רמקול רצפתי  - Davis Acoustics MV One

סיימון לי מ-April Music שלח אלי מייל. "כפי שאתה אולי יודע, חיפשתי את הרמקולים הנכונים - מחיר טוב, מוזיקליות ובניה איכותית - למוצרי Stello ו-Aura שלנו. ב-Munich HighEnd השנה מצאתי את Davis Acoustics. המצחיק הוא שהסאונד שלהם לא הרשים אותי .עד השנה. עכשיו הייתי בביתן שלהם ומצאתי שהסאונד מאוד קל ופתוח. דיוויס מייצרת בעצמה את רב הדרייברים שלהם תוך רכישת תיבות רמקול מסין. התיבות בסדר אבל הדרייברים נשמעו לי מצוינים. אוליבייה ויזן מדיוויס אקוסטיקה, צרפת, ביקש שאקשר אותו למגזין sixmoons. תמחור הרמקולים מפתיע ביותר ביחס למוזיקליות ולדינמיקה. אני משתמש בדגם Dufy HD עם Aura Note Premier שלנו ו- Olympus One עבור סט Eximus DP1/S1 שלנו. שני אלה יסייעו לסקירה ראשונה ומהירה."

המייל הבא הגיע מאוליבייה ויזן. "מאז 1986 היינו יצרן צרפתי של דרייברים ורמקולים שלמים. אין ספק שכבר שמעתם את הדרייברים שלנו כי אנחנו ספקי OEM עבור מותגים מפורסמים כמו Avantgarde Acoustics ו-MBL מגרמניה, Goodmund משוויץ ו-Rey Audio Kinoshita מיפן. בעבר ייצרנו רמקולים מוגמרים עבור Thorens ו-Jadis. כיום אנו מייצרים מגוון רחב של רמקולים מ-199 אירו ועד 18.000 אירו ליחידה. לאחרונה הגדלנו את ההפצה למדינות רבות ברחבי העולם. המפיצים שלי ביקשו ביקורות נוספות באנגלית. אנחנו ממוקמים באזור שמפיין של טרויה ויכולים לשלוח משהו בקלות."

אם זה היה מספיק טוב עבור אפריל מיוזיק, Avantgarde, MBL ו-Goodmund, חשבתי שכדאי ללכת על זה בלי בדיקה מקדימה. אבל איזה דגם? בחדר שלי בגודל 5.5 על 12 מ', הרמקולים המדפיים שבחר סיימון ידרשו סאב-וופר. לאחר התייעצות עם אוליבייה, דגם MV One נראה הבחירה הנכונה. זהו הדגם השותף בסידרה המובילה שלו Karla, מה שהוא מכנה סידרת החלומות שלו. אולם בשונה מה-142 ק"ג ליחידה בדגם Karla עם שתי תיבות סטייל watt/puppy אותו לעולם לא הייתי מעלה במדרגות, ה-MV One במשקל נוח של 28 ק"ג. לא רק זאת, הוא בעל דרייבר יחיד עם פס תדרים רחב, תגובה של 40-20,000 הרץ ורגישות של 94dB. היו שתי אפשרויות גימור של שחור מבריק - מגנט ללא טביעת אצבע ושטן רפלקטיבי של הגיהנום השביעי - ועץ אדמדם מבריק שבעיצוב הבית שלנו היה בולט כמו אגודל כואב. התלהבתי הרבה יותר מהלבן המודרני שבו מגיעים ה-Karla ודגמים מסוימים אחרים, כמו Monitor 1 במחיר 4,700 יורו ליחידה. זהו רמקול 97dB 12 אינץ' 2Way עם טוויטר שופר. ביקשתי זמן לשקול את האפשרויות תוך מחשבה על מה עשוי לעניין יותר את הקוראים שלנו.

שבוע לאחר מכן אוליבייה חזר עם "חבר שלי יכול לצבוע את הרמקולים בכל צבע שאפשר להעלות על הדעת. הוא מציע לצבוע MV One בלבן". זה סגר את העסקה. הרצפתי בגובה מטר אחד עם טביעת רגל של 27 על 50 ס"מ. לגזע הרמקולים המסוים אין הרבה אפשרויות. רב היצרנים עושים שימוש בקונוס כפול של AER, Eminence, Lowther ו-Voxativ, המוכרים לנו, בעוד מחמירים פחות לוקחים מ-Fostex, PHY ו-Supravox.

דרייבר 20De8 בעל קונוס גרפיט בקוטר 182 מ"מ או טיפה מעל 7 אינץ׳, Davis מריצים כעת את הדרייבר שלהם לאחר שנה שלמה של מחקר ופיתוח. מופעל על ידי מגנט Alnico 6, תדר התהודה שלו נמוך באופן מרשים, 33.38 הרץ, עכבה נומינלית של 6.51 אוהם, Qms, Qes ו-Qts הם 1.83, 0.41 ו-0.33 בהתאמה כח BL הוא 5.64 כקונספט, ה-MV One הם וינטג' טהור. כיוון שמדובר בחומרים מודרניים, ציוד בדיקה היי-טק וטכניקות ייצור נוכחיות ודירוג ה-94dB שלו הפך אותו לשידוך טבעי למגברים נמוכי ההספק שלי, מונו בלוקים 10 וואט SIT-1 של FirstWatt. אמנם לא בחירה שגרתית, לרב אנו מתמקדים בכאלה מאחר והפירסום לרב מכסה מוצרי מיינסטרים.

ה-MV One מזכירים קצת את ה-JB8 של John Blue Audio Art שסקרתי לפני כמה שנים, בגלל הפורט הצר בחזית הרמקול. הפורט של ה-MV One הוא למעשה מלבני. פורט של widebander הוא פתרון שונה מאוד ובתור שכזה נפוץ הרבה פחות מאלה של רמקולים רגילים. נראה שבז'אנר זה פעל בעיקר לואיס צ'וצ'וס מאומגה שהתעמק בטעינה של דרייבר בודד, למרות שראינו גם גרסאות מיני פולניות מ-Ancient Audio ו-Eryk S. Concept.

הודות לאנגלית הטובה של הצרפתי שלנו, ההבנה כיצד הוא שולט באמנות הפורט של רמקול transmission line או שופר אחורי ועוד על הדרייבר שלו עצמו, היתה במרחק של מייל אחד בלבד. הייתי סקרן במיוחד לגבי ה-20De8, כיצד החתירה לרגישות גבוהה התאזנה על ידי הדרישה לרוחב פס רחב; מה הוביל לבחירות המיוחדות של אוליבייה בדיאפרגמה וחומרים מוטוריים; ומדוע הוא העדיף כיפה מרכזית של חומר שונה על פני המסורתי. הכיפה שלו הציעה צורה של הפרדת חומרים כדי לפעול כטוויטר כמעט דיסקרטי בדומה לאופן שבו פועל דרייבר האלומיניום JX-92S של טד ג'ורדן.

משחלף מועד המסירה המוסכם ועברו שבועות, בדקתי אצל אוליבייה. הוא שכח. פעם ראשונה שזה קורה למישהו שמשדל אותנו. כדי לפצות אותנו הבטיח משלוח תוך שבוע. כמה ימים לאחר מכן הודיע שהגיע לביקור משפחתי במונטרו. הוא יכול להוריד זוג אם נוח. זה יהיה אידיאלי לראיין אותו פנים מול פנים מאשר בדוא"ל. אני מסכים. יום לפני שויטאל גבזו עשה צ'ק-אין מלונדון. הוא ידע על הביקור והזכיר שהתראה עם אוליבייה.

ויטאל, איש השיווק לשעבר של Emillé, שעובד כעת עם QAT - התרשם כל כך ממכלול הדרייברים של Davis בעבודת יד שהוא התחייב לעזור להם בשיווק הבינלאומי שלהם במינכן HighEnd 2013. וסיימון לי החל לייבא שלושה דגמים נבחרים של Davis לדרום קוריאה. המותג הוסיף להתרחב לזירה הבינלאומית.

אוליבייה כמעט נבוך כשנשאל על פורט לעומת טעינת שופר. "התיבה הזו היא הרבה יותר פשוטה ממה שאתה חושב. ניסינו עם כל מיני קווים (lines) מסובכים באמת - שופר, transmission, היברידי - ומה שבסופו של דבר עבד הכי טוב זה הפתח הצר הפשוט והמטופש הזה. אין מאחוריו צינור יציאה, שום תא או תעלה .זה רק חור נשימה מלבני, אם תרצו. הראינו לראשונה את הדרייבר הזה מותקן על רמקול מדף פתוח במינכן 2012. שני חובבי עשה-זאת-בעצמך ממדינות שונות קנו את הדרייבר הגולמי בתערוכה ושניהם יצרו איתי קשר לאחרונה וביקשו תכנונים. למרות שהשקיעו מאז הרבה זמן בניסויים עם כל מיני פתרונות תיבה, לא הצליחו להתעלות על התוצאה שה-MV One הציג השנה במינכן. אז עכשיו אתה יודע כל מה שצריך לדעת על התיבה. זה פשוט להדהים. אבל פשוט להגיע לשם לא היה.

העניינים הסתבכו יותר ברגע שהתחלנו לדבר על הדרייבר. "כשהקמנו את Davis Acoustics ב-1986, בנינו רק דרייברים ואחרי זה ערכות להרכבה עצמית. אבא שלי היה מהנדס הראשי של הדרייבר הראשי. אחת הערכות הקודמות שלו בשם MV-7 עדיין פופולרית היום. מישל נפטר בשנה שעברה והדרייבר 20De8 היה הפרויקט האחרון שלו. הוא השקיע בו למעלה מאלף שעות עבודה. הפרויקט התחיל בתערוכת מינכן 2010. המנהל של לומן ווייט פנה אלינו בבקשה לדרייבר פס רחב רחב נציל של 93-94dB. מאחר ואפשרויות השוק עבור דרייבר כזה מצומצמות מאוד, הוא חזה הצלחה גדולה אם נעמוד במשימה. כמובן שהוא לא קנה אפילו יחידה אחת כשהיא סוף סוף הפכה לזמינה. למרות זאת התייחסנו ברצינות למשאלה הראשונית שלו ועבדנו קשה מאוד כדי לעמוד במשימה. אבא שלי התחיל אצל Vega לפני שהפך לאחד המהנדסים המובילים אצל Siare ו-Audax. זה לפני דאוויס אקוסטיקס. הוא תמיד היה ידוע בעיקר בזכות איכות הצליל שהשיג בטווח המיד. אצל Siare הוא עזר לפתח את קונוס הפחמן הראשון בעולם. זו הסיבה ש-Davis מסתמכת על Kevlar עבור הרבה מהקונוסים שלה.

"דבר אחד ב-20De8 עליו עמל מישל במשך זמן רב היה הקוטר המושלם של סליל הקול שלו. גדול מדי ואתה מאבד טרבל ולהיפך. יחידת ה-54 מ"מ הסופית משתמשת בפיתולי נחושת דקים מאוד בצד החיצוני של התבנית Nomex שלה. מגנט אלניקו 6 שלנו אינו צילינדר מושלם בדרך כלל, אלא קונוס קטום ותלול במקום זאת. ואנחנו משתמשים בטבעת נחושת לייצוב עכבה. כתוצאה מכך, העכבה בין 100Hz - 20.000Hz נשארת בטווח של 7.9 ו-8.2 אוהם. זה כמעט שטוח לחלוטין. ליבת הנייר בעובי קבוע של הדיאפרגמה משתמשת בקרום גרפיט חיצוני כדי להגביר את הקשיחות ובקרום צבוע על בסיס לטקס על פני השטח הפנימי שלה לשיכוך. החריצים הרדיאליים בנייר מכוסים לחלוטין על ידי ומשובצים בקרום הפנימי והחיצוני. אין חורים בדרייברים. אבא שלי התנסה עם יותר מ-20 מכסי אבק ודבקים שונים. עבור האחרונים הוא סוף סוף הסתפק במרקחה מיוחדת של Loktite הנופלת בין הגירסאות הקשות והרכות ביותר שלהם. הוא גם ניסה כל מיני חומרי השעיה אבל למד שביישום הזה אף חומר לא גבר על קצף מיושן וטוב [גם Voxative נטשו את הקרום הקודם שלהם וחזרו לקצף - אד]. המחברים יושבים גבוה כי רציתי את החיווט הפנימי הקצר ביותר האפשרי. לאחר השוואות רבות, סוף סוף התפשרנו על חוטי נחושת בפמבית מלאכה קטנה בפריז בשם Hifi Cables.

״ כחברה אנחנו מייצרים היום יותר מ-300 דרייברים שונים. זה כולל רמקולים עשה-זאת-בעצמך, OEM, לרכב ולרמקולים Davis Acoustics. אנחנו יכולים להסב אבות טיפוס תוך יומיים בלבד. עם ה-20De8 שיעור הדחייה שלנו עומד על 50%. לאחר הרכבה מלאה ובדיקת מבחן גם מבחני הקשבה סובייקטיביים, אחד משני דרייברים מוסר ומוחלף. הכל נעשה בעבודת יד. הדיוק הנדרש לדרייבר זה מצריך עבודה קשה. בתחילה ייעדנו את ה-20De8 ל"עשה-זאת-בעצמך" בלבד ו-OEM אך עד מהרה הבנו שכדי למכור אותן בכמויות נאות צריך לתת את ההזדמנות לשמוע אותו תחילה. מכאן נולד ה-MV One. המפתח היה לא להשתמש בשום מסנן או דרייבר עזר כדי להוכיח את איכותו של הדרייבר פס רחב (widebander) ולא להאט אותו עם קרוסאובר. הוא נקרא MV על שם אבי מישל ויזן בתוספת 'One' על היותו דרייבר יחיד עבור כל התדרים והיצירה האחרונה שלו אי פעם. כיום ניתן להאזין -MV Ones בצרפת, גרמניה, רוסיה וסין. דרייברים גולמיים 20De8 נמכרים ב-€2200 לזוג.

בכל הנוגע לדרייברים מתחרים, אוליבייה היה שוב מאוד גלוי לב. "אנחנו אף פעם לא מעתיקים שום דבר של מישהו אחר או מנסים לשפר אותו. אנחנו מתמקדים בעצמנו. לפיכך אני הרבה פחות בקיא הדרייברים בפועל ממה שאתה חושב. כמובן ששמעתי רמקולים מסוימים בתערוכות או אצלצדילרים בדרך אגב, אבל אני אף פעם לא שופט את הדרייברים שלנו אל מול המתחרים. אני שופט אותם על פי הכישורים שלהם בלבד". לאחר שחתם מרוצה על הסאונד של ה-MV One עם ה-FirstWatt SIT1 שלי ושאל כמה שאלות לגבי שאר הציוד שלי - הוא עדיין משתמש בנגן תקליטורים אבל מתכנן להיכנס לשמע ממחשב - אוליבייה נסע לפגוש את אשתו במונטרו, עם אריזות רמקולים ריקות בבגאז׳.

אם מקשיבים לאדם זר ברכבת, לומדים הרבה ממה שהחליט לדבר עליו. פוליטיקה? משפחה? מזון? בריאות? כסף? ספורט? אהבה? מין? מצב העולם? אבל זה לא רק מה. הצורה בה הוא מדבר מדגימה איך מוחו תופס את העולם. הדבר נכון כאשר מקשיבים לזרים. על אילו תכונות הם יבחרו להגיב? עד כמה רהוטות וספציפיות האבחנות שלהם? אז שאלתי את אוליבייה מה הוא חושב על הצליל של הרמקולים שלו בחדר שלי. הוא ציין כמה טובה בימת הצליל למרות המרווח הרחב בין הרמקולים ואת המרכוז המדויק והיציב של הסולנים. התכונות הללו הן הפרימיטיביות והבסיסיות ביותר שכל רמקול שמוקם כהלכה עם כבילה שוות אורך עבור שני הערוצים יציג. אוליבייה צפה בי משתמש במד לייזר כדי למדוד מרחק. עם מד כזה אין הפתעות.

כאשר הוא לא נידב מילה מלבד 'טוב' - לי היה עוד הרבה מה לומר - שתקתי. היה מחסום השפה. אולי הוא היה פשוט מנומס. אבל הייתי לכל הפחות מצפה לבקשה לשנות מיקום. כשנשאל איך ה-MV One לעומת לדגמים האחרים שלו, הזכיר אוליבייה רמקול מדף 2Way חדש במחיר 4,000 יורו ליחידה. הוא ובוחני גירסת הבטא כבר היו מאוד מרוצים ממנו - אלא שבהשוואה ל-MV One אוליבייה עדיין שומע את ההשפעות השליליות של הקרוסאובר. הוא מוצא שדרייבר יחיד מנצח את ה-2Way מבחינת דינמיקה, ישירות, פרטים עדינים וחופשיות. שוב דברים בסיסיים מאוד. אילו הייתי שופט את כישורי ההאזנה של אוליבייה אך ורק על סמך הערותיו באנגלית מבלי לדעת מה היה עשוי לומר בשפת אמו, הייתי חושב שהם בסיסיים להחריד. הגיע הזמן להתחיל לעבוד.

קופסה מלבנית פשוטה ועמוקה למדי, ללא קווים מעוקלים או קישוטים מיותרים - ארון קבורה באדג׳ט עד הסוף ¹ - כך נראה ה-MV One. בחצי יורו נוסף או פחות תקבל גימור עץ של Sonus Faber, גם ממקור סיני, מתהדר בעצמו בגאווה. עם התמחור הקמעונאי של דרייבר 20De8 במחיר 2200 אירו ליחידה, קונים המעוניינים ברמקול פס רחב ומסתכלים למשל על Rethm, יכולים לשכוח ממחיר של €6500 לזוג. האם התוצאה הקולית תתעלה מעל טירוף התמחורים הזה? זה לא מה שקרה ישר מתא המטען של המרצדס הקפואה של אוליבייה וזה לא הרושם הראשוני שקיבלתי. הרמקול לא מילא החלל. הצליל היה רזה. לבנבן. עם קצה נוקשה. הבס התחתון הפגין נפיחות ברורה. היתה הדגשה רגילה של נוכחות אם כי מתונה מהרגיל. עם המונובלוקים JFet העוצמתיים שלי היה חסר לי חומר, גוף וגוונים מלאים. נשמעו לי כמו אלקטרוסטטיים גרועים.

לפני שנפרדנו אוליבייה הזכיר שאצלו מגבר מנורות סיני זול מאוד של Opera עובד הרבה יותר טוב מהמגברים הטרנזיסטורים הגדולים והיקרים של Plinius. מאחר שהעפתי כל מגבר מנורות לא היה לי משהו כזה. אאלץ להשיג תוצאה נאה עם SIT1, Crayon Audio CFA-1.2 או Bakoon AMP-12R. יכולתי לחזות ברמה סבירה של וודאות שהבעיה רק תחריף עם זוג כזה של רמקולים פס רחב עם יציאת Z נמוכה. אולי אם אחמם את המנועים וסלילי הקול הקפואים של אלניקו לטמפרטורות נורמליות ישנה מהותית את המשחק? קיוויתי שהמפגש הראשון שלי עם דאוויס אקוסטיקה יהיה טוב.

כל מה שנדרש היה ראש פתוח ולהסתמך על הנסיון.

סקירה מקבילה על ה-EL30m החסינים, מונו בלוקים 300 וואט של SGR Audio לקחה אותי לחפש את השידוך הטוב ביותר שיכולתי למצוא לרמקול. גררתי את שתי הממותות האלה אל החדר וחיברתי אותן ל-MV-One. החלפתי גם את קדם המגבר שלי, Nagra Jazz, בקדם מגבר C-03 של Esoteric שהוגדר למצב פסיבי 0dB gain, פועל רק כחוצץ (active buffer). לאחר מכן החלפתי את Vega + Audirvana+ של AURALiC עם Hex + PureMusic של Metrum. זה הביא תוצאה משכנעת להפליא. זה נראה טעות על הנייר ובכל זאת נשמע מדהים לאוזן. במקרים כאלה אתה סומך על האוזניים שלך, מקמט את התיאוריה וזורק אותה לפח. מבלי לטעון שיש בזה היגיון טכני, אני פשוט מציע שההתנהגות מתחת להילוך הראשון של המגברים השריריים האלה חיקתה בדיוק את הפעולה של הגברת שפופרות רגילה, שבה יצרני רמקולים פס רחב, מ-Rethm ועד Voxativ, נשבעים בשפופרות ומוותרים על הטרנזיסטור. זה באמת עבד להפליא. אז לעולם אל תגיד לעולם לא. ללא שפופרת אחד בנתיב האות, בעיית ה'אלקטרוסטט הרע' שלי עם ה-MV One נעלמה עם הרוח. למה? למי איכפת. אנחנו יודעים עם איזה שורה הסרט הזה הסתיים.

עכבת המוצא הגבוהה של ה-SIT1 שלי אופיינית ל-SET. צלצול הבס תוצרת הבס נעלם וכך גם הבומיות. אם תלכו עם הגברת שפופרות ממש, push/pull עשוי להיות עדיף על no-feedback single-ended בתחום הנמוך. משהו כמו EL84 Kaivalyas של Trafomatic Audio עשוי להיות אידיאלי. נתקדם לצליל. הישירות הבלתי חתוכה של הקונספט של הרמקול העירו לחיים אלבומים עם מיקס דל. מעורפלים. The Voice from Beyond, אלבומו של אגדת הגאזל ההודי המנוח Jagjit Singh, כולל רק קטעים שלא יצאו לאור בעבר מסיבות ברורות. ועדיין, הקטע הפותח לחן נהדר שמושר לעילא למרות שהוא מאכזב מבחינת ההפקה. עם ה-MV One לא הייתם יודעים למרות שהקטעים באלבום שנפגעו קולית אפילו יותר היו מעבר ליכולות השחזור המלאות של הרמקול.

פופ מבושל אולפן יתר על המידה, דחוס דינמית ובומי, עוצמה לוהטת להרשים במכונית, שינה כיוון. זה נחשף קצת יותר בגין הפשעים נגד נאמנות למקור (high fidelity). למרות שהיו רחוקים מאוד מלהיות כחושים ומרופטים מבחינת הנוכחות, ה-MV One הסגירו עלייה קטנה וקבועה בטרבל. כאשר בקע קול זמר ברגיסטר גבוה - כפי קרה למשל בגובה הצליל המסוים עם הזמר הטורקי Bülent Ersoy בגרון מלא מזרח תיכוני מסלסל - זה נחשף קמעה. זהה למעברים תלולים מאוד בטווח התדרים הזה, כמו מקסילופון. עם זאת, זה לא היה מוגזם כלל ולמעשה שונה מאוד מהסאונד הוינטג'י של אלקטרואקוסטיים של Triangle עם סימן ההיכר של טרבל מובלט. במקום לשדר חמימות, העלייה הקטנה בטרבל תורגמה לברורה יותר. כפי שהודגש עם משולש ומצילתיים בפרט ובאופן מרחבי בכלל, הטרבל העליון חסר זוהר וברק. נשמע מעט עמום. עם המגברים האלה, ה-20De8 בבירור לא עשו את הטעות הנפוצה ל-widebander של אנרגיית טרבל נמוכה מדי או ניגודיות דינמית לא אחידה כאשר האוקטבה של 4000kHz נושכת, נשמעת 'מהירה מדי' או חשופה קדימה בדרך אחרת. זה פתח את הדלת לניסוי.

יש לי בהשאלה סופר טוויטרים Sopranino של Enigma Acoustics עם יכולת כיוונון. מיקמתי אותם עם רגלית גומי אחת מאחור כדי לכוון אותם ישר אל האוזניים שלי. כיווננתי אותם לנקודת החיתוך הנמוכה ביותר ולעוצמה מלאה.

התדר עדיין גבוה מדי כדי לשחזר בצורה מושלמת את צליל הנחושת של המצלתיים. מה שהסופרנינוס עשו במקום זה היה להאיר את הבמה ולחזק את הצליל. יהיה זה מוזר לומר על הפקה איכותית של ECM, הפסנתרן היווני Vassilis Tsabropoulos והצ׳לנית Anja Lechne, שגם הצ׳לו שלה השתפר. מלבד השיפורים בצליל, איווט חשבה אפילו שהסופר-טוויטרים גרמו לקופסאות הצרפתיות הפשוטות להיראות יפות ומעניינות יותר. אני מסכים.

מכל הרמקולים שניסיתי איתם את הסופרנינו, זה ללא ספק היה השילוב החזק ביותר. זה הזכיר לי את החבר שלי דן. ה-Voxativ Ampeggio Due שלו עם דרייברים של סליל-שדה מחוזקים בטוויטרים יוניים של Acapella בהם הוא נשבע. עכשיו יכולתי להתייחס. מה שהתוספות היקרות של Engima עשו עבור מיקוד הבמה הקולית שבה התגבשו היטב מערכות יחסים מרחביות היה נהדר. בדרך שאינני מבין מהבחינה המיכנית, הוצגו יתרונות ממשיים של צליל זוהר ורטוב יותר מעבר ליכולת הטבעית של הדרייבר שלהם. כאשר נוכחתי לדעת שההגברה של Crayon to Bakoon לא היתה ברמה של המונו של SGR, החלטתי שהסופרנינו יישארו במקומם.

רשימת הבדיקות הרגילה, בס בינוני עד כ-40 הרץ חסר את המשקל והסלאם של וופרים רגילים, אבל חלק, יבש ומפורט. הצלפות אצבע הדוקות, לא פטישי אוויר אכזריים. הרמקולים אף סיפקו מספיק טווח תחתון. ברור שרק רמזים אבל די יעילים. מי שזקוק ליותר יוסיףבזהירות סאב-וופר עם חיתוך נמוך של בערך 40 הרץ. זה עשה יפה את העבודה שהוכח עם ה-Zu Submission שלי. שלא כמו הטוויטרים, לא חשבתי שהתוספת הזו חיונית אז ניתקתי אותה. בסיבוב הזה, ה-MV One הולכים קצת יותר רחוק מה-Sound Kaos Wave 40 שלי, אם לא כמו Tune Audio Prime הגדולים עוד יותר. הבס העליון של ה-Zu Druid V פועל בליגה שונה מכולם. עניין של אישיות.

ה-Druid V נועז ופאנצ׳י, אבל הדרייבר הגדול שלו נאטם במקצת בתחום המיד העליון מתחת לטוויטר. בשידוך הסופי הזה שמוצג למעלה, MV One + Sopranino, היה דומה מאוד ל-Soundkaos Wave 40 שלי עם חריגה אחת. הוא חסר את כוח ההקרנה המיוחד שלהם. כאן הצליל השתרע רק מאחורי הרמקולים, מה שאילץ אליו את תשומת ליבי. גם מקור הצליל של ה-Wave נמצא שם אבל גם נישא קדימה אל מושב ההאזנה ומעבר לו אל המטבח. והרמקולים השווייציים ממלאים עם המגברים שלי והטוויטרים שלהם מובנים. אבל מבחינת איזון טונלי כללי ובשילוב הנכון של מהירות וגוף, ה-MV One עם המונו של 20,000 דולר של Down Under הצליח להשוות. בשלב זה הרגשתי שמגבר שפופרות מתאים והרבה יותר זול אמור לתת תוצאות דומות.

כדי לחזור לאלקטרוניקה המוכרת ולהרגיש מחדש לאחר שהמנועים וסלילי הקול התחממו וגומי הממברנה התגמש, חזרתי ל-Nagra Jazz ול-Crayon Audio. בהיותו צלול ביותר, המגבר יחשוף ללא רחם ניגודיות דינמית או תגובה לא מאוזנת. מעקף בקרת השמע הפסיבי שלו הכניס את קדם מגבר השפופרות השוויצרי לעניין, בורר הגבר המתח שלו מריד מ-12dB לאפס. המקור היה Vega של AURALiC עם Audirvana+ שהוגדר ל-352.8kHz upsampling. הגדרה לשעון מדויק ו-integer 1. הרווח הראשון מכל אלה היה רזולוצייה ב-SPL נמוך. עכשיו קיבלתי ביצועי לחישה אמיתיים. הביצועים של הוואט הראשון של המגבר האוסטרי היו עדיפים בבירור על המונו האוסטרלי האדיר. כדי לבדוק את מה שהגרמנים מכנים Strahlungskraft - באנגלית שילוב לא בדיוק קיים של זוהר+כוח - ניגנתי קונצרטים בסגנון הברוק של Melchior Molter שבוצעו על חצוצרה כיס (ריינהולד פרידריך) או קלרינט רה גבוה (תומאס פרידלי). הרגיסטר העליון שלהם צריך לשלב חודרנות וצהלה עטופה בצמר גפן מתוק של אווירה מוקלטת. מבחינת רוחב הפס הם נופלים בתחום המדאיג של רמקולים פס רחב. מבחן אכזרי נוסף היה הטווח העליון של חליל הפאן של אולריך הרקנהוף. ללא ויברטו זה חותך באוויר כמו סכין לוהטת.

עם מערכת חושפנית ומהירה, רוצים לשחרר את מלוא האנרגיה של כלי נגינה כאלה, מבלי לקבל קצוות מלאכותיים או מבריקים בצורה לא טבעית כמו צילום בוהק של כרטיס הזמנה שקולט רק אזורים מבריקים עם לכה. מניסיוני, רמקולים רחבי פס בנצילות גבוהה לא רק מתאפיינים בתחום מיד עליון חמים. הם גם יכולים לבטא ניגודיות דינמית מואצת בתחום קריטי זה - או ליתר דיוק היעדרה - באזור הבס העליון. גם זה נרשם כבהירות מסוימת אבל לא באמת עלייה ממשית בתגובה (אם כי יכולה להשתלב עם כזו). למרות שאני מאוד לא אוהב ולא נהנה מהוויברטו ומהאמנות המתלהמת של זמרות סופרן אופרה, זה עוד מבחן לקמוס. (אולי אני צריך להיוולד מחדש איטלקי כדי לכסות על הפגם הזה בפלטה המוזיקלית שלי?)

כאן הטיפוסים המהירים יותר של 100dB Lowther - AER, Rethm, Voxativ - נראים לי קריטיים יותר מהדרג ה'שני' הרך יותר של 93-94dB Enviée, Fostex ו-John Blue AudioArt. דאוויס נכנס בביטחה לדרג זה לא רק לפי מפרט רגישות בפועל אלא על סמך התנהגות קולית. הייתי ממקם אותם לצד קצת המהירים לעומת בריאי הטון בהשוואה ל-soundkaos Wave 40 שלי או ל-Tune Audio Prime שעזבו. אבל אפילו עם הגברה טרנזיסטורית מהירה מאוד הם נמנעים מצליל נשכני או מרעידות ש-widebanders מהירים מאוד נוטים להפגין עם מגברים כאלה. מזה גם משתמעת רזולוציה נמוכה במקצת מזו שמקבל ידידי דן עם ה-Voxativ Ampeggio Dué שלו, סליל שדה ועם טוויטרים יוניים של Acapella. בתמורה לכך יש הרמקול חושף פחות פגמים של עירבוב בין צלילים הרמוניים overdubbed, שריקות וכדומה. בקיצור, כל סגולות המושג של מיידיות מחושמלת, אינן בין התכונות המרכזיות. שלא כמו השמיעה הקרה הראשונה ושלב ההתמקמות שלאחר מכן, צליל מלא ומאוזן בין 40 ל-10000 הרץ מעורר התפעלות עם משקל כללי תקין, אך מעט קליל יותר בטווח הנמוך כאשר הרפרנס של המאזין הוא סאב-וופר אקטיבי בעוצמות של ה-Zu Submission.

חוזקה לא מוערכת דיה של רמקול מסוג זה היא ההנאה המלאה בהאזנה לחומרים פשוטים במיוחד. אני חושב על הגיטרה/קול Yu Sew Yii של XEL של El Hadj N'Diaye שהופך לקסם מתגלגל של חזון סנגלי הרוכב על קול מלא תשוקה בליווי אקורדים פשוטים של גיטרה; או Lexus, האמביינט האולטרה מינימליסטי של אל גרומר חאן עם גרוב התופים וקטעי הסיטאר שצפים מדי פעם בחלל הפנימי. היכן שרמקולים כאלה עם פחות עומק מיקרודינמי מכבים אתכם במהירות לשעמום, ה-MV One מגדילים את אדוות הזעירות של שינויי מתח כדי הגשמה.

אני חושב על האיכות הזו כקסם של אחר הצהריים גשום. לזמן בו אתם לא במצב רוח למארש הוד והדר. אתם לא מתכוונים להחניק את הגשם אבל עדיין חפצים במסע מוזיקלי סוחף. היכולת הזו לדבר אלינו בקול רם מאוד מבלי להיות פולשניים היא המפתח. הם לא מבקשים לשלוט ולהכניע אותנו. הם פותחים בשקט דלתות ואנו יכולים לעבור דרכן מבלי לסגור אותן מאחורינו. הם מוצר צריכה חברתי מקובל שאינו דורש חדר האזנה בתוך בונקר כדי לאפשר חיים בזוג.

הקורא סטרודוויק שפרד: "קראתי את העמוד המסיים בסקירה שלך על Enigma Acoustics Sopranino. לאחרונה התקנתי סופר טוויטרים TAKET-BATPURE ברמקולים שלי. הם מחוברים ישירות למחברי הטוויטר ומותקנים בין הטוויטר למיד/וופר. שיפור מדהים בברירות הצליל ומוזיקליות. הדבר היפה הוא עד כמה הם דיסקרטיים מבחינת מראה וזולים. אפילו כשהכס הצרפתי גובה נתח שערורייתי, הזוג שלי עלו 65 אירו ישירות מיפן. יש כמובן מחלוקת חריפה בפורומים שונים באינטרנט. החל מאלה שאומרים שזה בלתי אפשרי ונגד הטבע לאלו שבאמת ניסו והתאהבו. אני במחנה האחרון. די צדקת ואמרת שההשפעה הכי מועילה של הסופר טוויטרים האלה היא על רמקולים פס רחב. יש קהילה גדלה והולכת של חובבי פס רחב כאן בצרפת שמקבלת אורגזמה בגלל כאלה." חשבתי שזה נחמד ללמוד על שבט של בני משפחה לא מוכרים ממש מעבר לגבול. À votre santé!

מאז שה-MV One החלו את חייהם כהוכחה חיה לקונספט של הדרייבר 20De8, אני מעריך מאוד את העובדה שהוא מותקן סולו. ההוכחה, זו המצגת הכי מדוייקת. כדי לקבל ביצועים אולטימטיביים ובדומה לאופן שבו Sound Kaos מוסיפים טוויטר ריבון Raal, Tune Audio a Fostex, Ocellia two piezos ו-Zu a Radian compression twiter (למכשירי Enviée, Fostex, PHY ו-Eminence wideband שלהם בהתאמה), אני צופה שבסופו של דבר גם אוליבייה ישלב את ה-20De8 עם טוויטר מותאם אישית בעיצובו. בהשוואה למתחרים הללו וגם ל-2Way רגילים עם טוויטר, הדאוויס עדיין מפספים כמה דברים. אל תטעו, זה לגמרי מובן כשמדובר בפס רחב בקוטר כזה גדול. אבל בלי עזרה כולם מנחיתים בקצה העליון. זה מפחית את מהברק של תחום התדר הזה. וזה מקהה את הברק הטונלי תוך גניבה מהספציפיות והחלל של בימת הצליל. כתוצאה מכך הדברים אינם חיים כפי שהם יכולים להיות. נכון, סופר טוויטר יכול לגשר על הפער. אבל אני חושב שמוצר מוגמר באמת לא צריך לדרוש או להפיק תועלת מתוספים. עם זאת, בהתחשב בכך שזה הנסיון הראשון של דאוויס בסוג הרמקולים הזה, מדובר בהופעת בכורה מרשימה ומרשימה שצריכה להתקבל בחום!

ביקורתית, הענייין הגדול ביותר שאפשר להעלות לגבי ה-MV One זה העיצוב המאוד קופסתי שלו. הם לא יומרניים אבל די מיושנים בהתחשב במה שהמתחרים עושים. ניכר שאוליבייה ויזאן לא הקדיש תשומת לב להיבט הזה. הוא התמקד בטכנולוגיה של דרייברים. עקרון התיבה הוא למעשה כל כך בסיסי - המענה שלו לכל טכנולוגיה הוא דפנות ביטומן בעובי 5 מ"מ - עד שהוא אמור להטריד רבים בעלי שופר אחורי שלא יורדים יותר (ואפילו פחות!) בתחום הבס בצורה ליניארית. ההישג הגדול ביותר של ה-MV One הוא רמת השמע שמעניקה לרבים את הלגיטימציה לגזע הפס רחב - לאחר ששמעו רק דוגמאות נחותות בעבר - ומזמן קטלו אותו כסוג שמתאים רק לצייקנים, עיזים זקנות ולמוזרים אחרים בהיי-פיי. חובבי DIY צריכים לשים לב גם הם. במחיר 1100 אירו ליחידה, ה-20De8 הצרפתי עולה כפול מה-Seas Exotic F8 הנורבגי במחיר 584 יורו עם קונוס פפירוס. ברור שהבחירה בדאוויס לא מומלצת לפרוייקט ראשון, למתחילים או לבעלי לב חלש. אבל העתקת התיבה של ה-MV One תדרוש רק את היכולות הבסיסיות ביותר של סדנת נגרות. זה יכול לפצות על זה קצת (או הרבה).

סיכום

.בתחילה רזים וקוצניים, החווייה שלי עם ה-MV One השתנתה לגמרי במהלך פחות משבועיים. קיצוניים לא ברגישות ולא בפירוט , כל מה שהרמקולים הללו דרשו היה הרצה ראויה ואז לצמצם את המיפתח ביניהם יחסית לפריסה המאוד רחבה אצלי של ה-Audio Physiks איתה התחלתי. התיבות הצרפתיות עבדו אפילו עם הגברה טרנזיסטורית ברוחב פס רחב במיוחד מבלי לאבד משקל צליל או להיות מעצבנים ולבנבנים. כדי להישמע חיוניים ביותר העדפתי להוסיף סופר-טוויטר וה-Engima Acoustics Sopranino היו מושלמים מבחינת צליל ומראה, אם לא במחיר. מבחינת המחיר, אם ה-Sound Kaos Wave 40 במחיר 15700 יורו לזוג אינם ברי השגה ו/או מתוך התחשבות בעיצובם יוצא הדופן; Tune Audio Prime במחיר 6600 יורו לזוג מעט גדולים מדי... ה- Davis Acoustics MV One הם הבחירה הראשונה שלכם בשלישיית האפשרויות הזו.

¹ גם הגרילים בצורת מלבן פשוט ביותר. אך הם נצמדים מגנטית כדי למנוע כל הפרעה מיכנית זעירה.