|
ההיסטוריה לא צריכה להציע לנו הרבה דוגמאות ליצרן כלי נגינה מגוון דיו כדי לייצר גם ציוד שמע. בעידן הרנסנס לא היה חשמל, זמנים פרגמטיים מודרניים
נוטים להתמחות. תאגיד ימאהה הוא חריג בולט אחד, המאשש את הכלל. הם מייצרים פסנתרים והם מייצרים היי-פי. מקומות הייצור בפועל מופרדים מבחינה גיאוגרפית.
המותג הוינאי בנזדורפר
1
מייצרת פסנתרים מזה זמן. החדשות האחרונות יחסית מיצרן פסנתרים אמן זה הן המיזם בייצור רמקולים באותם מתקנים בוינה,
אוסטריה. קוראי Stereo Times מודעים כמובן לכך שההיסטוריה הקצרה יחסית של ההיי-פיי ראתה אינספור מיזמי רמקולים. רק מעטים הצליחו להציע רעיונות
רעננים שבאמת עובדים. מוצר אחד כזה הוא Brodmann VC2, רמקול רצפתי דק בעל אישיות מובהקת, בו אמנות ומלאכה נפגשים ונהנים מחיים משותפים.
הקדמה טכנית
ה-Brodmann VC2 הוא יצירתו של המהנדס האוסטרי הנס דויטש, שעוסק בתחום הרמקולים מאז שנות ה-60. בשנת 2000 הוא נשכר על ידי בזנדורפר כדי
להקים את מחלקת הרמקולים שלהם. לדויטש היה תיק עצום של המצאות להציע ליצרן הפסנתרים הווינאי הבולט. אלה מתייחסות בעיקר לאופן שבו דרייבר
רמקול מתנהג בתנאי הרכבה שונים. מארזים, כפי שהם נקראים באקוסטיקה. המארזים שעוצבו על ידי דויטש דינם אינם כעציצי הגן שלך. קחו למשל את ה-VC2.
לוח קדמי דק מציג את הברק היפהפה של פורניר לכה. הטוויטר היחיד שלו בגודל 1 אינץ' לא לוקח הרבה מהשטח כאן. אין דרייברים אחרים מלפנים. כל לוח צד
מכיל דרייבר וופר/בינוני בגודל 5 אינץ'. הם ממוקמים קרוב יותר לחזית ואינם נמצאים על אותו ציר. קצת יותר ללוח האחורי, לוח עץ מלבני, מצופה פורניר ולכה,
מותקן על כל לוח באמצעות ארבעה ברגים מצופים זהב. אין מילה אחרת לתאר אותם מלבד לוח תהודה. נשמע משעמם!?
תורת ההיי אנד הנוכחית אינה מאשרת תיבות רמקולים הנוטות לשיר. משוכך היטב או אפילו 'מת' הוא שפה המקובלת המיושמת על ידי מעצבי רמקולים כאשר
הם חולקים את מחשבותיהם על תיבות רמקולים. אין תהודה, אין קולורציה - הרוב מסכים.
אם ניקח קצת זמן ונעמיק בספרים קלאסיים על אלקטרו-אקוסטיקה, אנו עשויים לגלות באופן מפתיע שהעדר תהודה, כשלעצמו, אינו כה חשוב. הרבה יותר חשוב
הוא האופן שבו התהודה מתפזרת בספקטרום התדרים. גם אמפליטודות יחסיות עשויות להיות חשובות. אנו עשויים גם לגלות כי תהודה, שאינה קשורה לשיכוך
התיבה - אלו המתרחשות בחלל האוויר, למשל - יכולה ליצור סדרה דיסהרמונית ולהביא לקולורציה הרבה פחות נעימה מאשר הלוחות הרוטטים של תיבת רמקולים.
תיבה מתה עלולה להוביל לצליל מת. אין דרך קלה לבניית רמקולים מוצלחת. להיסטוריה יש הרבה דוגמאות לכישלונות.
אידיאולוגיה
המיד\וופר היושב בלוחות הצדדיים של Brodmann VC2 עובד במארז יוצא דופן. הנס דויטש קורא לזה "מהוד שופר". מהוד שופר זה מאפשר סינון מכני של תדרים
מתחת ל-130Hz. מבחינה חשמלית רמקול דו-כיווני, ה-VC2 יכול להיות מדורג אקוסטית כרמקול תלת-כיווני - עם הצלבה חשמלית דו-כיוונית פשוטה מאוד עם אובדן
נמוך, עיוות נמוך. בתדרים נמוכים מהוד השופר מגדיל מאוד את שטח הקרינה האפקטיבי. הרמקול עובד לעומס אקוסטי, שהוא הרבה יותר ידידותי מהרגיל. אין חומר
שוכך או סופג בתוך תיבות ה-VC2. דויטש חושב שהתנהגות התדר הלא ליניארי שלהם מזיקה לצליל. התמודדות עם תהודה לא רצויה מתבצעת על ידי בחירה קפדנית
של מידות התיבה וחיזוק פנימי.
התיאוריה האקוסטית קובעת שללא תהודה לא יהיה צליל. לכל כלי נגינה יש איזשהו אלמנט מרגש (קטן יחסית בגודלו), בין אם זה מיתר, קנה, קרום או שופר) המחובר
באמצעים מסוימים לגוף מהדהד בגודל גדול יותר, המעביר את הצליל לאוויר.
מבנה
הייתי מסווג את מהוד השופר כשנאי אקוסטי מסוגו. (בשנאי אקוסטי חתך רוחב של זרימת אוויר רוטטת שונה בכניסה וביציאה.) אמנם יש מידע דל על האופן שבו
מתממש מהוד השופר ב-VC2, יש לשער שהמיד\ופפר פועל בקופסה שיש לה פתח אחד או שניים, או תעלות. (כנראה קטע הערוץ משתנה לאורכו. כמו שופר).
בתדרים נמוכים מאוד יש התנגדות אקוסטית קטנה בערוצים, ולכן תנועת קונוס הוופר גורמת לאוויר בתעלות להידחף החוצה לתוך החדר. בתדרים נמוכים מקרינים
הערוצים (שחבויים מתחת ללוח הקול). בתדירות גבוהה יותר, הערוצים 'מוחבאים' על ידי אינרציית התנודה שלהם ורק חרוט הוופר מייצר גלי קול לתוך החדר.
זהו הסינון המכני המוזכר בסעיף׳ אידיאולוגיה׳.
אני בספק אם לוחות הקול אכן מפיקים צליל כלשהו, לפחות לא בעוצמה שתיקלט על ידי מאזין ממקום מושבו. סביר יותר שהאוויר מתחת ללוח הקול פועל כשנאי
עכבה. נוצר גל שטוח; לחץ הקול ומהירות הקול באותה הפאזה. להעברת אנרגיה אין מרכיב מסובך; העומס האקוסטי ידידותי מאוד לוופר.
בואו לא נצלול כאן לתיאוריה אקוסטית, שכן אילוצי מקום הם תמיד בעיה בדפוס או בביטים. הדרייברים שעושים את העבודה בפועל במארז של ה-VC2, מיוצרים
בהתאמה אישית. למיד\וופר יש קונוס נייר עם מעט קנבוס וסיבי פחמן. סליל קול בן שש שכבות נע במרווח אוויר קצר והדוק מאוד. טוויטר כיפת משי רגוע ובו סליל
ארבע שכבתי על תבנית קוולר, גם הוא נע במרווח אוויר צפוף. לסיום חלק הבנייה של סקירה זו, Brodmann VC2 משתמש בדרייברים תוצרת בית ובמארז יוצא
דופן מאוד. הרמקול דק, נראה נחמד וידידותי למגבר. בתדרים נמוכים זה עשוי לעבוד ביעילות רבה ועם מעט מאוד אינרציה.
האזנה
העבודה שלי בשעות היום היא... אהההה... מבקר של מגזין מודפס בשפה הרוסית. לקחתי את החירות להשתמש במתקני העריכה כדי להאזין ל-Brodmann VC2.
יש לנו חדר די גדול עם טיפול אקוסטי מושכל בתקרה ובקיר מאחורי הרמקולים. זה לא חדר מושלם אבל הוא גם לא עושה לנו הרבה צרות. היה לי מפגש קצר מאוד
עם Brodmann VC7 גדולים יותר, בחדר הזה בדיוק, אז באתי מוכן. ובכן, אחסוך מכם את רב הפרטים - יותר מדי מייגע ומשעמם להיאבק בכבידה - אבל ה-VC2
(כמו גם VC7) הם מאוד קשוחים. אני לא מדבר על החלפת כבלים או אלקטרוניקה, לא. זו בעיית המיקום הישנה. למעשה לכל רמקול יש מיקום בחדר שהוא טוב
משמעותית מכל חלופה אחרת. לרב הצליל מתעורר לחיים במיקום כזה. נדרשו הרבה הזזות, הטייה פנימה והחוצה של הרמקולים כדי למצוא מיקום כזה. יש לזה
קשר לכך שלטוויטר יש תחום פעולה די מצומצם. זה גם קשור לתהודה של השופרים באינטראקציה די פעילה עם גבולות החדר. בכל מקרה, מצאתי מיקום טוב
לרמקולים (אני בדרך כלל לא מטה פנימה בכלל, אבל הייתי צריך לעשות זאת עם ה-VC2). בדרכי למיקום הטוב חוויתי מונו כפול, חמימות מיד מוגזמת וכדומה.
חשוב למקם את הרמקולים הללו כראוי. הם יעבירו באופן מציאותי את האטאק של המוזיקה, ההתמשכות והדעיכה. חשוב מכך, למעשה המערכת יכולה לשחזר
את משמעות הצליל והביצועים בשלמותם. איזון טונאלי והדגשים מוזיקליים ממוקמים במקומם הנכון. כל ההיבטים הקטנים אך החשובים אינם כל כך חשובים בנפרד,
אבל כשהם מתאספים למכלול משמעותי נוצרת מעורבות למאזין ומגע רגשי עם המוזיקה שלך. מערכת טובה משחזרת מוזיקה, שאתה, המאזין חווה כמוזיקה,
לא רק כסט של צלילים. אני חושב שזו צריכה להיות המטרה האמיתית של מעצב אודיו. ואני רק חייב לומר את זה: המתכנן של Brodmann VC2 הגיע לשם.
בביצוע טוב של סימפוניה מס' 3 של סן-סאנס (סמפונית העוגב) טמון עושר רגשי שופע. זה אומר הרבה על יכולת של המערכת שלך להעביר את העושר הזה אליך
המאזין. הפרק הראשון מבוסס על קונטרפונקט והוא שופע הרמונית. לרוב מוצג דיאלוג נוזלי וחלק בין התזמורת לעוגב. הפרק השני אינו כה אחיד.
הרברט פון קאראג'אן, מנצח שתמיד נמשך לטכנולוגיות חדשות, אימץ את ההקלטה הדיגיטלית בהתלהבות. הסמפוניה השלישית של סן-סאנס בביצוע קאראיין
משנות ה-80 (הקלטה של DG) מציגה באופן אופייני צליל תזמורת מלאכותי דרך הרבה מקרופונים, כשכל קבוצת כלים חיה בחלל האקוסטי המופרד שלה.
המנצח והמהנדסים יוצרים זרימה הוליסטית מתאי הצליל האלה, והמערכת שלנו עם ה-VC2 נושאת את הזרימה הזו מבלי להפריע לתוכן הקצבי והרגשי.
כדי להוסיף צבע בחרתי בביצוע נוסף מתחילת שנות ה-70, Charles Dutoit בהקלטה של Decca. כאן הגישה התזמורתית שונה מאוד, אבל שוב, המוזיקה עם
הרמקולים של בזנדורפר זרמה. לעתים קרובות קורה שלרצף מנותק של צלילים אין משמעות. כאן שוב, חוויתי איך צלילים נוצרים למילים והמילים לנאום מוזיקלי.
זה בעל ערך רב אם כי לפעמים שמתי לב לרמז לכך שהמערכת שלנו גוררת צלילים מתמשכים קצת יותר מדי זמן. אטאק חד מאוד משוכך מעט ויש שמץ של
צבעוניות יתר על תווים בעלי משך ארוך. בינתיים, מכות על תוף דוד היו טבעיות ומדויקות. ההשפעה המוזכרת של הפריחה הייתה מורגשת לפעמים על קונטרבס
ופסנתר. נראה שהרגיסטרים העליונים מוגבלים במשרעת, מה שאולי לא מאפיין את איזון ה-VC2 אלא תוצאה של האטאק החריג שהרמקולים לפעמים מציגים.
פירותי ובשל, עדין ובר האזנה להפליא, לצליל של Brodmann VC2 היה צבע כהה מעט אך עדיין הציג דרך שקטה ומבטיחה של העברת תוכן מוזיקלי.
סיכום
ההיגיון הטכני מאחורי Brodmann VC2 הוא מאוד יוצא דופן, מאוזן על הגבולות האפלים של ניסיון, אמנות וטכנולוגיה, בדיוק כמו יצרני כלי נגינה. הרמקול הזה
לא גורע הרבה, אבל מה שהוא מוסיף זה הרמוניה ולעיתים עוזר להבין את התוכן המוזיקלי.
חדר ומיקום הם נושאים חשובים מאוד כאשר מנסים להפיק את המרב מה-VC2. סוחר ידידותי עשוי להיות נכס יקר ערך. אין הנהונים לאופנת הרמקולים הנוכחית
במראה המודרני של הרמקולים הללו ובלוחות הקדמיים הצרים. כך הם עובדים.
מדדתי את העכבה של VC2 באמצעות מערכת Clio במחשב. פונקציית העברת התדר הנמוך מזכירה תיבה סגורה המכווננת ל-100 הרץ או יישור מאוורור דחוס
מאוד עם הפסדי תיבה נוספים. תהודה של מרווח אוויר עשויה לתרום לצורת העקומה מתחת ל-100 הרץ. תהודה של לוחות מסוימים קיימת ב-210 ו-320 הרץ.
באזור פעולת הטוויטר העכבה ידידותית למגבר 12-14 אוהם, פאזה נוטה מעט להתנהגות אינדוקטיבית. העכבה המינימלית של הוופרים היא 5 אוהם. מגבר
מתאים, כולל מגבר מנורות, יניע את הרמקולים הללו ללא תקלות.
|
