התגלית
במשך שנים נראה היה שההיי-פיי כולו נחבא ממני. לא התרשמתי שנעשתה קפיצה מהמגבר שלי Heathkit 20Wpc.
מכל עבר צצו להם רסיברים עם צגים מוארים נהדרים, רבי ערוצים, עם הגברה לבס, מגה-בס, מולטי-בס, סלאם-בס.
החנות האהובה עלי החזיקה טונות של ציוד יקר מדי שהתמקד בעיקר במאפיינים שלדעתי לא קשורים לאיכות הצליל.
נסיוני העשיר בתחום הצילום לימד אותי שאיכות העדשה היא הכל. זו הסיבה שאני נצמד ל-Hasselblad בן ה-20 שלי.
אז היכן הם ההאסלבלדים של האודיו? המשכתי לתהות. אחר כך נכנסתי לאינטרנט, וגיליתי שיש עדיין יצרנים שמעריכים את איכות הצליל מעל הכל.
ואז חיי האודיו שלי קיבלו תפנית חיובית. קראתי על מגברי שפופרות יציאה קטנטנות. אני קורא מאמרים של אנשים שמאזינים למוזיקה ולא על קפיצות
חלל אל יקומים אחרים. קראתי על אנשים שאוהבים להאזין למוזיקה בין שעת חצות ל-3:00 לפנות בוקר כי איכות החשמל טובה יותר או שהרעידות
האלקטרומגנטיות של כדור הארץ עומדות בקנה אחד עם גלי אלפא - מה שלא יהיה. מצאתי קבוצת צ'אט מקומית של אודיופילים, Toronto Audiophiles.
וגיליתי כמה דילרים מקומיים בטורונטו של ציוד אודיו היי-אנד -- כמו אנג'י של אמריקן סאונד ו-רוב דוטי של Applause Fine Art and Audio.
והנה אני, בגן העדן של האסלבלד. לאנג'י היה במלאי את ה-Simaudio I-5 המעולה, והשתמשתי בו כדי לבחון את הטרנספורט והממיר בהם אני
משתמש כעת. ולילה קר אחד בתחילת החורף, רוב בא אל ביתי כשהוא סוחב כ-75 ק״ג של מגברים ופונוסטייג׳ים שמועכים מטה את החלק האחורי של המכונית.
בערך בשעה תשע בערב חשבתי שהנה לפתע חזרה חוויית ההאזנה שלי של שנות העשרה שלי. פניתי לרוב ואמרתי, "וואו. כל זה נמצא בתקליט
הזה?" בדיוק עברנו ל-Audiomat Arpège לאחר האזנה למגבר משולב טרנזיסטור מעולה. המוזיקליות הרבה שלו, מורכבות הפרטים שחשף,
הקלות שבה הוא שטף את החדר במוזיקה הדהימו אותי. ה-StudioLab M600 שלי, שתמיד נהניתי מהם, היו לרמקולים חדשים. הרסיבר שלי
Nakamichi RE-1, עוד מכשיר משובח, פתאום נראה כבלתי מספק בעליל. הארפג' כבש אותי.
לאחר מכן קראתי את הסקירה של מייק מזטל על Arpège במגזין SoundStage!. שלושה שבועות לאחר מכן קיבלתי את המכשיר שלי, והשאר...
ובכן, השאר הוא סיפור של גילוי יום יומי מתמשך. מייק כתב, בהתייחסו לתשוקה המשותפת שלנו לסונטות הפסנתר של סקרלטי בביצועו של מיכאיל פלטנב
(סקרלטי: סונטות מקלדת [Virgin Classics 7243 5 45123 2 2]), שהארפג׳ הצטיין עם מוזיקה לפסנתר. לאחר האזנה למבחר רחב של ג'אז, קלסי,
היפ-הופ, אלקטרונית, במות מסתובבות, בלוגראס ורוק הייתי מוסיף, שהוא לא היה נדיב במיוחד רק עם מוזיקה לפסנתר.
הדברים הטובים
אולי הנזק הגדול ביותר לרוק, R&B, ראפ ורוק תעשייתי הוא המיתוס שמוזיקה זו מיועדת לכוחות המיוחדים ולכן ניתן לשמוע אותה כראוי רק עם מגברים
חזקים ועם בס מוגזם של וופרים בגודל 15 אינץ' המותקנים על רמקולים בגודל של ארונות שירות. ה-Arpège מוכיח שזו אמונת שווא. הרבה מתרחש
בכל מוזיקה טובה, בין אם זה Jesus Built My Hot Rod של Ministry (תהילים 69: The Way To Succeed ו-Way to Suck Eggs [ Sire/Warner Bros. CD 26727])
או הסונטות לכינור של בטהובן. איכות הבס שה-Arpège בועט החוצה בשילוב עם הבהירות ועומק הפרטים בטווח המיד והתדרים הגבוהים הופכים את
אלה שמתעקשים על המיתולוגיה של מעריצי הרוק כבד לשקרנים, שבנוסף על כך לא מתירים למגברי שפופרת לנגן מוזיקת רוק. נסו את Wellington’s Victory
של בטהובן עם האפקטים הקוליים והתותח. ההקלטה הטובה ביותר היא ללא ספק זו של האקדמיה של St. Martin in the Fields בניצוחו של נוויל מרנר
[Philips 426 239-2]. האזינו לקולו העשיר של דקסטר גורדון המציג כל קטע ב-Dexter Gordon Live בקרנגי הול [קולומביה/Legacy CK65312].
הארפג' מחייה אותו. ההצלפה של הסקסופון בריטון של ג'יימס קרטר ב-Round Midnight (The Real Quietstorm [Atlantic Jazz 82742-2]) מפסיקה
להיות אפקט קולי והופכת להיות מוזיקה אמיתית.
ה-Arpège נותן ברוק עם התקליט הכפול והגאוני של Kid Koala של Carpal Tunnel Syndrome [Ninja Tune Zen 34]. הדגימות של הילד קמות
לתחיה בתהודה ובמציאות - קולות, המהתלה של בוב וריי על אפקטים קוליים, שריטות ומנגינות ממש, כל אלה מוגשים על ידי ה-EL34 של Arpège בצורה
חיה. מה שמייחד את המגבר המשולב הזה כאן הוא היכולת שלו לספק צליל מאוזן ועמוס בפרטים קטנים.
האזינו ללילה יוזפוביץ' מבצעת את Le Roi des Aulnes - Grand Caprice for Solo Violin after Schubert D. 328 (Leila Josefowicz Solo [Phillips 446 700-2]) של
היינריך וילהלם ארנסט ושמעו כל פרט ופרט מההדהוד החריף של הכינור על הצלילים הנמוכים. ולהרגיש את ענפי האלמון מצליפים על הילד כשאביו רוכב נואש,
מרגיע את בנו בשלומו. כשהמתופף המינימליסטי ליאון פרקר מנגן על גופו שלו בהקדמה לאלבומו הראשון (Above & Below [Epicure EK 66144]),
אתם שומעים ידיים על בשר, לא רק הצלפות קצביות. ה-Arpège משחזר את הפרטים שהחמצתם במאה הפעמים הראשונות.
חייתי עם המשולב הזה יותר משישה חודשים. מדי יום אני מגלה היבט חדש של צליל. עם אלפי תקליטורים ותקליטים, יש לי עוד הרבה מה לשמוע. אבל אתמול
ניגנתי את אחד הנבחרים שלי אותו קניתי בספטמבר 1998, Beethoven Die Violin-Sonaten בביצוע הכנרת אן-סופי מוטר והפסנתרן למברט אורקיס
[Deutshce Grammophon 457 619-2]. מזה חודשים לא הקשבתי לזה בתשומת לב. גוון הכינור של מוטר והפסנתר של אורקיס גרמו לי לפקפק בזכרוני מההקלטה הנהדרת הזו.
וכך אני מסכם את תחושותיי לגבי הארפג': נגנו איתו תקליט או דיסק לאחר ששמעתם אותם עם מגבר אחר במחיר דומה או גבוה יותר ואתם תתקשו להחליט
אם אתה מאזינים לאותו קטע מוזיקלי עם אותם המבצעים. איכות המוזיקה והפרטים הרבה יותר טובים.
כמעט שכחתי: הוא גם נראה יפה -- עם ובלי המכסה 5 ק״ג שלו (מהודק ב-24 ברגים למכונה). הלד הכחול "on" והזוהר המעומעם של השפופרות דרך הלוציט
1
המעושן
בכבדות יפים בשעת לילה. הפירוט המסודר של החיווט מרשים אפילו מלחימים מיומנים. ופריסת הרכיבים בתוך המארז נראית כמו שיעור בספר לימוד על איזון וסימטריה באמנות.
חסרונות
אבל בטח, אתם אומרים, חשבנו שזו סקירת המשך, לא סתם דברי הלל לסנט ארפג'. האם יש משהו שהמגבר הזה חסר? האם יש חסרונות? האם אין בו
משהו שמרגיז אתכם, אפילו קצת?
התשובה שלי? כן. לא ניתן לחבר bi-wire -- יש שלושה מחברים לרמקולים: 8 אוהם, 4 אוהם ואדמה. יש שתי יציאות טייפ, ללא לולאת טייפ וללא יציאות קדם מגבר.
זה לא נשמע טוב כמו Audiomat Prélude Reference או Audiomat Solfège (שניהם מבצעים ממש מצטיינים במחיר גבוה יותר). אין שלט רחוק לשום פונקציה
-- כאב אמיתי בבית שבו הטווח הדינמי של המוזיקה יוצר בעיות כאשר העוצמה קופצת מעלה והשתקה או שינוי עוצמה השמע ממרחק יהיו מועילים.
אבל מוזיקה? צליל משוכלל? ה-Arpège מעמיד לרשות בני תמותה רגילים את סוג האיכות ש-Audiomat מספק בדגמים היוקרתיים. ומבחינתי, זה מספיק -
עד שאהיה אמיץ מספיק כדי לקפוץ מדרגה אל דגם סולפג'. ה-Arpège הוא מוצר בחירת הסוקרים לאורך כל הדרך.
|
