קדם מגבר לפטיפון  - Boulder 508

המוצר הראשון בסדרה 500 של Boulder שבסיסה בקולורדו הוא קדם מגבר לפטיפון fully balanced ,MM/MC מלא, כולל החיבור לפטיפון.

נראה שהפונוסטייג' מתחלק לשני מחנות: האחד עם כמה כניסות, אפשרויות הגבר (gain) מרובות ומה שנראה כאינסוף אפשרויות לקבוע עכבה וקיבוליות [ראה EAT E-Glo S, HFN מרץ '17], והשני, כמו Boulder 508, המבקשים למזער מיתוגים והגבר (gain) משתנה לטובת מסלול אות יחיד וכנראה פשוט יותר.

בולדר צעדה קדימה והטמיעה טופולוגיה fully balanced מהכניסה ועד היציאה. זה מוסיף למורכבות המעגל, עשוי להכפיל את כמות הרכיבים, אבל מסייע רבות להגיע ליעד של הפחתת רעש - הסוגייה של רעשי האם וניטרול רעש היא אמיתית מאוד עבור רבים ממעריצי הפלסטיק השחור.

הפונוסטייג' הראשון בסדרת 500 ה'זולה' של בולדר, ה-508 עדיין לא זול במחיר של 6150 ליש"ט. במחיר הזה אתה מקבל ללא ספק את רכיב ההיי-פיי הקשיח ביותר על פני כדור הארץ עם אספקת החשמל שלו והלוח הראשי שלו בתוך גוש מוצק של סגסוגת אלומיניום.

כוח קומפקטי

כפי שניתן היה לצפות מחברה הידועה בבניה המופתית של מוצריה, איכות העיבוד של המארז הפנימי הוא תאווה לעיניים. ספק הכוח ניזון ממודול AC/DC ממותג מכוסה לחלוטין של יצרנית האלקטרוניקה הטיוואנית Delta Electronics, שעל פי הכתוב יש לו תדר מיתוג של 100kHz.

גישה זו אינה נדירה. בהיותו יחידה שלמה ובעלת תקינה, מודול חשמל זה מפשט את הפריסה הפנימית של המכשיר אותו הוא מיועד לשמש, מקל על בדיקות התאימות, ומבטיח תאימות עם מתחי אספקה שונים ​​ברחבי העולם מבלי שיהיה צורך להתאים את המכשיר.

הפונוסטייג' 508 בנוי על PCB בודד שפני השטח של צדו התחתון מאוכלסים לגמרי ברכיבים, בתוספת קומץ קבלים ומחברים אלקטרוליטיים בצדו העליון. שוב, כל אלה רכיבים באיכות גבוהה שנבחרו משיקולי ביצועים. איכות בנייה מעולה של המכשיר כולו יותר מעושה צדק עם עבודת המארז המפוארת למראה.

כאמור, הבולדר 508 די מינימליסטי מבחינת תכונות. ואז שוב, מכיוון שהפונוסטייג' הקבוע שלי תומך רק ב-MC ולו רק שני זוגות מחברים, מתג הפעלה ונורית LED, מצאתי שהוא עמוס בתכונות! ניתן למצוא את מתגי ההפעלה וההשתקה על רצועת חזית המכשיר ומאחור כניסות ויציאות XLR יחד עם כניסת רשת, שקע לכבל חשמל ופיוז. לבסוף, מתג זעיר ליד שקעי הכניסות משמש לבחירה בין מצב MM ל-MC.

קהל היעד

הפשטות של הבולדר 508 אכן מעלה שאלה אחת או שתיים לגבי קהל היעד שלו. רוב הסיכויים שלחובב תקליטים ששוקל להשקיע סכום כזה בפונוסטייג' ירצה אפשרות חיבור ליותר מזרוע אחת וראש אחד, או אפילו לכמה פטיפונים. כתוצאה מכך, כמה כניסות והיכולת לעבור ביניהן אינה בקשה בלתי סבירה במחיר הזה.

אז שוב, החברה אכן מציעה את הפונוסטייג' המפואר 2108 עם שלוש כניסות וכל תצורה שתרצו - גם אם הוא מגיע במחיר שיקנה לכם לא פחות משישה 508, בתוספת ערימה גדולה של תקליטים! אם נציג את זה כך, הפשטות האלגנטית של ה-508 מושכת למדי.

בולדר הלכה על בטוח עם התצורה וה-508 אמור לעבוד היטב עם מגוון רחב של ראשי פטיפון. דרגת ה-MM מציעה עומס סטנדרטי של 47Ω והגבר (gain) מוצהר של 44dB, אם כי מדידה הראתה 39dB, מה שנותן רגישות כניסה נומינלית של 11.2mV. זה על הצד הנמוך יותר עבור מרבית הראשים מסוג MM, אלה קרובים יותר למתח יציאה של 3-6mV, ומרמז על תוספת קטנה של דחיפה מהקדם מגבר השותף. שלב MC, לעומת זאת, מגיע עם רגישות של קצת יותר מ-0.5mV, קולעת יפה לרוב הראשים. בשילוב עם עומס של 100Ω, ה-508 אמור לסחוט עד טיפת הביצועים האחרונה את רוב הראשים איתם ישולב. עם זאת, בעלי דגמים מסוימים של Ortofon SPU או כמו Audio Note low ירצו אולי לבדוק חלופות עם הגבר גבוה יותר.

מאחר ויש חיבורי XLR בלבד, בולדר מספקת מתאמים XLR-RCA למי שהמערכת שלו אינה מצוידות כראוי. המדריך למשתמש מספק מידע נוסף על חיבוריות, אך כאן מגיעה אזהרה. הסעיף שמסביר כיצד לחבר כניסות RCA מזהיר מפני חיבור פין 1 של שקעי הכניסה לפין 2 או 3, ואז ממחיש את החיבור המאוד 'לא רצוי' הזה באיור 'דיאגרמות חיווט נכונות' בעמוד הבא. ההמלצה שלי תהיה להישאר עם המתאמים...

אור הזרקור

השתמשתי במתאמים לכניסות שסיפק היצרן כדי לחבר את ה-508 לפטיפון שלי Michell Gyro SE עם זרוע SME 309, וחיברתי את היציאות ישר לכניסות XLR של הרמקולים האקטיביים Beolab 90 של Bang & Olufsen [HFN דצמבר '16]. המחסניות בשימוש כללו את Ortofon 2M Black MM [HFN Mar '11], בתוספת Ortofon MC Jubilee ו-Clearaudio MC Essence [HFN אוגוסט '17] MCs.

כבר עם ראש הפטיפון Ortofon MC Jubilee, היה ברור של-508 צליל מעודן מאוד. למרות היותו נייטרלי באופיו, תכונתו הבולטת היא תחום עליון נקי ומפורט להפליא. נוכחתי לדעת ממצבו הכבוי עד כמה הוא שקט. לא רק במונחים של רעש רקע או זמזום, אלא עד כמה הוא סובלני כלפי רעשים של משטח התקליט. משמעות הדבר שהשליפה של פרטים בעוצמת נמוכה הייתה מצוינת.

עם זאת, ההנוכחות המודגשת - כפי שנחשף בבדיקת מעבדה - אכן נותן ליחידה אופי קולי. באופן כללי, להדגשה הזו יש השפעה חיובית בכך שהיא מביאה קלות קדימה במומחיות, ומבטיחה שכל נטייה קולית עדינה תיחשף. כפי שקרה, אחד התקליטים הראשונים להם האזנתי היה The House של קייטי מלואה [Dramatico DRAMLP0016]. בקטע The One I Love Is Gone, כל כך חיה הייתה הנשימה שלה בין הגשת שורות השיר עד שיכולתי להישבע שהבסיס האקרילי של Gyro SE שלי התכסה באד נשימתה.

ואכן, עם כל חומר מוזיקלי בו הביצוע היה ממוקד סביב כלי נגינה בודד, ה-508 האיר אותו בשלמות, אף פעם לא על חשבון הכלים המלווים ברקע. אכן, ל-508 הייתה יכולת כמעט מדהימה להציג שכבות מלפנים לאחור בצורה משכנעת לחלוטין. שרה K, בשיר All Your Love (Turned to Passion) מאלבומה Water Falls [Stockfisch SFR 357.8025.1-1/2], כמעט ראיתיה יושבת אל שולחן הקפה שלי כשהיא שרה עם הגיטרה האקוסטית שלה, הבס האקוסטי (עם קשת) והחשמלי מוגדרים באופן ברור מאחוריה.

בונוס אמיתי

עם זאת, להדגשה הזו של נוכחות היה חסרון, וזה התגלה עם כלי נשיפה, שלפעמים עלולים להישמע קצת יותר מדי פירותיים. Kozo's Waltz בביצוע שליחי הג'אז של ארט בלייקי מאת מרטין פרימן ואדי פילר Present Jazz On The Corner [Acid Jazz AJX2LP 436] היה דוגמה מושלמת. החצוצרה וסקסופון הטנור דורשים 'חריקה' הגונה אם הם רוצים להישמע משכנעים, אבל ה-508 דחף את שניהם פה שם מעט מעבר לקצה אל תוך המולה עוצמתית מדי.

אחרת, ה-508 הוכיח עצמו כשותף נאמן לאורך כל הדרך. אפילו בקטע של ארט בלייקי, הטרבל המתוק והנקי להפליא יצר מצגת ללא דופי בכל הנוגע לשאר כלי הנגינה. התחלתי את ההאזנה כשאני תוהה האם ה-508 קצת רך בתחום העליון. עם זאת, המעבר בין הפונוסטייג' הרגיל שלי (והזול בהרבה) Anatek MC1 עם מבחר תקליטים שונים גילה שה-MC1 קצת יותר קשה עם שריקות של עיצורים, מה שנתן את רושם של פריכות יתר. החזרה ל-508 גרמה לי להבין שיש לו מצגת טבעית יותר. פחות עוצמתית, אבל עדיין חושפנית להפליא.

הפונו התגלה כבונוס אמיתי בכל הנוגע למוזיקה קלסית, בה ה-508 נעץ כל כלי נגינה במהלך The Planets Suite של Holst עם Boston SO/Steinberg [DG 419 475-1] במיקומו הנכון בבימת הקול בקלות כמעט מתנשאת. מעולם לא חשתי אי ודאות לגבי איזה כלי נגינה לוקח על עצמו את רוב העבודה.

מאסטר אמיתי

עם סוגים אחרים של חומר הדברים היו משכנעים באותה מידה. ה-508 היה מאסטר אמיתי בחשיפה של כל מיני פרטים עדינים. הייתה לי הרגשה, שוב, שרמת הרעש הנמוכה משתלמת. המילה 'נקי' ריצדה מעל כל הצלילים כשהאזנתי לתקליט אחר תקליט. הבולדר 508 יכול לטעון לטוהר ובהירות שיתרמו רבות לכל מה שתבחרו לשמוע.

יתרה מכך, ההפקה של תחום המיד והטרבל העדין הושלמו להפליא על ידי האופן בו טיפל הפונו בבס. ה-508 חפר לעומק, עם קצה נמוך פאנצ'י ומפורט שלא החמיץ אף פרט. עם קווים פשוטים של קונטרבס, יכולתי לשמוע כל פריטת מיתר, כל תנועת אצבע על צואר הכלי והדעיכה של כל צליל דרך גוף הכלי. וכל זה מבלי שה-508 אי פעם יאבד את הלחן הכללי. למכשיר יש אולי את היכולת לנתח הקלטה בדיוק מרשים, אבל הוא בהחלט יודע להרכיב את הכל שוב לפני שזה מגיע אל האוזן.

גם כאשר הדברים נעשו יותר אינטנסיביים, ה-508 בלע את זה. הרטינה המבשרת רעות בבסיס הקטע Main Titles מהפסקול של ונגליס לסרט Blade Runner [East West 0825646122110] התפשטה ללא מאמץ בחדר שלי, אבל, שוב, אף פעם לא הסתירה את העלילה העיקרית.

ביצועים נחושים

במעבר לראש MC, חזרתי על קטעי הבדיקה רק כדי להבין שההערות שרשמתי בעת השימוש בראשי MC עדיין היו עדיין לעניין. בעוד הרבה פונוסטייג'ים מציגים סאונד שונה במצב MM ו-MC, הדמיון בין ה'חצאים' של MM ו-MC של ה-508 היה מדהים.

אמנם השתמשתי בעיקר בשני ראשים של Ortofon להם יש דמיון משפחתי, אבל ההבדלים ששמעתי היו בבירור בגלל הראשים עצמן, ובגלל המנגנון והפרופיל השונה שלהם. האופי של ה-508 נשאר קבוע בנחישות בלי קשר לשלב MM או MC. תכונה מרשימה ביותר.

פסק הדין של Hi-Fi News

קל להמליץ על הפונוסטייג' בולדר 508. הוא מתהדר בבהירות, רעש נמוך ועקביות על פני MM ו-MC, מה שמספק האזנה מהנה מאוד. החיסרון היחידי אולי זה חוסר הגמישות בתכונות לעומת פונוסטייג'ים אחרים במחיר נמוך יותר, אבל אם התכונות שלו עונת על הצרכים שלך אז ה-508 צריך להיות גבוה ברשימת 'שמיעת החובה' שלך. תמצית תיאורו היא פשטות וטוהר.

Balanced עדיף?

היציאה של ראש פטיפון מאוזנת מטבעה, ולמרות העובדה הזאת זהו נוהג רגיל - כך היה לאורך ההיסטוריה של האודיו - לקצר צד אחד של כל ערוץ שמע לאדמה כדי ליצור חיבור לא מאוזן לקדם מגבר. זו נשארה הנורמה מכיוון שהיא עובדת ביעילות רבה בנסיבות ביתיות רגילות בהן מקורות של קרינה אלקטרומגנטית לא חזקים מספיק כדי לא לגרום להפרעה בעוצמה משמעותית. זה אמנם מצביע על כך שחיבור מאוזן - בעל החסינות הטבועה בפני הפרעות חיצוניות - מיותר בין ראש פטיפון לפונוסטייג', אבל יש משיכה ברורה של חגורה ופלטה לניצול ההזדמנות, אפשר לומר הזמנה, להשתמש בה. החיסרון אם קיים הוא שחיבור מאוזן, בהתאם לאופן מימושו, לא תמיד מספק איכות צליל משופרת, במיוחד אם הוא כרוך במעגלים מורכבים יותר. אבל, לשמחתנו, אפשר לממש כניסה מאוזנת עם רק מעט יותר מורכבות מאשר כניסה לא מאוזנת.