתכת של הטמבורין, ה־zills — משוחזרים בדיוק טונלי ומרחבי מרשים. הרשרוש המתכתי ננעל בצורה זורמת במרחב בזמן שהתוף נע ביד, באופן מובחן להפליא וריאליסטי מאוד. זה כמעט אירוע של מציאות מדומה, לא פחות. אני לא זוכר ששמעתי את הצליל הזה (ואת השיר) כל כך טוב. התופים מקבלים עוצמה ופאנץ’, הבס מפיק גרגור עמוק, ושניהם מאזנים בהצלחה את הסאונד הבהיר יחסית של האלבום. הגיטרה החשמלית שפותחת את Money for Nothing נשמעת מעולה דרך המגבר: היא חשמלית ומעוותת, אך יחד עם זאת חלקה, עשירה וצבעונית, ללא חדות צורמת לאוזן. ככל שמגבירים את הווליום, כך זה משתפר. בניגוד לרבים, אני לא “מעריץ” של Brothers in Arms, אך חייב להודות שאני נהנה מכל רצועה באלבום בפרספקטיבה חדשה לגמרי דרך ה־Antileon Revelation. זה פשוט כיף גדול וללא עייפות האזנה.

רזולוציה מרחבית

תחום המיד של ה־Revelation מפתה ועשיר. קולות אנושיים ושירה מקבלים איכות “בלתי נתפסת”, הם עולים מתוך רקע צפוף של המגבר עם ארטיקולציה כמעט אלוהית, עם שליטה מושלמת בעיצורי s, f, p ו־b, ללא שום עירפול או רעש חשמלי שמלווה אותם. סולנים נמצאים שם כאילו רק עבור המאזין, ומקהלות וקבוצות שירה משוחזרות בריאליזם של גופים אינדיבידואליים. כל זה קורה בתוך במת צליל הולוגרפית. אחד הקטיחם הקבועים שלי, Peppery Man של Natalie Merchant, מספק שפע של יחסי מרחב בין קולות וכלים — לרוחב, לגובה, באלכסון ובעומק שדה הצליל. ברגע ששומעים את הקטע הזה נכון, קשה מאוד להתרגל למשהו אחר. ה־Gryphon עושה זאת נכון, וזהו אחד הביצועים המעולים ביותר ששמעתי אי פעם. אני יודע שהמשפט הזה נאמר אינספור פעמים מאז 1950, אבל אני מאמין שה־Antileon Revelation הוא אחד המגברים הטובים ביותר נכון למועד הסקירה הזו. נראה ונשמע מה העתיד יביא, אבל אני בטוח ש־Gryphon ימשיך לשחק בו תפקיד משמעותי.