סטרימר Aqua LinQ וממיר Scala MkII Optologic DAC
מדי פעם, הביקורת חושפת מוצר כל כך מרגש שכל מה שאתה יכול לעשות זה לשבת בנחת ולשמוע כמה שיותר מוזיקה עד שהגברת השמנה שרה, או במקרה הזה
עד שהעורך דורש עותק. הצמד הזה מ-Aqua באיטליה התברר כמוצר כזה. בסדר, שני חלקים. אבל חבר אותם יחד ויש לך מערכת סטרימינג דיגיטלית אחת מדהימה.
Aqua La Scala MkII הוא ממיר, ממיר סולם נגדים R2R שקיים כבר כמה שנים אבל עדיין מתחרה חזק מאוד בתחום תחרותי. סקרתי אותו עבור המזכזין הזה
בשנת 2018 וקיבלתי תוצאה מהנה מאוד. Aqua LinQ הוא הסטרימר השותף שלו. זה לא מכשיר UPnP הרגיל שלך שמבוסס על ערכת שבבים נפוצה אלא עיצוב
מודולרי ניתן להתאמה עבור פרוטוקולי סטרימינג שונים. היחידה הזו סופקה עם משהו שנקרא HQPlayer, מנוע הזרמת תוכנה שלא ראיתי מוטמע בחומרת אודיו
בעבר, אך הוא בתחום של חובב האודיו דרך מחשב עם הנטייה להעמיק יותר.
Aqua (Acoustic Quality) מציעים מודול UPnP עבור LinQ ויש להם אפשרות ל-Squeezelite renderer 'בקרוב', אבל ברור שהם יצרו HQPlayer מבריק וקל לשמוע למה.
מה שכן קשה להבין זה מדוע אף אחד אחר לא עשה את אותו הדבר קודם. אולי זה לא מאוד ידוע; לא שמעתי על זה עד עכשיו, ואולי קשה להשתלב בסטרימר נשלט על ידי
אפליקציה ללא מגוון הפקדים הזמינים במחשב. HQPlayer בצורת תוכנה מלא בהגדרות, מבלבל עבור מי שאינו חנון מחשבים. אפשר להזרים את כל הפורמטים העיקריים
כולל RAW, upsample ל-32 סיביות/1.536 מגה-הרץ (ו-downsample), לבחור מתוך תשע רמות של דית'ר, להשתמש באחד מ-12 מאפננים דלתא/סיגמא והשמעה של
7.1 ערוצים וזה רק מגרד את השטח. בהשווה, JRiver נראה משחק ילדים ומנוגד לאלו מאיתנו שנולדו וגדלו על האתוס של "פחות זה יותר".
ובכל זאת בידי המהנדסים של אקווה במילאנו, HQPlayer מתגלה כשקוף להפליא.
כדי לחזור ל-La Scala MkII Optologic ולתת לו את שמו המלא, זהו הדגם האמצעי בטווח שלושת הממירים החזקים של Aqua ומבוסס על מנוע הפענוח הדיגיטלי הקנייני
של החברה מבוסס FPGA. הוא משתמש בבידוד גלווני ומגנטי בין המנוע והממיר, ממירים דיסקרטיים של סולם R2R (ולא שבבים) ויש לו זוג שפופרות טריודה בשלב היציאה -
ניתן לראות אותם אם אתה מציץ דרך החריץ בפאנל הקדמי. ספק הכוח של האנודה בשפופרות הללו הוא מסוג סוללה וירטואלית ולחצאים האנלוגיים והדיגיטליים של La Scala
יש ספקי כוח משלהם עם רעש עצמי נמוך. הכניסות כוללות שני סוגים של קואקס (BNC ו-RCA), AES/EBU XLR, USB עבור קצבי דגימה של PCM מעל 384kHz ו-DSD
מעל DSD128 ואפשרות של סיב אופטי AT&T. מחבר I2S של Aqua לשימוש עם הטרנספורט שלהם ו-LinQ, כאן יש מחבר ethernet של Neutrik ethercon RJ45 pro
עם כיסוי מתכת בסגנון XLR, אך ניתן להשתמש בו גם עם חיבורי Ethernet רגילים. כבל AQLink באיכות טובה מסופק עם הסטרימר מסיבות ברורות והוא שימש לסקירה.
השתמשתי גם בכבלי החשמל שנמצאו בשתי הקופסאות, שלא כרגיל בתחום אודיו היי-אנד אלה כבלים איכותיים, נעים לגלות.
LinQ נשלט על ידי Roon אז צריך Roon Core שפועל ברשת. הדרך בה מגדירים את זה ב-Roon שונה מעט מהרגיל אבל לא מסובכת; מורידים למטה את אחד המתגים ב-LinQ
כדי לחשוף את כתובת ה-IP של ליבת HQP, בוחרים 'הוסף HQPlayer' ומזינים את ה-IP ועם קצת מזל זה כל הספור. מכיוון שממיר שלנו כבר ישב על כמה מדפים, נאלצתי ללכת
ל-IP של LinQ בדפדפן שלי וללחוץ על איפוס להגדרות היצרן כדי להפעיל אותו ותוך כדי כך גיליתי שכאן ניתן לבצע עדכוני מערכת בעת הצורך.
ל-LinQ יש ארבעה חריצי מודול עבור renderers חלופיים, שלב יציאה מבודד גלווני עם חיבורים ליציאות AES כפולות ויחידות, קואקס ו-BNC SPDIF ו-AQLink הנ"ל בתוספת
מחבר LAN לחיבור לרשת. אין חיבור Wi-Fi ואין שום אפשרות להזרמה אלחוטית דרך Bluetooth או Airplay ל-LinQ; הוא מוקדש למתן נאמנות צליל מרבית כפי שיש לקוות.
הבדיקה שלי החלה עם La Scala DAC לבדו שהיה מחובר ישירות לשרת Melco N10 45th Anniversary באמצעות USB. בדרך כלל אני משתמש בסטרימר במערכות הדיגיטליות שלי,
אבל היציאה של Melco עצמו גברה על הסטרימר הזול יותר שלי. התצורה הזו הניבה תוצאה רהוטה וחושפנית שקל מאוד להנות ממנה, לא הייתה תחושה ברורה של שפופרות באיזון הטונלי
שנשמע מאוד אחיד ומסוגל לספק קווי בס מצוינים. ההערות שלי אמנם מזכירות את עומק הטון בשלב מוקדם, ולעיתים קרובות זו תוצאה של מעורבות של מכשירים תרמיונים(1), ואחת הסיבות
לכך שרביעיות המיתרים של בטהובן נשמעו כל כך פתוחות, ליריות וקולחות. גם הדינמיקה הייתה מצוינת, זה היה ניכר עם הרביעייה וקטע של Jim O’Rourke
['Friends with Benefits', Simple Songs, Drag City)] שגם היה מנוסח היטב, כל נטייה של השיר המר-מתוק הייתה ברורה וקולחת.
לה סקאלה גם הוכיח עצמו כטובה מאוד בחשיפת הדהוד בכל קול וכלי אקוסטי שמנוגן דרכו, אפילו ל-Desert Island Disk של רדיוהד החשמלי/אלקטרוני [Moon Shaped Pool, XL]
יש גיטרה אקוסטית עם ריוורב טבעי לכאורה שלוכד את החלל הזה. אפילו את המילים תום יורק ממלמל ב-Ful Stop היה קל להבין, שיר שהציע מפגן סאונד עשיר באמת.
Melco N10 הוא שרת משובח מאוד (הטוב ביותר שניסיתי מזה זמן רב), אבל אתה צריך DAC הגון כדי להוציא ממנו כל כך הרבה, ותהיתי אם LinQ יוכל להביא הרבה יותר למסיבה.
מסתבר שזלזלתי בפוטנציאל שלו, עד כדי כך שהצטערתי שלא הוספתי אותו למערכת קודם לכן. אוקיי, אז השימוש ב-HQPlayer לתוך סטרימר דורש רישיון (תוכנת שולחן העבודה עולה 225 פאונד)
וכנראה שהשילוב של Roon מצריך קצת עבודה, אבל שוב, למה זה לא פופולרי יותר? אני יכול רק לחשוב שהיישום הוא, כתמיד, חלק משמעותי מהמשוואה.
|
|
בתחילה העליתי את The Way Young Lovers Do של ואן מוריסון [Astral Weeks, Warner Bros], שהוא אינו ההקלטה הכי חלקלקה ובדרך כלל נשמע ככה, כאן הוא ניחן
בקוהרנטיות ונקיון בולטים. זה כמעט כאילו הסטרימר מסיר את כל מה שהוא לא מוזיקה ומעביר לממיר אות נקי בלבד בצורה מדויקת אך שוטפת שנשמעת כל כך נכונה שזה מוזר.
זה האזנה ברמה גבוהה יותר, האנרגיות מאוזנות במלואן לאור של תקשורת מוזיקלית ממוקדת במדויק אך טבעית בהדמיה המדויקת ובאנרגיה הדינמית שלה. כל אלו מאפשרים
למאזין להעריך כיצד היצירה הוקלטה והונדסה מבלי שהניתוח הזה יפריע ליופי המוזיקלי. בקטע הבא מתוך Astral Weeks,
Madame George הנשגב, למשל הקול עדיין נשמע קצת 'חם' אבל המיתרים, הגיטרה והבס כולם ברורים ונראה שאין שום דבר מהלכלוך, הגרעיניות העדינה שהקלטות אנלוגיות
ישנות מקבלות בהמרה לדיגיטל. כמו שאומר הנוער של היום, חרא בדרגה שניה.
Roon בחר להאזנה הבאה את כריסטיאן סקוט [Angola, LA & the 13th Amendment, Yesterday You Said Tomorrow, Concord Jazz]. אני אוהב את הדרך בה Roon
מוצא בספרייה שלך משהו דומה במעורפל שאולי התעלמת או שכחת ממנו. הייתה לזה אנרגיה דינמית שהבהירה מאוד את היתרונות של שיטות הקלטה מודרניות. לתופים יש כוח
אמיתי שמחזק את האיכות הקרבית שה-LinQ יודע לחשוף כל כך טוב, המיידיות שנוצרה גורמת ללהקה להישמע כל כך אמיתי. אין באמת אפשרות להחליף קטעים באמצע הדרך
כשהסאונד כל כך טוב, אפילו יצירה לא מוכרת כזו באמת חונקת בגרון. בחזרה ל-Desert Island Disk, התחלתי לשמוע את האופן בו צלילים שונים נמוגים פנימה ויוצאים מהמיקס
ונותנים לו איכות קסומה. ברור גם שהקול רוכך מעט כדי להשיג שילוב הומוגני יותר עם הרקע. כשהלכתי על משהו יותר חשוך, ניגנתי את All I Want מ-Blue [יצירת המופת המוקדמת
בת 50 השנים של ג'וני מיטשל, ב-A&M], הגרסה הדיגיטלית לרב נשמעת רזה למרות הרזולוציה הגבוהה אבל כאן לא היה דגש על איזון טונלי; הפוקוס היה על הכנות הרגשית של הזמרת
ושל השיר. זה והגיטרה האקוסטית של סטיבן סטילס והעובדה שיש שם מנדולינה שמעולם לא משכה את תשומת לבי לפני כן. הקטע הבא שבחר Roon היה Blind Fiddler Medley של
Stills [Stills Alone, Vision/Gold Hill] וזה נשמע מעולה. השתמשתי ב-Roon עם כמה סטרימרים לאורך השנים ולעתים קרובות חשבתי שאפליקציות שליטה פשוטות והרבה פחות
ידידותיות למשתמש נשמעות טוב יותר; באפליקציה הזאת זה בבירור לא מפריע אבל זה גם לא צריך לבצע משימות כבדות.
הצמד של Aqua טוב מאוד לחשוף הבדלים באיכות של הקלטות במידה ואלו נעשו בעידן הדיגיטלי, שכן אלה לרב חזקות יותר ויש להן בס חזק יותר מקודמותיהן האנלוגיות.
שני סוגי ההקלטות נשמעים נהדר, אולם ההבחנה חזקה יותר מאשר במקורות דיגיטליים פחות חושפניים. אחד מהיתרונות הרבים של המכשירים האלה זה הפחתה דרמטית
במריחת הזמן ובמיוחד של LinQ. תזמון הוא כבר מזמן התחום בו מקורות אנלוגיים מצטיינים אבל כאן אנו מוצאים את הדיגיטל מתמודד חזק במיוחד וזה גורם מוזיקה בכלל
להישמע טוב יותר ומוזיקה חיה לרב הכי טוב. Bugge Wesseltoft, Dan Berglund ושלישיית Rymden של Magnus Ostrom הוציאו בשנה שעברה אלבום חי
[Space Sailors Special Edition, Jazzland] בו הנגינה עדיפה בבירור על גרסאות האולפן של אותם קטעים. זה בגלל שכאן זה מתרחש בזמן אמת מול קהל, יש לחץ
להופיע טוב וזה מעלה את הנגינה לרף גבוה יותר. המכשירם של Aqua מבהירים זאת היטב, הקטע Pitter Patter לדוגמה הוא קטע רוצח הודות לעוצמת התופים והקיטור
שיורד מפסנתר ה-Rhodes, קיטור שאפשר כמעט להרגיש עם המכישירם האלה במערכת.
ניגנתי את המערכת הזו לחבר שבחר את Fairies Wear Boots חביב האודיופילים (לא) של Black Sabbath [Paranoid, Vertigo] והוא לא האמין כמה נקי זה נשמע,
הוא שם את האצבע שלו על מה שהופך את ה-LinQ לכל כך משמעותי בתהליך. המכשיר מפחית את הגראנג'(2) הנמוך שמקלקל את האות הדיגיטלי במידה הרבה יותר
טובה מרוב הסטרימרים. זה לא משהו שאתה בהכרח מודע אליו עד שהוא נעלם או כשאתה מנגן תקליט בפטיפון מעולה. כאן נראה שזה נעלם לחלוטין.
על ידי שימוש בפרוטוקול שמיועד לאודיו ולא אחד לחיבור ציוד היקפי למחשב (כמו UPnP/DLNA), Aqua מצאה דרך להעלות את הנגינה הסטרימינג לרמה חדשה.
יהיה כמובן מסקרן לשמוע את מודול UPnP שלהם, מה שיקבע האם התוכנה או היישום שלהם הם שעושים את העבודה. אבל אם תקנה את גרסת HQPlayer של LinQ
ותשלב אותה עם La Scala MkII, בהחלט לא סביר שתרצה לנסות כל דבר אחר. בכל מקרה יהיה זה נחמד לקבל את ההוכחה בעתיד שגישה זו מציעה. בקיצור, אני רוצה אחד!
|
