מגבר כוח  - Gryphon Mephisto

שתי ההתנסויות שלי בסקירת מגברים של Gryphon Audio Designs מדנמרק היו בהפרש של כמה שנים זו מזו. סקרתי את מגבר הסטריאו Antileon Signature כבר בשנת 2004. מערכת הרפרנס שלי באותה תקופה התבססה על רמקולים Wilson Audio Specialties X-2 ושכנה בסלון הבית שלי. למרות שהיה שונה לחלוטין ממה שעבר אצלי מאז - ובמיוחד עכשיו - הצליל של ה-Antileon Signature, שעלה בזמנו ב-$24,000 USD, עדיין צרוב בזיכרוני.

נדלג קדימה שבע שנים. בשנת 2011 כתבתי על דגם Colosseum שהיה אז מגבר הדגל של Gryphon (43,500 דולר). למרות שאין כמו ה-Antileon מבחינת המראה, ועם צליל משופר משמעותית, הקולוסיאום היה ללא ספק גריפוני במהותו, מבחינת סאונד ועיצוב תעשייתי. גריפון עדיין מייצרת את שני המגברים, אבל עכשיו יש דגם-על חדש - המגבר הגדול ביותר שהחברה יצרה אי פעם. ה-Mephisto הוצג בתערוכת ההיי אנד של מינכן בשנת 2011, ונמכר במחיר מדהים של 57,000 דולר.

אני חושד שהמפיסטו יהיה המגבר האחרון של גריפון שאסקור. לא שאני לא אוהב את המוצרים שלהם, אבל גריפון מחליפים דגם לעתים רחוקות, והקו הנוכחי של מגברי הכוח שלהם די מלא - זוגות מונובלוקים (גריפון מכנה אותם סולו) של האנטילאון, הקולוסיאום ואפילו המפיסטו זמינים בעבור בערך כפול מהמחירים של דגמי הסטריאו. מייסד ונשיא החברה פלמינג רסמוסן אמר לי פעם שהאנטילאון למשל, תמיד יהיה, בצורה כזו או אחרת, חלק מקו המוצרים של גריפון. זה אמור לגרום נחת רוח לכל רוכש של גריפון: אם אתה קונה מוצר Gryphon היום, יש לך סיכוי טוב מהממוצע לקבל רכיב שיהיה עדיין זמין בשוק בעוד שנים מעכשיו - לא שיקול חסר משמעות, בהתחשב במחירים הגבוהים של מוצרים אלה. אם הייתם משקיעים היום במפיסטו, בעוד עשר שנים יהיה לכם עדיין את הדגם הנוכחי. חברות מעטות יכולות להתפאר ביציבות כזו במוצרים שלהן.

לפני שאתאר את הצד הטכני ואת הצליל של המפיסטו, חשבתי לתאר בקצרה את מה שאני זוכר מהצלילים של האנטילאון והקולוסיאום, כדי לתת לכם מושג על "צליל הבית" של גריפון. כל אחד מהמגברים הללו מייצג פיסגה קולית של קריירת ביקורת שבה שמעתי מספר לא מבוטל של מגברים בלתי נשכחים. אז הצלילים:

Antileon Signature Stereo מאופיין ביכולת להטיל בימת צליל ענקית, עם בס מתחת לאדמה ואולי את התחושה האנלוגית ביותר מבין כל המגברים הטרנזיסטוריים הענקיים ששמעתי מימי. אין לו את ריצפת הרעש הנמוכה ביותר, אבל הוא מציג לכידות שתגרום לאוהבי מגברי מנורות לזקוף אוזניים. במילה אחת, הוא נשמע טבעי. הקולוסיאום משפר את הצליל המרומם ממילא של האנטילאון מבלי לאבד אף לא אחת מהמעלות של הדגם הזה. הוא מייצר פחות רעש, ומוסיף הפרדה ומהירות טרנזיינטים משופרים תוך שמירה על מסד בס מעולה ובימת צליל נרחבת. גם הקולוסיאום נשמע טבעי ביותר. שני המגברים האלה הם בקלות בין הטובים ביותר ששמעתי אי פעם.

Mephisto

אלה מכם שעקבו אחרי Gryphon Audio Designs והמוצרים שלהם יזהו מיד את המפיסטו כעידון של עיקרי העיצוב של קודמיו. ראשית, כמו כל מגברי הכוח של גריפון, הוא מתוכנן לספק כמות משמעותית של הספק Class A טהור - במקרה זה, 175 לערוץ ב-8 אוהם, 350 וואט לערוץ ב-4 אוהם ו 700 וואט לערוץ ב-2 אוהם. המפיסטו אמור להיות יציב לכל עומס רמקול ידוע, ונטען שהוא מייצר 6000 וואט לערוץ (ב-Class-A/B, כמובן) של שיאי הספק (peaks). אני לא מכיר שום רמקול שיכול באמת לבחון את הטענה הזו, אבל זה בהחלט נחמד לדעת שיש לך סוג כזה של כוח זמין, למקרה שאתה צריך עזרה בהרמת גג הבית שלך.

כל מגבר Class A, כמובן, מתחמם מאוד. אבל, ושוב כמו מגברים אחרים של Gryphon, ה-bias של המפיסטו ניתן לכיוונון -- אפשר לבחור נמוך, בינוני או גבוה -- מה שמאפשר למשתמש לבחור את כמות הכוח ב-Class A הדרושה לפעולה היעילה ביותר עם הרמקול הנבחר. לדוגמה, אם יש לך רמקולים רגישים מאוד, ייתכן שההגדרה Low עשויה להספיק כדי לשמור על מקצי ההאזנה שלך ב-Class A רוב הזמן. לחילופין, אם המערכת שלך פועלת רק ברקע, ייתכן שתעדיף שלא להפעיל את המפיסטו ב-Class-A עד להספק הנקוב שלו בהגדרה High (גיליתי שהמפיסטו עובד די קריר כאשר הוא מוגדר ל-Low).

בנוסף, אם בבעלותך קדם-מגבר של גריפון, מערכת Green Bias מעבירה את בקרת ה-bias לידי הקדם מגבר: כמות הספק Class-A נשלטת על ידי הגדרת עוצמת הקול של הקדם-מגבר, ומייתרת את הצורך בהתאמה ידנית.

נאמר שעיצוב המעגל של המפיסטו אינו כולל משוב שלילי גלובלי, והוא דואל-מונו אמיתי כל הדרך עד לשני כבלי ההזנה. שלב הפלט כולל 20 התקני פלט דו-קוטביים לכל ערוץ ואספקת הכוח מאסיבית באותה מידה, עם זוג שנאי הולמגרן ענקיים ומסוככים מגנטית וקיבול מסנן של 500,000 µF.

עם משקל של -108 ק״ג ומידות רוחב 34.30, עומק 71, גובה 52 ס״מ, המפיסטו ישלוט בחדר ההאזנה. המראה שלו הוא השילוב הגריפוני הרגיל, אלומיניום באנודייז שחור ¹ ואקריליק שחור. אם כי לא אלגנטי או מודרני במראה כמו קולוסיאום, המפיסטו יפנה לאלה הרוכשים המעריכים עיצוב קלאסי ברמת קצה של מארז מגבר. המראה של המפיסטו התחבב עלי. למרות שהמחיר גבוה, כאשר אתה פורק את המפיסטו ממארז הטיסה שלו, אתה מרגיש שיש לך משהו מיוחד. הגימור מושלם, עד כמה שאני יכול לראות -- הפינות מתכנסות בדיוק כפי שצריך, והאקריליק מלוטש ללא רבב.

התפעול פשוט ביותר. הפאנל הקדמי כולל פקדים עם תאורה אחורית ורגישים למגע המאפשרים לך להפעיל את המגבר ממצב המתנה, לכוונן את ה-bias באופן ידני ולנטר חזותית כל תקלה (שכנראה לא תתרחש בכל מקרה). אלמנטים עיצוביים אחרים יהיו מוכרים לבעלי ציוד אחר של גריפון: חיווט הפנימי כולו של גריפון; אין ממסרי פלט; שימוש בצימוד סרוו DC; מערכת הגנה לא פולשנית שנועדה לשמור על המגבר והרמקולים המחוברים מפני הרס. הפאנל האחורי מצויד בכניסות XLR בלבד. כמו כן יש מאחור שני מפסקי כוח עיקריים, כיאה לעיצוב דואל מונו אמיתי. אפילו מחברי הרמקולים מיוצרים על ידי גריפון, מצופים זהב - כראוי למגבר במחיר כזה.

מערכת והתקנה

הכנסת המפיסטו ל-Music Vault - חדר ההאזנה שלי - הייתה הישג לא קטן. לא גדול או כבד מספיק כדי להצדיק שימוש במלגזה, אבל גדול וכבד מכדי להרים לבד לקומה שניה. אז נעזרתי בחבר חזק, והכנסנו את החיה הגדולה למקומה הראוי בחדר תוך כחצי שעה. במהלך המסע למעלה שמרנו את המגבר במארז הטיסה שלו, כדי למזער כל סיכוי לנזק קוסמטי או אחר. הוצאתי את מונובלוקים הרפרנס הזעירים שלי Ayre Acoustics MX-R כדי לתת למגבר של גריפון את הכבוד בין זוג רמקולים Magico Q7. הייתי נלהב לשמוע בדיוק מה הגריפון יכול לתרום לצליל המערכת שלי - אחרי הכל, ה-Ayres הם מגברים עם צליל נהדר בפני עצמם.

הרצתי את המגבר של גריפון בשתי תצורות. ראשית, שילבתי אותו עם הקדם מגבר KX-R של Ayre וממיר הרפרנס שלי, Calyx Audio Femto. אבל ניסיתי גם להניע את ה- Mephisto ישירות מממיר Bel Canto Design e.One DAC3.5VB Mk.II / REFLink / VBS1 / VB REF שבדקתי בחודש שעבר. בתצורה האחרונה, ה-Bel Canto שלט בעוצמת השמע. אף פעם לא היו שיהוקים עם הגריפון במערכת -- הוא פעל ללא רבב, ללא כל תקלה תפעולית.

צליל

תוך שלוש שניות ידעתי שה-Gryphon Mephisto הוא המגבר הטוב ביותר ששמעתי אי פעם עם ה-Magico Q7s. זה לא מה שרציתי לשמוע. אני הבעלים של Ayre MX-Rs (18,500$ לזוג), והם הוכחו כרוצחי ענקים במערכת שלי - עד עכשיו. הם פשוט לא יכלו לחסל את המפיסטו הענק. כשהתווים הראשונים זלגו מהמג'יקוס הגדולים, זה היה כאילו חדר ההאזנה שלי הורחב. המפיסטו הגדיר מחדש את כספת המוזיקה שלי בכך שמתח גבולותיה כ-3 מטר בערך לכל כיוון. יכולתי לשמוע בקלות את האקוסטיקה של אולמות הקלטות בצורה שלא חוויתי קודם לכן בחדר שלי. זה גרם לצליל שהשגתי עם מערכת האודיו הטובה בעולם לשנת 2012 להחוויר בהשוואה. מצאתי את ההתאמה המושלמת ל-Magico Q7s, חשבתי. המגבר של גריפון איפשר לרמקולים הגדולים האלה, ארבעה דרייברים, למתוח את רגליהם הדמיוניות, ולכן, להגדיל את מימדי חדר ההאזנה שלי, ולגרום לו להישמע רחב.

פס הקול של טיילר בייטס לסרט 300 (16-bit/44.1kHz AIFF, Warner Bros.) - בעטיו הואשם בגניבה מוזיקלית מפס הקול של אליוט גולדנטל לסרט טיטוס (1999) - לא רק אנרגטי וקשוח, עכשיו היה עמוק ומוצק יותר ממה שאני רגיל לשמוע. מרצפות חדר ההאזנה שלי רעדו והתכופפו במהלך Returns a King, והוסיפו דרמה להופעה. כן, הבס היה עמוק יותר ובשליטה טובה יותר עם המגבר של גריפון, מה שהוציא את הקרביים של המוזיקה יותר ממה ששמעתי בעבר. אבל אפילו מעבר לבס, המוזיקה בכללותה הייתה יותר. . . מוחשית. הרגשתי שאני יכול ממש לנעוץ את השיניים בצליל, כזה היה האופי הפיזי שבו שוחזר 300.

המשכתי להתפעל מהמיידיות של הבס. היתה תחושה שהמפיסטו מחובר ישירות לוופרים של ה-Q7, ללא רכיבים פסיביים, חיווט או מתווך כלשהו. הרגשתי כאילו קצה התחום הנמוך נקשר אלי ישירות ומגלה הרבה יותר מידע לגבי הצלילים הנמוכים ביותר. הבס היה הדוק יותר ובעל אימפקט רב יותר; בסופו של דבר, חשתי, זה נאמן יותר למקור בהקלטות שלי.

מניח את הדעת שהגריפון האדיר מספק את מה שבעיקר ציפיתי ממנו - כוח עצום, שליטה ועומק בבס - יחד עם ההתרחבות הבלתי צפויה של חדר ההאזנה שלי, הרגשתי שהגיע הזמן למשהו בקנה מידה קטן ועדין יותר יותר מ-300. העליתי את North Country II של Ola Gjeilo מ-2L-TWBAS 2012 Sampler (24/176.4 FLAC, 2L/SoundStageRecordings.com). הקשבתי לרצועה הזו פעמים רבות, אבל מעולם לא שמעתי אותה טוב יותר מאשר דרך המפיסטו. הפסנתר של Gjeilo נשמע כעת באמת מושלם מבחינה טונלית. הייתה עדינות רבה בשחזור שלו, עם הצללות מיקרודינמיות שקל כל כך לעקוב אחריהן. אמנם משקל הבס והסלאם בהקלטה הזו (2L) רחוקים מאלה של פס הקול 300, אבל היא אכן סייעה להוכיח לי שה-Mephisto יכול להיות גם מדוייק מבחינה טונלית וגם להקטין את תפוקת הכוח שלו כדי להתאים להקלטות בקנה מידה קטן יותר, באותו הזמן. ההפרדה הייתה מהשורה הראשונה -- יכולתי לשמוע עמוק לתוך כל תו. נוכחתי לדעת שרצפת הרעש של המפיסטו כמעט ולא קיימת, טובה בהרבה ממגברים קודמים של גריפון. המפיסטו איזן את יכולתו להבחין בפרטים עדינים עם משקל וסלאם (Slam) בדיוק בצורה הנכונה.

בחזרה ל-The Lighthouse Tale, ההוצאה של ניקל קריק משנת 2001 (16/44.1 AIFF, Sugar Hill), יצרה חוויית האזנה יפה. המיתרים בשיר הבלוגראס הזה צריכים להיות מדויקים, עם שיחזור של פרטים מאוזנים עם צפיפות טונלית וקצב מושלם, קצב ותזמון, והמפיסטו הביא אותם לחיים באופן כמותו מעולם לא שמעתי. יכולתי להישבע שהקשבתי לגירסה ברזולוציה גבוהה של הרצועה הזו -- לא היתה גרעיניות, לא חדות ולא נתק בין כלים וקולות. זה נשמע כמו הקלטה חדשה לגמרי.

האזנתי גם לכמה קטעים של מוזיקה אקוסטית טהורה. בין אם גיטרה של אמנים כמו רודריגו וגבריאלה וכל מיני הופעות חיות מאוסף המוזיקה המגוון שלי, צלילי המיתר תמיד היו טובים בבירור ממה ששמעתי אי פעם, ולעתים קרובות בגדר התגלות. המפיסטו הצליח לשחזר בצורה מושלמת כל מה שזרקתי עליו. דבר אחד היה ברור: זה לא מסוג הרכיבים שמצטיין רק עם סוגי מוזיקה מסוימים. הוא יכול בקלות להרקיע לשחקים ולהגביר מוזיקה עוצמתית כפי שאף מגבר אחר שהיה לי במערכת לא מסוגל, למעט אולי ה-Titan של Musical Fidelity אותו סקרתי לפני כמה שנים. אבל הגריפון הצליח לנגן גם חומר בקנה מידה קטן יותר באופן שהטיטן לא יכול להשתוות אליו.

ההדמיה (imaging) הייתה תמיד מדויקת, נגנים וזמרים הופיעו בגוף מלא, עם מימדים מדויקים. בימת הצליל בתוכה הופיעו ההדמיות הללו הייתה כאילו מעולם אחר. זה היה משהו מאוד מיוחד לשמוע סולן, למשל, תופס מקום מדוייק במרכז הבמה, מכיוון שהחלל והגבולות סביב הזמר נראו כמורחבים בכל מימד. אני יכול רק להסיק שהמידע הזה היה בהקלטות שלי כל הזמן, ונדרשה יכולת ההפרדה של השילוב של Magico-Gryphon כדי לחשוף אותו במלואו.

סיכום

אני יודע מה אתם חושבים: הנה אנו חוזרים עם עוד אחת מאותן הכרזות של "הטוב ביותר אי פעם". אני באמת לא צריך לעשות את זה, כי אני חושב שאתם יכולים להסיק מהתיאור שלי לצליל ה-Gryphon Mephisto מה אני חושב על המגבר הזה. אז במקום לספק למגיבים בפורומים ברחבי האינטרנט ציטוט לשלוף וללעוג עליו, אומר כך:

ביליתי זמן רב בחקירה של מגברים טרנזיסטוריים מהטובים ביותר בשוק. בזמנו, אלה היו Krell ו-Mark Levinson גדולים; ואז הגיעו Halcro ו-Boulder לגדולה. לאחרונה, Vitus ו-darTZeels היו באופנה. שמעתי את כולם, ועוד, במערכות שלי לאורך השנים, ועוד רבים אחרים בתערוכות אודיו, ובמפעלים של יצרני ציוד אודיו.

אבל מעולם לא שמעתי את שווה ערך ל- Gryphon Mephisto. הוא משלב איכויות לכאורה סותרות: בס הטוב ביותר שיכולתי לדמיין, יחד עם יכולת הדמייה מדויקת ככל ששמעתי. הוא הרחיב את בימת הצליל לכל כיוון, אך שמר בצורה מושלמת על טוהר הטווח המיד של מבצע בודד שעומד במרכז בימת הצליל. זה גילה את הפרטים הקטנים ביותר של הקלטות היי-רז, ובו בזמן הציג מוזיקה בצורה מגובשת ומהנה מוזיקלית בכל רגע. המגבר היה התאמה מושלמת לרמקולים Magico Q7 מהחושפניים ביותר הקיימים היום.

פלמינג רסמוסן עשה זאת שוב. אך הפעם, עשה זאת טוב יותר מבעבר. ה-Gryphon Mephisto הוא מוצר האודיו הטוב ביותר שהפיק עד כה. אם זה אכן המגבר האחרון של Gryphon שאני סוקר, המסע הזה מסתיים בנקודת השיא של קריירת סקירת האלקטרוניקה שלי. הצליל של המפיסטו ייצרב בזכרוני עוד הרבה מאוד זמן.

¹ ציפוי מתכת ע"י אלקטרוליזה