פטיפון  - Kuzma Stabi S

למדתי לראשונה על ה-Kuzma Stogi בחורף 1993, תערוכת לאס וגאס. בחדר של VPI במלון סהרה, זרוע שחורה וחסונה ישבה בגאווה על גבי פטיפון VPI חדש - TNT Series 3. זרוע מחודדת בקוטר של אגודל נפוח הצביעה היישר אלי ממרכז המסגרת המסיבית וההדוקה של הפטיפון. העובדה שזרוע לא מוכרת זו נבחרה לפטיפון מכובד כמו ה-TNT רמזה לי שאני מביט על מוצר חדש ורציני. הארי וייספלד, איש VPI עמד בסמוך, קורן כרגיל, כדי לענות על שלל השאלות שבקעו מפי כשרכנתי לבדיקה מעמיקה יותר. מי? מה? איפה? מתי? למה? כמה?

כשניסיתי לנגב בהסתר את הריר משפתי התחתונה, הארי המחייך אמר לי שהזרוע בה אני לוטש עיניים היא ה-Stogi Reference, המיוצרת בסלובניה, מדינה קטנה במזרח אירופה, על ידי חברה הידועה בשם Kuzma Audio Komponente. זו היתה הפעם האחרונה מאז שמעתי או ראיתי את הסטוגי של קוזמה.

עד ה-WCES של 1994, כשצעדתי לחדר של Acoustic Sounds כדי לשוחח עם צ'אד קאסם. שם, ב-Tiffany של חובב התקליטים הזה, הבחנתי ב-Stogi הזולה יותר, מותקנת על פטיפון Kuzma Stabi יפהפה, בגימור עץ אלון מלא. הסט שימש כמקור לאחת מתוצאות הצליל הטבעיות והמשכנעת ביותר ששמעתי אי פעם מזוג רמקולים אלקטרוסטטיים של Sound-Lab. נשארתי - כדי ליהנות לא רק מההוצאה המחודשת האחרונה של צ'אד של הבלוז חשוף העצמות של Lightnin' Hopkins מ-1963 ב-Goin' Away (Prestige Bluesville, כיום Analog Productions AAPB 014 - פשוט קנו את זה!), אלא מהטבעיות הבולטת שלו. הַצָגָה. הצליל הזה נשאר בזכרוני במשך חודשים לאחר שכבל החשמל האודיופילי האחרון נותק משקע חשמל בחדר קטן אי שם במתחם הדו-מפלסי של מלון סהרה.

זמן לא רב לאחר שחזרתי הביתה מלאס וגאס, התקשרתי לטום נורטון בסנטה פה ולקווין האלברסון של Muse כדי לארגן השאלה של סטבי וסטוגי לבדיקה.

התקנה

תוך מספר חודשים הגיע קרטון גדול לדלת ביתי בסן דייגו. כשפירקתי בשקיקה אך בזהירות את הארגזים, מיינתי וזיהיתי את החלקים, נזכרתי בהבטחתו של קווין הלברסון מ-Muse שההתקנה של קוזמה סטבי מהירה. כך היה. למעשה, מה שלוקח את רוב זמן ההתקנה זה ההוספה, טיפה אחר טיפה, של שמן הסיליקון הצמיג לארבעת האגנים (כחצי שעה). השתמשתי בקיסם שיניים כמד עומק כדי לוודא שפני השמן נמצאים בגובה המומלץ (10-15 מ"מ) מתחת לקצה העליון של המאגר.

לא נתקלתי בבעיות בשלב כלשהו של ההתקנה. ההוראות היו ברורות, והאיורים הרבים ידריכו אפילו אודיופילים בעלי ידיים שמאליות ללא טעויות בתהליך. בסיס הזרוע שנקדח מראש הפך את ההתקנה לנינוחה באופן דומה.

המדף העליון ברוחב 60 ס"מ על עומק 40 ס"מ של RoomTune ClampRack התאים בגודלו ל-Stabi שמוקם במרכז הצלחת העליונה של ה- Bright Star Big Rock. כשה-Stabi ממוקם כך, לקח דקות מעטות לפלס אותו באמצעות שלוש רגליו המחודדות, לנתב את כבלי הזרוע, לכוונן את המתלה ולהתאים את הזרוע והראש. איתרתי את ספק הכוח השולט בפטיפון ומחובר אליו באמצעות כבל ארוך המסתיים בתקע DIN בן חמישה פינים, במדף הנמוך ביותר של ה-ClampRack. המיקום הזה אילץ קצת פעילות גופנית, מכיוון שבכל פעם שרציתי לשנות או להפוך תקליטים הייתי צריך להתכופף כדי לדומם את המנוע, להזדקף כדי לבצע את ההחלפה, ושוב להתכופף כדי להפעיל את המנוע. במהלך הבחינה שלי, אני מניח שביצעתי את השגרה הזו יותר מ-4500 פעמים. מצחיק - היקף המותניים שלי נשאר זהה.

כאשר התקליט מהודק במקומו, יש להתאים את גובה הפלטה למקום שבו הוא מסתובב בין 1.5 מ"מ ל-2.5 מ"מ מעל הבסיס. הסתפקתי ב-2 מ"מ (עובי שבעה כרטיסי ביקור של סטריאופייל), וביצעתי התאמות אחרונות על ידי הפעלת המנוע וסיבוב עם ארבעת מכלולי הקפיצים העליונים עד שהחלק התחתון של הפלטה נגע בדיוק בחלק העליון של ערימת כרטיסי הביקור כשהזזתי אותם סביב היקפו.

מהדק התקליט של ה-Stabi הוא אחד היעילים בהם יצא לי להשתמש. מניחים דיסקית בקוטר 1 אינץ' מפלסטיק קשיח (דלרין?) בעלת משטח עליון קמור מעל הציר המושחל. כאשר אתם הולכים לנגן תקליט, אתם מניחים אותו על הפלטה, שם הוא מתנדנד ומתנודד תחת הדיסקית עד שמהדק התקליטים בקוטר 3¼ אינץ' בצורת צלוחית מוברג כלפי מטה, ומאלץ את התקליט כלפי מטה על הדיסקית ומשוטח כנגד החומר המרוכב המכסה את שטח הפנים של הפלטה. עובי תקליט וחומרים שונים של פלטה קובעים את מידת הידוק המהדק. רוב התקליטים שניגנתי דרשו מחמישה עד שבעה חצאי סיבובים. למעט תקליט מעוות וחסר תקנה של ת׳לוניוס מונק, כל תקליט שניגנתי באומדן הזה השתטח יפה.

למנוע של ה-Stabi יש די מומנט כדי לשמור סיבוב הפלטה גם תוך כדי לחיצה חזקה של מברשת לניקוי תקליטים. שינוי מהירויות הוא פשוט כמו סיבוב כפתור בקרת המהירות בספק הכוח מ-33 ל-45 - יעיל ועמיד בפני תקלות, מכיוון שאין רצועות הנעה להתקין על ראש המנוע, או עזרים כאלה ואחרים. כוונון מהירות עדין נשלט על ידי מתגים מסוג DIP בתוך ספק הכוח, נגישים אחרי הסרת רגלית הגומי הקדמית הקדמית של ספק הכוח. מכווננים בצעדים קטנים את מהירות הסיבוב עם דיסק strobe על הפלטה.

התקנת וכיוונון ראש הפטיפון עברו ללא תקלות, בשל העיצוב הפשוט של הזרוע. השתמשתי במד זווית Dennesen Soundtractor כדי לקבוע את זוית התליה של כל הראשים ששימשו בסקירה זו ¹ . קל להעזר בעיגול הקטן החרוט בחלק העליון של מסגרת הזרוע המזהה את נקודת הציר המדויקת של הזרוע. כוח העקיבה ² נקבע בקלות באמצעות משקולת נגד, מאובטחת על ידי הידוק אחד משלושת הברגים הקטנים. בדיקה בעזרת מאזניים Shure SFG-2 העלתה שניתן להשיג דיוק של שבריר הגרם על ידי ביצוע ההנחיות המפורטות במדריך ההוראות.

כיוונתי את ההטייה ³ באמצעות מתקן פשוט של חוט ניילון ומשקולת מחליקה על מוט מתכת. קווין האלברסון והיצרן ממליצים (ואני מסכים איתם) לקבוע את ההטיה כאשר הראש מנגן רצועה של תקליט מבחן במקום הסטנדרט של רצועה ריקה. כוונננו את ההטיה עד שתקבלו מעקב שגוי שווה מכל רצועה, ואתם מוכנים ⁴ . התאמה נוספת ושינוי הניתנים לביצוע בלי מהומה גדולה, הם, בהתאמה, גובה והסרת ידית האצבע.

גובה הזרוע ו/או ה-VTA ניתנים לכיוונון על ידי שחרור בורג בבסיס הזרוע והרמה או הורדה פיזית של הזרוע. למרבה הצער, התאמות VTA עדינות שבוצעו בזמן שתקליט מתנגן אינן אפשריות עם סידור זה. עם זאת, ניתן לקבע VTA שוב ושוב במאמץ קטן. הנה איך עשיתי את זה: לאחר שקראתי במדריך שהגבהה או הורדה של עמוד הזרוע 3 מ"מ (1/8") בקירוב תשנה את הזווית בין משטח התקליט לטיפ היהלום במעלה אחת, קבעתי התייחסות לנקודת אפס, עם החלק התחתון של הזרוע המקבילה למשטח של תקליט "סטנדרטי". מדדתי עם סרגל נירוסטה General No.300 ורשמתי את המרחק ממשטח בסיס הזרוע לראש הזרוע.

זו הייתה ההתייחסות שלי לנקודת האפס אותה סימנתי על עמוד הזרוע בעזרת מרקר אדום. לאחר מכן הוספתי 1/8 אינץ' לקריאה ראשונית זו, הרמתי את הזרוע במידה שנקבעה, וסימנתי על העמוד במרקר שחור. כך סימנתי את העמוד, מציין את הגובה שאליו יש להרים את הזרוע כדי לשנות את ה-VTA במעלה אחת. המשכתי להרים את הזרוע וסימון העמוד במרווחים של 1/8 אינץ' עד שהגדלתי את ה-VTA ב-3 מעלות, ואז חזרתי על התהליך בצד השלילי של הפניה לנקודת האפס. לבסוף, נתתי סימנים בין השלבים של 1/8 אינץ'. בסיום, היה לי סולם על עמוד הזרוע המראה שינויים ב-VTA במרווחים של חצי מעלה החל ממינוס 2 מעלות ועד פלוס 3 מעלות.

הצליל

לא הייתי מוכן כלל לפער הגדול בין הרפרנס הוותיק שלי WTT לבין הקוזמה שזה עתה הותקן. כל מאפיין צליל שהצבתי ברשימת המבחן ל-WTT זכה להגדרה מחודשת על ידי ה-Kuzma. לומר שנדהמתי יהיה לשון המעטה. בסוף היום הראשון של ההאזנה היתה לי תחושת אשמה מוקדמת, שכן ידעתי שצבר הסקירות שהבטחתי ל-JA יתעכב עוד יותר. היו לי התקליטים האהובים שלי להכיר מחדש!

חבר להאזנה דאז ואני היינו באלם מוחלט לאחר שהמחט העדינה של השיראז התמקמה בחריצים הראשונים של עותק הפרומו של המנטה שלי של פסקול El Norte (Antilles IVA-4). אני מניח שהשקט שממנו בקעה המוזיקה היכה בנו קודם - שקט שה-WTT שידר, אם כי לא באותה מידה כמו מחליפו. רצפת הרעש הנמוכה של ה-Kuzma התחרתה בזו של תקליטורים, אך מה ששמענו (או ליתר דיוק, הרגשנו ולא שמענו) היה שונה משמעותית ממה שהתרגלנו אליו בפורמט הזה. השקט הזה נשמע אפל יותר, עם תחושה גדולה יותר של "שם". פחות שטוח, פחות סטרילי - יותר, אם תרצו, מוחשי. אה הא!

אני יודע שכל המפקפקים יחשבו שאני בולל לשונות או שביליתי יותר מדי זמן בשמש של קליפורניה כשאני דן במושג פשוט לכאורה כמו שקט בעזרת מילים כמו "חושך", "שם" ו"מוחשיות." כיצד אוכל לתאר תופעה חושית המציינת היעדר תחושה באמצעות מונחים איכותיים? פשוט. פשוט למדתי להקשיב יותר עם החושים שלי מאשר השכל שלי. זה עובד. בהאזנה ל-El Norte, למשל, היה קל להבדיל "ויזואלית" בין המקומות בהם התרחשו ההקלטות - במה, שדה או כנסייה - על ידי תחושת ה"שקט" הייחודית לכל אחד מהם. זה הורגש כאשר הכלים או השירה נעצרו והדעיכה האחרונה של הצלילים התפוגגה. הממממ. אני מניח שמה שאני מנסה לומר הוא שהקוזמה, יותר מכל פטיפון אחר מניסיוני, הצליח להעביר את ה"תחושה" של המקום בו התקיימה הקלטה. בין אם זה מלאכותי לחלוטין (כפי שנמצא לרב במוזיקה אלקטרונית), טבעי לחלוטין (כל הקלטת Water Lily Acoustics), או איפשהו באמצע (מוזיקה פופולרית הרבה), הרגשתי שאני מודע לאירוע לא כמציצן, אלא כמשתתף .

בימת הצליל של הקוזמה היתה רחבה ועמוקה ועלתה על ה-WTT. אם ה-WTT נתן הצצה דרך עדשת 21 מ"מ, ה-Kuzma הרחיב את שדה הראייה לעדשה של 28 מ"מ. בכל ההקלטות הטובות ביותר פרט ל"אודיופיליות" הטובות ביותר, ה-WTT נשמע עמוס בהשוואה לקוזמה. עם האחרון כמקור האנלוגי שלי, נעשיתי מודע בחריפות לכל הקלטה (אודיופילית או לא) של מידע מוזיקלי שמגיע אליי מהצדדים והרבה מעבר לרמקולים. לא לקח הרבה זמן עד שהבנתי שנגינת תקליטים בקוזמה דומה להכפלה של חדר ההאזנה הצנוע שלי! השאלה אם המצגת הזו הייתה "מדויקת" כלל לא עלתה בראשי - הייתי עסוק מדי בהאזנה ובהנאה מהתקליטים שלי מכדי לעסוק בה. כל מה שאני יכול לומר הוא שבהתחשב במגבלות המרחביות והקוליות שמטיל חדר ההאזנה שלי, אף פעם לא חשתי שקנה המידה הנכון של ההופעה מתקלקל. פשרה? אוּלַי. למרות זאת, הגשטלט המוזיקלי נשמר תמיד ⁵ .

תמונות כליות, קוליות ואחרות בתוך בימת הצליל היו מוגדרות היטב וממוקדות בצורה יוצאת דופן. יציבות ובלתי מעורערות, הוצגו בצורה כמעט הולוגרפית. לדוגמה, מכות התופים הפותחות ב-Huanyo de Zampona, מ-El Norte יצאו מנקודה ממוקדת במדויק אחורה בבימת הצליל.

כמעט כל קטע מפסקול ה-Emerald Forest (Varèse Sarabande STV 81244) היה שיעור מאלף בהגדרה של תמונת עצם בחלל. המערך הקליידוסקופי של הצבעים הכליים והקוליים שנלכדו בגרובים של האלבום המוקלט להפליא הזה מכה באוזניכם מכל עבר, מתחת, מסביב ודרך בימת הצליל הענקית. כל צליל, בין אם קול אנושי או אחד או מהמון כלי ההקשה האינדיאניים המוזרים והאקזוטיים של האמזונס, ניתן היה לזהות במיקס בדיוק ובקלות - כאילו המלחין והמוזיקאי ג'וניור הומריץ' הגיש לי שירטוט של מיקומים. פרטים עדינים נלקחו כמו סרטנים שנשלקו ממי בריכה עכורה ברשת דייגים.

הקשבתי פעמים רבות ל-Vollenweider, שיר הנושא באלבום Caverna Magica של אנדריאס (...מתחת לעץ — במערה...) (CBS FM 37827) ⁶ — לא כל כך בגלל תוכן המוזיקה אלא בגלל הסאונד. ההקלטה הזו היא קופסה של כמהין קוליים, המשמחת את אוזני האודיופיל בדיוק כמו שהפטריות משמחות את חיך הגסטרונום. לא ה-WTT ולא ה-VPI Mk.IV (שקדם לו במערכת שלי) משכו אותי ל-fanta-scape המבוא בצורה משכנעת כמו הקוזמה. הרגשתי כאילו אני שלוב זרועות עם הנוסעים המודאגים (וללא ספק מסוחררים) כשנכנסו למערה הלחה והמסתורית של אנדראס.

אבל מה שבאמת הפיל אותי, ברגע שהאפקטים הסתיימו והמוזיקה התחילה, הייתה המודעות הפתאומית שלי לנוכחות של פרט קטן, הממוקם בערך 2 אינץ׳ מעל ומול הרמקול הימני, ש"התנפנף" ישר מול פני ומעל לרמקול השמאלי. זה משך את תשומת ליבי, ושל שני התוכים האוסטרלים שלי שהתיישבו על כתפי וחלקו איתי את סשן ההאזנה המסוים הזה.

שיחזור הבס בקוזמה היה טוב מכפי שאי פעם שמעתי במערכת שלי - חזק, בעל גוף והדוק. הרחבת בס היתה מוגבלת רק על ידי החומר המוזיקלי עצמו. לדוגמה, הצלילים המדודים של הבס האקוסטי של צ'רלי היידן באלבום Pop Pop של ריקי לי ג'ונס מתחילת שנות ה-90 (Geffen GEFD 24426) התגלגלו מתוך הדרייברים של הרמקול כדי למלא את החדר בצליל עשיר ותוסס.

הגדרת הפיץ׳, הניסוח והשליטה היו כאלה שיכולתי לדמיין בקלות את הרעידות הרופפות של מיתר ה-מי העבה, המאובק והנמוך של הבס האקוסטי. גם כאן, ה-Stabi התעלה בקלות על ה-WTT, כאשר האחרון נשמע בהשוואה מעט צמרירי וסובל מתת-תזונה. אם כבר מדברים על ניסוח, הבנתי בבירור בפעם הראשונה מה קרה בדיוק בסמטה עם שניים על ארבע באמצע Tin Pan Alley של סטיבי ריי ווהן, מהאלבום הקשוח שלו מ-1984, Couldn't Stand the Weather (Epic FE) 39304).

סיכום

הזמינות הרבה של מוזיקה פופולרית חדשה, חשובה ומושכת על גבי תקליטים (4) מאפשרת היצע וירטואלי אינסופי של תקליטורים משומשים מעולים וזולים מכל סוגות המוזיקה - והתקליטים הקלסיים המעולים, Analog Productions, Mobile Fidelity, Cisco Music ועוד מהדורות מחודשות - לאוהבי מוזיקה המשוכנעים בסגולות התקליט יש הזדמנות חסרת תקדים לפנק את התשוקות שלהם ולהנות מהחמימות והכנות של השעתוק האנלוגי החדשני של ימינו.

אני לא מכיר דרך טובה יותר לנצל את ימי תחיית התקליטים מאשר השילוב של Kuzma Stabi/Stogi. תמורת שלוש אלפיות ועודף אתם מקבלים פטיפון בעל צליל מעולה, ללא שטויות, מוכן ומסוגל להעביר את הדינמיקה, הטווח הדינמי, המקצבים והקצב, הניואנסים והעדינות שהם חומר המוזיקה. והוא בנוי להחזיק מעמד עד עידן הקרח הבא.

אם תתאימו ותשדכו את הסט האנלוגי של Kuzma עם ראש MC עם יציאה בינונית טובה וקדם מגבר פטיפון מעולה וזול יחסית כמו ה-Ensemble Phonomaster או Michael Yee Audio PFE-1, תשמעו מה גרם לכל הברוההה .

¹ הלוואי שיצרני זרועות נוספים יעקבו אחרי נוהג זה. מניסיוני, מעט זרועות ציר מצביעות בדיוק לעבר נקודת הציר של הזרוע, מה שהופך את תליית הראש לניחוש מושכל במקרה הטוב.

² Tracking force.

³ Anti skating.

⁴ גיליתי שנדרש משקל נגד נוסף כדי לייעל הטיה על ראשי פטיפון ששוקלים פחות מ-6 גרם.

⁵ מעבר למגורים גדולים יותר יעזור להחזיר את ההדר והפאר (החסרים לי) ליצירות תזמורתיות בקנה מידה גדול. כך גם אם אעבור לבית שלי, שם יכולתי להגיע לעוצמות שמע של אולם קונצרטים מבלי לעורר את זעמם של השכנים ולגרום להם להיפרע בי. בינתיים, עם זאת, אני צריך לשחק את היד שקיבלתי. אבל כשאני עושה את הצעד הזה, הייתי רוצה להביא את הקוזמה איתי.

⁶ Caverna Magica