רמקול ריצפתי
German Physiks Borderkand Mk IV

The Absolute Sound סקירה מקצועית במגזין

מת'יו סקוט, 2021
German Physiks Borderkand Mk IV
אהה, גרמניה. ביתם של הפרצל הבווארי, בירה פילזנר, שעונים מעוצבים ורכיבי סטריאו מהטובים ביותר שאזנכם תזכה לשמוע. German Physiks ממוקמת בעיר מאינטאל במדינת הסה. גישתה לדחות את הפתרונות המקובלים. המתכנן הראשי של החברה הולגר מולר שאף ליצור מחדש מוסיקה חיה בעזרת דרייבר המייצג מקור נקודתי, במטרה להעביר כמה שיותר מהאות תוך המנעות מחוסר עקביות בצליל כתוצאה משילוב כמה דרייברים ביחד, פאזה ותזמון לקויים ובעיות קרוס. במילים אחרות, ליצור פתרון מורכב להפליא בעוד לשמור את זה פשוט… מגוחך!

זה המקום לקצת הסטוריה. בשנת 1978, במסגרת תרגיל אקדמי בלבד כפי שלא היה אז מעורב בתעשיית האודיו, מהנדס גרמני בשם פטר דיקס החליט לחקור את רמקול Walsh שיוצר אז על ידי Ohm Acoustics. דיקס יצר מודל ממוחשב של דרייבר ה Walsh שאיפשר לו להבין איך ניתן לשפרו. לאחר שבילה כמה שנים בשיפור המודל הוא יצר סידרה של אבות טיפוס מתפקדים אותם הראה לכמה יצרני רמקול אירופאיים. אף אחד מהם לא הביע עניין.

בתחילת שנות ה 1990, דיקס הראה את המודל להולגר מולר שבאותה העת הריץ חברה בעיר פרנקפורט, גרמניה ושמה Mainhattan Acustik. החברה ייצרה מערכות רמקולים וגם דרייברים לשימוש OEM*. בין לקוחותיו לדרייברים הללו היה יצרן רמקולים הי אנד ידוע מאוד מארה״ב וגם אחד מיצרני הרכב הגדולים בגרמניה. מולר היה אוהד של Ohm F ודרייבר ה Walsh שלו וראה פוטנציאל במודל שהציג דיקס. הוא בילה שתי שנות עבודה עם דיקס כדי לייצר מוצר מסחרי, וזה היה ל Dicks Dipole Driver. ה DDD עשה שימוש בחרוט עשוי רדיד טיטניום בעובי 0.025 מ״מ. מולר הקים חברה חדשה כדי לייצר רמקולים שעושים שימוש בדרייבר הזה ובשנת 1992 החברה השיקה את המוצר הראשון שלה, Borderland Mk I.

DDD המופיע בכל דגמי היצרן שוכלל במידה רבה במהלך השנים ועתה עושה שימוש בחרוט עשוי סיבי פחם. מבחינה צלילית דרייבר הטיטניום DDD היה מעולה אבל החרוט היה גם שביר ביותר וקשה לייצור. ה DDD הנוכחי מסיבי פחם עמיד לפגעי שימוש פיסי ומציע תגובת תדר רחבה יותר מגירסת הטיטניום.

מעניין לציין, מאינטאל רחוקה רק 13 דקות נסיה מהאנאו, גרמניה, מקום הולדתם של ג׳ייקוב וווילהלם גרים, היוצרים של אגדות האחים גרים. אינני בטוח מה יש במים של האיזור הזה אבל זו תוצאה ברורה של חשיבה מחוץ לקופסה!

ה DDD מזכיר דרייבר בוכנה ארוך מאוד מותקן אנכית. למרות שהוא עובד כבוכנה בתדרים נמוכים, רב המנעד בן שבע האוקטבות שלו מתחולל באמצעות קרינה מעקמת גל וקרינה מודלית. זה מסתייע על ידי המסה הנמוכה מאוד (פחות משלשה גרם) והגמישות הקיצונית של חרוט סיבי הפחם בתנועתו. הצד החיצוני של חרוט הדרייבר חשוף ומקרין ל 360 מעלות, עם מגנט (המייצר בערך 1.2 יחידות טסלה של השראה מגנטית) ממוקם בפיסגתו, וגרון החרוט מנגן אל תוך מעטפת אטומה בעלת נפח קבוע. תוצאת התכנון הזה היא תגובת תדר רחבה להפליא של 190 הרץ עד 24 קילו הרץ שבאה מאיזור הקרנה קטן להפליא, בעלת פאזה ליניארית קבועה לכל טווח פעולתה. המורכבות ההנדסית מוסווית על ידי מראה פשוט; DDD יחיד למעשה מתפקד אקוסטית כמו מערכת בת ארבעה דרייברים [ ללא כל הבעיות הנלוות למערכת כזאת].

כפי שמסביר זאת הולגר: ״אפשר לתאר את תחום התדרים הנמוך של טווח הפעולה של DDD בעזרת פרמטרים Small/Thiele של תהודה. זה פועל כמו דרייבר בוכנה ברצועת התדר הבאה ועד לתדר המקרי הבא. אז מגיעה רצועת תדר חופפת בה תנועת הבוכנה מוחלפת בהדרגה על ידי גלים מעוקמים, עד שכל ההקרנה מתחוללת רק על ידי תנועה מעוקמת בחרוט. (הודות לצורתו המיוחדת של החרוט התדר המקרי מתפשט על רצועת תדר נרחבת ולא מופיע כתדר יחיד). מצב הפעולה האחרון מתחיל מעל לרצועת התדר מעוקמת הגל בתדר הדיפול כאשר מופיע גל עומד ראשון ומתחילה שבירה מודלית״. כדי לפשט, דרייבר ה DDD נראה כמו דרייבר בוכנה, אבל גלים נעים במורד החרוט מהמגנט לאיזור השיכוך באופן שמאפשר לטרנדיוסר לייצר טווח תדרים רחב ביותר, אותם הוא מקרין לכל כיוון (פיזור אומני) הודות לצורתו ועמדתו.

העיצוב המהותי של המערכת בחיבור ושילוב עם החרוט מדכאים צלצולים (ringing) ועיוותי צליל. כתוצאה מכך, דרייבר DDD אנכי פועל כמערכת אומני מעקמת גל עם אפס צלצולים, רחבת תדר להפליא ובעלת גודל קומפקטי. למרות שלא מומלץ, ילדים יכולים ללחוץ על הדרייבר ללא סכנה להסב לו נזק (התכווצתי כאשר לארי בורדן מ Distinctive Stereo ניו ג׳רזי לחץ על הדרייבר עם אצבעו כדי להוכיח לי).

כל סדרות הרמקולים של ג׳רמן פיזיקס עושות שימוש בדרייבר DDD אחד או יותר. ההבדלים מבוססים על גודל הוופר ומעטפות הוופר. ניתן לכוון את גודל המערכת כדי למלא באנרגיה חללי האזנה גדולים תוך שימוש בדרייבר אחד, שניים או ארבעה. דגם Unicorn Mk II הוא מקרה מיוחד ומעניין ובו DDD יחיד מועמס כיחידת שופר כך שנוצר רמקול בן יחידה אחת עם תגובת תדר 40Hz to 24kHz (הגירסה המקורית נסקרה ב TAS ב 1999). הרמקולים של German Physiks הם במהותם two-way או 2.5-way, תלוי בדגם.

German Physiks Borderkand Mk IV
אני לא חושב שאי פעם התמהמתי כל כך להציג במאמר את אורח הכבוד, אך הרמקול הזה שבחנתי היה Borderland MK IV, דרייבר DDD סיבי פחם משולב עם וופר 12 אינץ׳ יורה למטה בתוך מעטפת בצורת מתומן, אטומה, מהודקת כהלכה ומשוכחת, ברוחב 16 אינץ׳, גובה 48 אינץ׳. הרמקול מפיק 28 הרץ אומניים (הרגיש נמוך יותר בחדר שלי) ועד 24kHz בגבוהים; נצילות הרמקול 86.1dB, עכבה נומינלית 4 אוהם, משקל 60 ק״ג, יחסית זעיר לעומת גודל ומשקל הצליל שהוא מספק. GP ממליצים להזין את הבורדרלנד ב 160 וואט לפחות ל 4 אוהם ולהציבם בחדר של 14.8 עד 88 מטר רבוע (שלי כ 26). הזוג שקיבלתי בא בגימור שחור מבריק אך ניתן לקבלם גם בלבן, סיבי פחם, עץ ומגוון גימורים בהזמנה מיוחדת; מחברים של WBT דגם Nextgen כצפוי באיכות מעולה וכיוונון של 2dB, flat, +2dB, +4dB סביב 8kHz. כמוזכר, לארי בורדן מ Distinctive Stereo, NJ, סוכן מורשה של GP, הגיע אלי כדי לעזור עם סטאפ הרמקולים; התפשרנו על מצב flat כנייטרלי ביותר בחדר שלי.

ניצלתי את ההזדמנות לשאול את לארי מדוע בחר לייצג את GP. הוא השיב, ״כאשר אודיופילים מעריכים רמקולים, בדרך כלל אנו עוברים על רשימת תיוג של תכונות אודיופיליות. עבורי, הרבה יותר חשוב לעצום את עיני ולנסות לדמיין שהמוסיקאים נמצאים מולי. במובן הזה מתייחדים הרמקולים של German Physiks״. בודאי שלא מתוסרטת מראש, ההצהרה של לארי תואמת את כוונתו של הולגר ״ליצור מעטפת של שדה צליל קרוב ככל האפשר לזה שתחווה באולם קונצרטים על ידי דימוי מוצלח של פיזור גלי קול של כלים אמיתיים.״

אני חייב לציין שהסטאפ היה קל מאוד. הרמקולים נשמעו נהדר, לא משנה היכן הצבנו אותם. המיקום הסופי נקבע לפי שנויים בגוון הצליל וטכסטורה והמנעות מנפיחות בבס. זהו יתרון טבעי לרמקול אם אתה מתכנן להציב אותם במקום יותר פתוח, חלל משותף בו אתה מוגבל מבחינת מיקום. מיקום אופטימלי לביצועים חיוני לאודיופיל. כאדם נשוי, אני נוכח לדעת שהרמקול הזה הוא חלק מהסביבה המשפחתית, מרשה לשיקולי עיצוב להכתיב את מיקומו ומסתדר יפה עם כל אלה. בנוסף על הסטאפ הנוח, כנהוג לגבי אומני-כיווני, ה DDD שואב יתרון בזכות נקודת האזנה רחבה ביותר וסלחנית. הכוונה שיותר ממאזין אחד יכולים להנות משדה צליל טבעי, רחב ועמוק. אפילו המאזין המסכן שהוגלה למטבח יקבל יותר היי פיי מאשר עם רמקולים כיווניים רגילים. שתי נקודות ל KISS* של הולגר. מה שמביא אותנו לדיון על איך הרמקול הזה מדבר.

אתחיל את החלק על ההאזנה בתיאור תמציתי של צליל הרמקול. הבורדרלנד נשמע ברור להפליא, טבעי, בעל בס עמוק שמספק בסיס איתן ל DDD הפורח כמו אדלווייס באלפים הבאווריים. הצגת הצליל של רמקול אומני-כיווני שונה ממודל כיווני-ישיר ומצריכה זמן הסתגלות. הפרטים המרחביים ובימת הצליל אינם הולמים את הציפייה הסונית של מוחנו ממודל רמקול שגרתי. זה אף פעל לא ״שגוי״ - בבקשה אל תטעו בכוונתי. בכמה מובנים, זה כל כך יותר ״נכון״ עד שזה מרמה אותך כשגוי ברגעים הראשונים. למרות שאף פעם לא נהגתי ברכב חשמלי, אני מניח שההאזנה לבורדרלנד זהה לנהיגה בטסלה אחרי שנהגת כל חייך ברכב מנוע בערת בנזין. התחושה היא שהצליל מגיע לאו דווקא ממקור אלא יותר מאיזור. הדימות (imaging) מדויק אבל לא בדיוק מסגיר את מקומו (אופיייני לאומני); נוכחות החלל מוחשית, אבל המימדים של בימת הצליל אינם רחבים כמו אצל כמה רמקולים כיווניים-ישירים ששמעתי. בחדר שלי, הם אף לא פעם לא ממש נעלמו; אך עדיין, שמעתי את הבורדרלנד נעלמים במהלך הדגמות בחדרים גדולים יותר. בימת הצליל מתנשאת לפחות מטר מעל הדרייבר DDD ונפרשת מלפני ומאחורי הרמקולים במידה מספקת כדי לכשף אותנו במימדים נכונים. כצפוי, מתקבלת נקודת האזנה מיטבית (sweetspot) רחבה ובכל החדר לא היתה נקודת האזנה גרועה. התצוגה הטבעית שלו מעניקה תחושת קנה מידה נכון שמדגישה ריאלזים וניואנסים, בנחת וברוגע. אם להיות יותר מדויק ומעורפל בו זמנית, התכנון הדו-יחידתי של בורדרלנד מפיק מצגת צליל אחידה ונטולת מאמץ לחלוטין, כל מה שאמור להיות בה נמצא בה בלי תוספות זוהרות ונוצצות - תיאור טבעי של ההקלטה. הפרדת הסטריאו פשוט נכונה יותר כשמועברת ב 360 מעלות.

הקטע Everybody Plays The Foo של אארון נוויל מהאלבום Warm Your Heart מציע הזדמנות נהדרת לזהות בימת צליל וגם רוחב (בין הרמקולים), גובה ועומק. הפלצטו הפלאי שלו מתחיל מימין, מגיע לגובה צליל שאף אדם לא אמור להגיע אליו ואז מתמרכז כשמתחילות מילות השיר. הגבהים מאמירים לאיטם והקולות נסוגים מעט אל ירכתי הבמה. הרמקולים מציגים את האפקט הזה בצורה נפלאה, בקנה מידה נכון ובתחכום.

מערכת כיוונון הטרבל מאפשרת כיוונון עדין של הרמקולים לחדר שלי. התדרים הגבוהים השתלבו כה טוב עד שהיו להמשך טבעי של תחום המיד והבס. התדרים הגבוהים יותר היו מהירים, רחבים ואווריריים, למרות לעיתים נשמעו טיפה סגורים בקצה העליון, חסרים מעט את רחש הלוהט שנותן לתצוגה חיים. לעולם לא בהירים או צעקנים, הבורדרלנד מדגישים רזולוציה מבלי להרגיש מפורטים מדי. משנאמר זה, מצאתי עצמי מתעמק בהאזנה קריטית והולך פחות לאיבוד בארוע. אני חושב שזה תוצאה של הסטה עדינה לגוון צליל תקיף יותר מאשר רך ואורגני. רשמתי לעצמי בעודי מאזין, ״טכסטורה היא רבת שכבות, לא אורגנית. יותר כמו שכבות גיאולוגיות ופחות כמו עוגה.״ לבטח לא נוקשה אבל גם לא רך וסלחני. תחום המיד היה מוקפד ונחוש, עם אוויר, משקל, נוכחות ורושם, לא סלחני או סבלני להקלטות עלובות. ה DDD מגיב נהדר לטרנזיינטים, תכונה מוערכת מאוד כאשר משתלבת עם מרקם צליל כמעט מושלם (הצהרה כבדת משקל), אבל יש שיחסרו קצת חמימות והתרגשות בתחום המיד. ברגע מסוים ונדיר של חילוף תדרים בין ה DDD ליחידת הוופר, הייתי מודע להתרחשות פשוט כי הקשבתי לזה. למעשה אני סבור שזו מחמאה לאחידותו של השיחזור של כל תחום התדרים. הכל מגיע מנקודה אחת בצורה כה רציפה, עד שכאשר זה לא קורה, הייתי יותר ער לזה. הווופר 12 אינץ׳ האטום אף פעם לא התאמץ לפזר אנרגיה נכונה ומספיקה בכל החדר. כנהוג במודל הזה, תפוקת הבס מהירה, נקיה והדוקה - מהירה להפתיע עבור דרייבר בן 12 אינץ׳. השתמשתי במילה ״להפתיע״ פעמים מספר ברשימות שלי… מהיר להפתיע, קל להפתיע, מוחשי להפתיע. לא בגלל שהיו לי ציפיות נמוכות, אלא מאחר וביצועי שיחזור התדר הנמוך עלו על ציפיותי בעקביות. התחום הנמוך של בורדרלנד אף פעם לא משך אליו תשומת לב, רק הביא חיוך על פני פעם אחר פעם.

German Physiks Borderkand Mk IV
שחרזדה לרימסקי-קורסקוב משכה אותי כמעט מיד עם מלודיה ערבה ומלאת נשמה. המבנה הטונלי היה מדויק ופרטים זעירים של טכסטורה איפשרו לכל כלי לנשום ולזרום בקולו הטבעי. נאמן להקלטה הבורדרלנד צייר תמונה של מפורטת ללא שמץ של אפרוריות, משוכללת, עמוקה, אך בלי התחושה העדינה של סנטימנטליות שהיצירה הזו מעוררת לעיתים. זה לא שהבורדרלנד חסרים את התשוקה שקיימת בדמיון; הוא מתוכננים להפיק מחדש בצורה מדויקת מבלי להיות אנליטיים. אבל הם גם משתדלים מאוד להיות לא חמים ולא מתוקים מדי. יש שיתפסו את זה כמעורר פחות מעורבות ויש שיעריכו את זה כנאמן יותר למקור.

כעת אני רוצה לחדד כמה נקודות לגבי המצגת הכללית שלהם. מימדי בימת הצליל מוגבלים לפי המרחק בין הרמקולים ומימדי החדר. הרמקולים יודעים להגדיל ולהקטין את קנה מידת הבמה באופן יוצא מן הכלל. המיקום סלחני, אך המאמצים לכיוונון עדין נתנו תמורה ראויה. לארי באמת מכיר את הרמקולים, ואני מאמין שהמאמץ שהשקענו במיקום תרם רבות ליכולות הרמקולים שכה הערכתי, עושר מרקם טונלי והרמוניות. למדתי שהשפעת מיקומם של רמקולים אומני על גוון ומרקם הצליל הרבה יותר דרמטית מאשר על התצוגה המרחבית. בנוסף, בורדרלנד דורשים הרבה כח כדי לפרוח; כאן לא יצלח שידוך למגבר מנורות משולב בן 60 וואט. צריך כח משמעותי כדי להניע DDD ווופר 12 אינץ׳ לספק את הסחורה, וציוד קצה כדי לאפשר לרמקולים לפרוח באמת. ה KISS* של הולגר הוא יותר מטרנדיוסר מדויק למוסיקה וגם רמקול לא שגרתי. הוא גדל עם הזמן בעוד אתה מסתגל לשוני שלו ולתצוגתו הטבעית להפליא.

בורדרלנד של German Physiks בנויים בסטנדרט גבוה ביותר ומציעים מערך מרשים של תכונות צליל שיספקו את האודיופיל הנלהב ואוהב המוסיקה גם יחד; הסגנון היחודי שלהם והצליל האומני-כיווני שם את הרמקולים המענגים האלה במעמד של חובה-להאזין. זיכרו בזמן הבחינה שכמו ריזלינג או שנאפס, עם הזמן הערכתך לתכונות היחודיות של הבורדרלנד רק תגדל.

* KISS - Keep It Simple Stupid

תקנון האתר מפת האתר
כל הזכויות שמורות מאסטרו אודיו 2004 ©