Playback Designs MPD-8

התחלנו את מסע השינמוך שלנו לפני ארבע שנים. כתבתי על המסע הזה בארבעה חלקים שמתחילים כאן. חשבתי שאחרי ארבע שנות ניסיון עם מערכת דיגיטלית לחלוטין, דרך אוזניות בלבד — ראוי יהיה לשתף עדכון.

כשנכנסנו לעולם ההאזנה לקבצים דיגיטליים בלבד, גררתי את רגליי בעקשנות, בניסיון נואש להימנע מהמסע הרחק מהתקליטים האהובים עליי. האם שרדנו את המסע הזה? מה מצאנו כיתרונות? ולמה אנחנו מתגעגעים?

תשובות בקצרה:

* כן, שרדנו את המעבר — ובשמחה רבה, למעשה — בזכות שלושה גורמים מאוד ספציפיים שאדבר עליהם בהמשך. * יתרון גדול של המערכת הדיגיטלית הוא שכיום אן יכולה למצוא מוזיקה שהיא מעולם לא הצליחה למצוא בין שלל התקליטים שעל המדפים. זאת בזכות בסיס נתונים מקיף ומקוטלג היטב שנמצא בלב ספריית המוזיקה הדיגיטלית שלנו, ובזכות העובדה שהמוזיקה כולה שמורה כקבצים דיגיטליים ולא במדיה פיזית. (אנחנו משתמשים ב־JRiver, אבל גם Roon הוא חלופה מצוינת.) * יתרון גדול נוסף של המערכת הדיגיטלית הוא שאנחנו מאזינים כיום למגוון רחב של מוזיקאים חדשים, ביצועים חדשים ויצירות מוזיקליות חדשות — מוזיקאים ומוזיקה שלא היו נגישים לנו בתקליט. * ולמה אנו מתגעגעים? לתקליטים רבים שלעולם לא יומרו לפורמט דיגיטלי, אליהם תמיד נתגעגע לשמוע. (אם כי הקטלוג המעמיק של HDTT ממשיך להפתיע אותנו מדי שבוע!)

אז מהם הגורמים שהופכים אותנו למאושרים כל כך מהמעבר הזה?

ראשית, ספריית המוזיקה הדיגיטלית שלנו כוללת מבחר עצום של מוזיקה בביצועם של אמנים יוצאי דופן — ממש כפי שספריית התקליטים שלנו כללה בעבר. ההבדל הוא שכיום יש לנו גם גישה לאמנים עכשוויים שהקליטו רק בעידן הדיגיטלי. אלה הם מבצעים שמעולם לא שמענו קודם לכן.

ובו בזמן, ברשותנו גם העברות דיגיטליות של רבות מההקלטות האנלוגיות המעולות משנות ה־50, ה־60 וה־70. (ראו לדוגמה חלק מהמאמרים שלי על אלבומים הזמינים בקטלוג של HDTT מהעידן הזהוב של הסטריאו: Decca, RCA Living Stereo, Mercury Living Presence, EMI, DGG, Westminster, Everest, Vanguard, Prestige, Blue Note, Riverside...) הצלחתי להחליף אלמנטים מרכזיים מהספרייה הקלסית שלי באיכות סאונד מצוינת בזכות האוצרות שבקטלוג של HDTT. כך שאנחנו נהנים מהטוב שבשני העולמות: רבות מהקלטות המופת הקלסיות — וגם מגוון רחב של הקלטות ואמנים בני זמננו.

שנית, הנוחות בגישה למוזיקה עלתה לרמה חדשה לחלוטין. כל המוזיקה שלנו מאוחסנת כקבצים ממוחשבים ומקוטלגת במסד נתונים (במקרה שלנו, JRiver), כך שניתן למצוא בקלות את היצירה שאנחנו רוצים לשמוע בכל רגע נתון. מעבר ליצירה אחרת או השוואה בין ביצועים של אמנים שונים — כל זה הפך לפעולה מהירה ופשוטה. כך, למשל, אן יכולה למצוא תוך רגע את הביצוע ל־ Toccata Festiva מאת סמואל בארבר, או את Gloria של ג'ון ראטר, או את האלבומים המשותפים של אמילו האריס עם לינדה רונסטאד ודולי פרטון — והכול בלחיצת חיפוש פשוטה במחשב. היא כבר לא זקוקה לזיכרון שלי — באיזה מדף נמצא התקליט, תחת איזה שם הוא תויק, ואיזו יצירה אחרת צורפה אליו על אותו תקליט.

שלישית, איכות הצליל שאנו נהנים ממנה כיום ממשיכה לספק אותנו מאוד. היא נוגעת בכל הנקודות הקטנות שמרגשות כל אודיופיל: דיוק בגוון הצליל של הכלים (timbre), שקיפות, דינמיקה, והתחושה שהכלים שאנחנו שומעים הם כלים אמיתיים בחלל אקוסטי אמיתי (לפחות בהקלטות הטובות יותר). האם זה טוב יותר מתקליט? הממ... זה שונה. ואת הדיון הזה אפשר בהחלט להשאיר לפעם אחרת. מה שחשוב הוא לומר שאנחנו מאוד מאוד מרוצים מאיכות הצליל שאנחנו שומעים בהקלטות טובות בפורמטים של DSD256 ו־DXD.

ובונוס מיוחד שנובע מהבחירה שלנו בציוד ההשמעה הדיגיטלי – המערכת החדשה מאפשרת לנו ליהנות מקבצים סטנדרטיים ברזולוציה של 16 ביט / 44.1 קילוהרץ (רזולוציית CD רגילה) ברמה שמעולם לא שיערנו שתהיה אפשרית. רק לפני כמה ימים, אן קראה בהתלהבות: "הרגע הקשבתי שוב לביצוע הנהדר של מאהלר סימפוניה מס' 2 משנת 1980 עם שולטי והתזמורת הסימפונית של שיקגו. זה נשמע כל כך טוב! וזה אפילו קובץ CD רגיל!" מכיוון שחלק עצום מהספרייה המוזיקלית שלנו עדיין ברזולוציה סטנדרטית של CD, היכולת להפיק צליל איכותי מקבצים שנוצרו מתקליטורים (rip) היא קריטית עבור שנינו. העובדה שה־MPD-8 מצליח להפוך קבצים באיכות CD רגילה לכל כך נעימים להאזנה – זו הייתה הפתעה גמורה. איזה מתנה לא צפויה ומשמחת!

ליבת מערכת ההאזנה הדיגיטלית שלנו — Playback Designs MDP-8 DAC המופלא

Playback Designs MDP-9 DAC, שתוכנן על ידי אנדראס קוך, הוא לב מערכת ההאזנה שלנו. כן, הוא יקר. אבל המחויבות שלנו הייתה להתייחס להשמעה הדיגיטלית באותה רצינות (ובאותה נכונות להשקעה כספית משמעותית) שבה תמיד התייחסנו להשמעה האנלוגית מתקליטים. אם כבר החלטנו לצעוד בדרך הזו, עשינו זאת על ידי בחירה בציוד הדיגיטלי בעל הצליל הטוב ביותר שיכולנו למצוא — בגבולות מה שיכולנו להרשות לעצמנו להשקיע. (אה, תמיד יש מגבלת תקציב, נכון?)

Playback Designs MPD-8 Dream Series DAC

הכרנו את Playback Designs דרך סקירות שונות של ד"ר דייוויד באתר Positive Feedback. דייוויד העניק לדורות הקודמים של הציוד של Playback Designs כמה פרסי Brutus. ובאותה תקופה (2018), המהנדס אנדראס קוך השקיע את עשרות שנות הניסיון שלו בתכנון דיגיטלי ביצירת שיא חסר פשרות של עיצוב: סדרת Dream. עם סיסמה כמו "אנחנו מגשימים חלומות, במקום שבו אחרים בקושי מעזים לחלום..." — איך אפשר שלא להתעניין?

ביודעי עד כמה ד"ר דייוויד (העורך הראשי של Positive Feedback) היה תומך נלהב של פורמט DSD, פשוט הייתי חייב לפנות אליו ולשמוע את דעתו כבר בשלב מוקדם זה. ידעתי ש־DSD — ובמיוחד DSD256 — הוא רמת ההשמעה שאליה עלינו לשאוף אם ברצוננו להגשים את מטרות ההאזנה שלנו. מתברר שדייוויד כבר היה בדרכו לקבלת יחידת Playback Designs Dream Series לבדיקה — MPS-8 , שהוא שילוב של נגן SACD/CD וממיר. עבורו, תמיכה ב־SACD הייתה חיונית לאור ספריית ה־SACD העשירה המאוחסנת במשרדי Positive Feedback. הוא היה אופטימי למדי לגבי היחידה הזו — אבל כמובן, היה צריך לשמוע אותה קודם.

ובמהדורת אוגוסט 2018 של Positive Feedback, דייוויד פרסם את התרשמותו לאחר שבילה זמן עם נגן ה־MPS-8 — שילוב של טרנספורט וממיר — במשך חודשיים וחצי. מסקנתו הייתה נחרצת: "נגן ה־SACD/CD החדש MPS-8 של Playback Designs הוא פשוט נגן ה־SACD/CD הטוב ביותר ששמעתי אי פעם. נקודה."

ובכן, זו בהחלט המלצה נלהבת. אבל עיניי המשיכו להתרכז בממיר הייעודי, התומך ב־quad DSD, שאינו מתפשר על שום דבר הקשור להובלת אותות אופטיים — מתקפה טהורה על גבולות אמנות השמע הדיגיטלי. אני עצמי כבר הייתי בדרך לעולם המבוסס על קובצי מוזיקה בלבד, ללא מדיה אופטית לאחסון או להשמעה. מה שמשך אותי אל ה־MPD-8 היתה העובדה שאנדראס הצליח לנצל את מלוא שטח המארז כדי ליצור בידוד מוחלט, כולל שלושה ספקי כוח נפרדים: אחד עבור השלב הדיגיטלי, ושניים נוספים – נפרדים – עבור השלב האנלוגי (אחד לכל ערוץ).

בשיחה הבאה שלי עם דיוויד, שאלתי אותו: למה לא פשוט ללכת על ה־MPD-8 כממיר תומך quad DSD שאין בו שום פשרה, עם ספקי הכוח העצמאיים והמבודדים שלו, ואז להוסיף אליו את הטרנספורט MPT-8? MPS-8, שהוא נגן משולב הכולל גם ממיר וגם טרנספורט, הוא יחידה קומפקטית ומרשימה הכוללת הכול — אבל זו עדיין פשרה. פשרה מעולה, אין ספק, אך פשרה בכל זאת.

לאחר שיחה עם אנדראס קוך כדי לוודא את עקרונות התכנון שלו עבור ה־MPD-8, אלה הם הגורמים ששכנעו אותנו שזה המכשיר הנכון עבורנו. למעט שלושת ספקי הכוח (הייחודיים ל־MPD-8), מרבית הגורמים הללו תקפים גם לגבי ה־MPS-8.

• הממיר מתוכנן סביב שימוש בשבבי מחשב חזקים מסוג Field Gate Programmable Array ‏(FGPA), בעלי עוצמת עיבוד עצומה. אנדראס פיתח אלגוריתמים קנייניים אותם הוא מתכנת לתוך שבבים אלו. מכיוון שהפילטרים והפענוח הדיגיטלי מבוססים על תוכנה, ניתן לשדרג אותם ככל שהוא מגלה שיפורים שניתן להחיל באלגוריתמים. ה־MPD-8 אינו נעול לעיצוב קשיח שמוטמע בתוך שבב סיליקון. והוא גם ניתן לשדרוג בבית על ידי המשתמש — אני עצמי כבר ביצעתי שדרוג אחד!
• ספקי כוח אנלוגיים מיוצבים שתוכננו בהתאמה אישית לכל ערוץ אנלוגי ולשלב הדיגיטלי — כן, אני ממשיך לחזור על זה, כי זה חשוב. ספקי כוח אנלוגיים נפרדים לחלוטין מסופקים עבור המעגל האנלוגי של כל ערוץ, ומותקנים על לוחות קרמיים. ספק כוח אנלוגי שלישי עבור החלק הדיגיטלי. זה ממשיך את פילוסופיית התכנון של בידוד מסיבי בין כל השלבים — ערוצים, מעגלים אנלוגיים ודיגיטליים — כדי להשיג רעש נמוך ועיוות מינימלי. הביטו בתמונה למטה (כשהמכסה העליון מוסר) כדי לראות את השנאים הטורואידים הגדולים לכל אחד משלושת ספקי הכוח ואת שכבות ההצללה המתכתיות המפרידות בין ספקי הכוח לשאר מעגלי המכשיר. ספקי כוח אלה עוצבו על ידי ברט פוגט (Bert Vogt) מ־Playback Designs, שפיתח את כל המעגלים האנלוגיים בסדרת Dream.
• כל כניסה עוברת דרך מספר דרגות של סינון והמרה ל־DSD, בהתאם למקור. קבצי PCM עוברים תחילה דרך מסנן אפודייזינג (apodizing filter) שתוכנן על ידי אנדראס, שמטרתו להסיר רעשים ועיוותים מהדורות מוקדמים של הקלטות דיגיטליות. לאחר מכן הם מומרים ל־DSD בהקדם האפשרי. אותות שכבר נמצאים בפורמט DSD מדלגים על מסנן האפודייזינג אך עוברים מודולציה לרמות תדר גבוהות יותר של DSD. כל האותות, לאחר שהם ב־DSD, עוברים מודולציה כלפי מעלה לתדר גבוה במיוחד כך שהם כמעט גל אנלוגי עוד לפני ההמרה הסופית לאנלוגי. אם אינני טועה, אנדראס ציין שהמודולציה הזו מגיעה לפי 8 מתדר DSD64 (בעוד ש־DSD1024 הוא רק פי 6). בשלב זה, אות ה־DSD הדיגיטלי הוא כמעט גל אנלוגי, וההמרה הסופית לאנלוגי הופכת לתהליך פשוט יחסית — לפחות לפי אנדראס, מתמטיקאי בעל כישורים לא מבוטלים.
• בקרת עוצמת שמע אנלוגית מתקדמת במיוחד, בעלת עיוות נמוך במיוחד ורעש מזערי, מובנית במכשיר ומציעה קפיצות עדינות של עוצמת שמע. היא פועלת בצורה אנלוגית לחלוטין, אך מופעלת דיגיטלית. אם מעדיפים, ניתן לעקוף אותה לחלוטין. כששאלתי את אנדראס האם להשתמש בבקרת עוצמת השמע הזו או בזו של הקדם מגבר שלי, הוא אמר שהוא מפקפק אם קיימת בקרת עוצמת שמע אחרת שתוכל להשתוות לזו ששותפו לעיצוב, ברט ווגט, בנה בתוך המכשיר.
• הצד האנלוגי במכשיר בנוי בתצורת "דאבל דיפרנציאל" (double differential) לכל ערוץ, עם הפרדה ובידוד ברמה גבוהה מאוד מהצד הדיגיטלי.
• בשל הרגישות הגבוהה של מעגלים דיגיטליים לרעשים חשמליים זרים, אפילו התצוגות הפנימיות נבחרו בקפידה כדי למזער זליגת רעש חשמלי.
• עבור שעון דגימת האודיו, Playback Designs משתמשים במחולל ייחודי שפיתחו בעצמם, שנועד לבטל רעש ג'יטר (jitter) מתואם — רעש שיכול לפגוע באופן משמעותי באיכות הצליל. מכיוון שמדובר באחת מהטכנולוגיות הקריטיות ביותר בממיר דיגיטלי־לאנלוגי (DAC), הושקעה תשומת לב מיוחדת גם במעגל האנלוגי של מחולל השעון, תוך שימוש בווסתי מתח ליניאריים מהשקטים ביותר הקיימים כיום בשוק. אנדראס מציין שזהו מחולל השעון הנקי ביותר שהוא תכנן אי פעם, וביצועיו כמעט שאינם ניתנים לשחזור על ידי מתחרים.
• הודות ליישום טכנולוגיית PDFAS בכניסת הממיר, Playback Designs יכולה להשתמש ב־USB כממשק הקלט המרכזי להעברת כל פורמט של קובץ דיגיטלי וכל תדר דגימה עד Quad DSD ‏(DSD256 או 11.2MHz) ו־DXD ‏(352.8 ו־384kHz), בביטחון מלא באיכות הצלילית. עם זאת, הממיר אינו תומך נכון להיום בקבצי קלט בפורמט של DSD512 או DSD1024.
• כדי להעלות את ביצועי הממיר לרמה גבוהה עוד יותר, ניתן להשאיר את ממשק ה־USB כולו מחוץ למארז באמצעות מארז נפרד ואופציונלי שמציעה Playback Designs (ממשק ה־USB-XIII, ובקרוב USB-XIV), להשגת בידוד טוב יותר דרך חיבור אופטי קנייני שלהם (PLink). במקרה זה, האות הנכנס יעבור עיבוד ראשוני באמצעות PDFAS בתוך ה־USB-XIV, ולאחר מכן יעבור עיבוד נוסף בכניסתו לממיר – לטובת הפחתה עוד יותר משמעותית של רעש וג'יטר. (עדיין לא יצא לי לשמוע את הממיר הזה עם ה־USB-XIII, אבל מאוד הייתי רוצה.)
• ד"ר דיוויד אמר שה־MPS-8 נשמע יוצא מן הכלל—מהטובים ביותר ששמע, עם היסטוריה עקבית של מצוינות לאורך כמה דורות קודמים של ציוד מבית Playback Designs. בנוסף, השיחות שקיימתי עם כמה בעלי יחידות נוספות וסקירות (בעיקר בעיתונות האודיופילית האסייתית) של ה־MPD-8 חיזקו את הביטחון שלנו בבחירה.

שעונים? אין צורך

מאפיין ייחודי של ה־MPD-8 הוא מחולל השעון המורכב והמתקדם שלו, שאינו דורש נעילה למקור חיצוני. הוא מבודד לחלוטין כל זרם שמע דיגיטלי נכנס מהמעגלים הפנימיים הרגישים של השעון באמצעות שלבי חציצה מרובים עם אלגוריתמים ייחודיים לשליטה. כך מוסר כל רעש ושיבוש (jitter) שמגיע ממקורות חיצוניים באופן כה יעיל, עד שאין צורך בהגדרות מורכבות של סינכרון שעונים בסגנון master–slave, כפי שקורה לעיתים בציוד אחר. למעשה, MPD-8 מתפקד באותה מידה טובה עם מקורות רועשים ומקורות באיכות גבוהה. מסיבה זו, MPD-8 אינו דורש שעון חיצוני ואינו צריך להיות מוגדר כשעון ראשי (clock master).

מפרט טכני, כפי שסופק על ידי היצרן:

• Digital Inputs: USB up to 384kHz PCM and up to 11.2MHz DSD
  AES (PCM up to 192kHz, DSD via DoP)
  Coax (PCM up to 192kHz, DSD via DoP)
  TosLink (PCM up to 96kHz)
  PLINK optical (PCM up to 384kHz, DSD up to 11.2MHz)
• USB compatibility with Windows, Apple OS, Linux
• Analog outputs: Balanced on XLR connectors; Unbalanced on RCA connectors
• Both analog outputs can be set to fixed values of -6dB, -3dB, 0dB, +3dB, +6dB and variable for full analog volume control (see below).
• Double Differential discrete DAC
• Double Differential ultra high end analog stages per channel
• Three regulated analog power supplies with three transformers
• DAC architecture: Discrete with Playback Designs’ own proprietary digital algorithms and dual differential analog output stage. Each analog output stage (for each channel) is completely separated on its own printed circuit board with its own independent linear power supply for maximum performance.
• Volume control: An ultra high end analog volume control can be activated for each channel.
• Software update: Free software upgrades with new features or new algorithms that the end user can upload into the DAC without the need to return it to the dealer or manufacturer.
• Remote control: A hand-held IR control set is provided in a sleek case with lit buttons.

מה אנו שומעים?

אני ואן שוחחנו לא מעט על מה שמושך אותנו כל כך ביכולת של ה־MPD-8 לשחזר את הקבצים שלנו. בקיצור, שנינו היינו אומרים שהוא לא רק מציג את קבצי DSD256 ו־DXD בצורה מדהימה וחיה להפליא, אלא שיש לו גם את היכולת הקסומה להפוך קבצים באיכות נמוכה יותר לקוליים ונעימים. זו בעצם ה"על־כוח" שלו.

MPD-8 הוא לא המכשיר המתאים כדי להשוות ולהבין איך פורמטים שונים נשמעים זה לעומת זה. אז אל תנסו להבין איתו איך נשמע PCM 24/96 לעומת PCM 16/44 לעומת DSD64. ניסיתי את זה, אבל למרות ששומעים הבדלים באופן ברור, ה־MPD-8 עושה את המיטב להפוך את כולם לכמה שיותר מהנים לשמיעה – ולא לפרק ולהציג את ההבדלים בפירוט.

זהו ממיר לאוהבי מוזיקה

המכשיר מתאים למי שמבקש בראש ובראשונה הנאה מוזיקלית עם סאונד מצוין, אבל לא מייחס חשיבות עליונה להשוואות בין ציוד או בין פורמטים של קבצים. וזה אנחנו. אני אינני מבקר ציוד. ד"ר דיוויד לא היה מאפשר לי להיכנס לתפקיד כזה במגזין שלו. למרות שאן ואני בהחלט מעריכים ציוד איכותי (קנינו לא מעט לאורך השנים), המיקוד שלנו הוא בהאזנה למוזיקה. אנחנו לא מחליפים ציוד כל הזמן, ואין לנו מגוון רחב של רכיבים להשוואה. אבל אנחנו כן שופטים, ובוחרים בצורה מאוד ביקורתית את הציוד שאנחנו שומרים במערכת ההאזנה שלנו.

מה עושה את ה־MPD-8 כל כך מיוחד עבורנו? אנחנו מעריכים מערכת שמספקת את גוון הצליל של כלי נגינה אמיתיים המבצעים בחלל אקוסטי אמיתי. אנחנו גם מעריכים רזולוציה גבוהה מאוד ושקיפות. אנחנו לא מחפשים כלי ניתוח שמפריז עם פרטים, שנשמעים לדעתנו מלאכותיים. אבל אנחנו זקוקים לפרטים ולשקיפות שמאפשרים לנו להבחין בקלות בין הכלים, לשמוע את השרף המרוח על על הקשת, לשמוע את הרטט של עור התופים. בנוסף, אנחנו מעריכים דינמיקה — לא רק היכולת לנגן חזק, אלא בעיקר היכולת להגיב במהירות לשינויים מיקרו־דינמיים שמאפשרים דמיון לחיים במוזיקה מוקלטת.

ה־MPD-8 מספק את כל זה ועוד.

במהלך החודשים, וכעת שנים, אנו מוצאים את עצמנו באופן עקבי נדהמים מהתחושה האורגנית וה"נכונה" שבה הממיר הזה נשמע. הוא פועל ברמה של הצליל האנלוגי הטוב ביותר שחוויתי אי פעם. עם חומר מקור מיטבי (כלומר קבצי DSD256 ו־DXD שהוקלטו במיומנות יוצאת דופן על ידי מהנדסי הקלטות עכשוויים כמו Jared Sacks, Tom Peeters, Gonzalo Noqué, Bert van der Wolf ועוד כמה), ה־MPD-8 הוא פשוט חוויה שמע שמעבירה אותך למקום אחר.

אבל לא כל ספריית המוזיקה הדיגיטלית שלנו באיכות כזו. יש לנו מאות הקלטות באיכות CD Redbook. במערכות אחרות מצאנו שרוב הדיסקים כמעט ולא ניתנים להאזנה. עם זאת, ב־MPD-8, המהנדס אנדריאס קוק ביצע סוג של קסם. באמצעות איזו אלכימיה, אפילו הדיסקים נשמעים טוב יותר ממה שהיה להם זכות טבעית להישמע. אנדריאס ניסה להסביר לי שזה לא קסם, זה הכל עניין של הנדסה, אלגוריתמים נגד דגימה לא נכונה (anti-aliasing), המרה פנימית מ־PCM ל־DSD... אני מעדיף פשוט לומר שזה קסם כי הצליל שאנחנו שומעים פשוט כל כך מהנה.

זה ה"כוח-על" של ה־MPD-8. הוא מסוגל לגרום אפילו לקבצים דיגיטליים באיכות נמוכה להישמע טוב ועשיר במידה עצומה יותר, ולהפוך אותם למהנים מוזיקלית בהרבה ממה שנשמע בכל מקום אחר. וזה הרי מה שכל חיי המוזיקה שלנו נסובים סביבו, לא כך? היכולת ליהנות מהמוזיקה בכל הצורות השונות שבהן היא זמינה לנו.

שאלתי את אנדראס איך הוא מצליח לגרום אפילו לקבצי PCM ב־16-44kHz להישמע כל כך טובים. הוא השיב שהכל טמון באלגוריתמים ובשלבי העיבוד המרובים שמוטמעים בעיצוב של ה־MPD-8.

כאשר מקבלים קבצי Redbook CD, ה־MPD-8 קודם כל מפעיל סינון אנטי-אליאסינג ואפודייזינג כדי לנקות את הקובץ מהעיוותים החיצוניים שנשארו בעקבות מעגלי דיגיטציה מוקדמים יותר. לאחר מכן, כמו בכל קבצי ה־PCM, ה־MPD-8 ממיר את הקובץ ל־DSD128 באמצעות האלגוריתמים הקנייניים שלו בתהליך. כפי שתואר קודם, מהנקודה הזו ה־MPD-8 מתייחס לקובץ כמו לכל קלט DSD אחר ומודולציית זרם הנתונים מעלה בתדר (בכפולות של 8 מהתדר של DSD64 שהוא 2.8224 מגהרץ, אם אני זוכר נכון), עד שזרם הנתונים הופך למעשה לגל אנלוגי. רק בשלב זה מתבצעת ההמרה הסופית לאות אנלוגי, אותו הממיר מעביר לפלט האנלוגי שלו.

קבצי DXD256 ו־DXD טהורים

כשהמאזין לקבצי DXD256 ו־DXD טהורים (שאת ה־DXD256 שומעים בבירור כיותר שקוף), ה־MPD-8 באמת זורח. הדינמיקה מרעידה, החל מצלילים שבריריים שכמעט ולא נשמעים ועד לעוצמות שמע רועמות. המיקרודינמיקה נפתחת ומובהרת ברזולוציה שממש עושה להקלטות של כלי נגינה אקוסטיים להישמע חיים ואמיתיים לחלוטין. בהקלטות טובות ששומרות על רמזים עדינים של מרחב (כמו אלה של Jared Sacks וגונזאלו נוקה), ההעברה של המרחב האקוסטי הטבעי שבו התרחשה ההופעה היא מדויקת ומצוינת.

פשוט הקשיבו להקלטה החדשה והמופלאה, Tuhu של וירטואוזית הגיטרה הצרפתייה גאֵל סולל, שהוקלטה באודיטוריום של כנסיית סן פרנסיסקו באביליה, ספרד (כאן), או להקלטה המרשימה של אנג'לו ורפלוֹגן, The Art of Traveling Light, שהוקלטה באולם המצויין אקוסטית MCO בהילברסום, הולנד (כאן) — דוגמאות מצוינות לשימור הסביבה האקוסטית הטבעית של מקום ההקלטה. אם אתם לא שומעים את ההד הטבעי, את דעיכת הצליל והאוויר של האולם משוחזרים בעדינות רבה, אזי המערכת שלכם מגבילה אתכם.

MPD-8 מתענג על ההפרדה של מורכבות התזמורת ומציג את הפרטים הפנימיים שרבים מהציוד האחר מסתירים. במקביל, יכולתו לשחזר בדיוק את מאפייני גןן הצליל של כלי הנגינה ולהקל על המעקב אחר הקו המוזיקלי בין כלי נגינה אחד, קטע אחד בתזמורת לאחר — היא מדהימה. הוא עושה את זה טוב כמו התקליטים הטובים ביותר שמושמעות במערכת האנלוגית שלי, ואולי אפילו טוב יותר. פשוט הקשיבו לתנועה הפותחת של Das Lied von der Erde של מאהלר, עם איבן פישר ותזמורת פסטיבל בודפשט, שהוקלטה ב־DSD256 על ידי Jared Sacks. הפרטים המוכמנים, גוון הצליל המדויק, פשוט מרהיבים עם ה־MPD-8. ככל שהדברים נעשים מורכבים יותר, ה־MPD-8 נשאר רגוע לחלוטין. הוא פשוט מפריד ומציג את כל מה שיש בהקלטה בבהירות מרשימה.

ובמובן של עדינות בהשמעה, אני מזמין אתכם להאזין להוצאה האחרונה של Gonzalo Noqué לסונטות לכינור וצ'מבלו של באך ב־Pure DSD256. השקיפות, הרזולוציה וגוון הצילי המדויק כפי שנשמעים ב־MPD-8 פשוט מרהיבים.

יש לנו מערכת שנייה בה משתמשת אן בחדר העבודה שלה. היא די טובה. אבל כשהיא רוצה באמת להאזין למוזיקה, היא מעדיפה להאזין במערכת הראשית בגלל הקסם שמביא ה־MPD-8. כן, יש לנו גם את אוזניות Stax 009S במערכת הראשית, אבל זה ה־MPD-8 שאן בוחרת להאזין דרכו. "למה להאזין למערכת השנייה, כשאפשר לשמוע את המוזיקה הזו עם ה־MPD-8?" היא שואלת רטורית. ובכן, כן — למה באמת?