|
אחד הדברים הגדולים בלהיות סוקר הוא ההזדמנות לשמוע ציוד חדש באופן כללי וחדש כאן בארה"ב, כזה שמעלה את רף הביצועים.
בשוק אודיו שכבר מוצף בחברות ויצרנים זרים רבים, ככל שאלה מבוססים היטב באירופה או באסיה, הם מתקשים לחדור לשוק האמריקאי.
דוגמה טובה היא תעשיית הרכב. קחו מגזין רכב בריטי או צרפתי והביטו בכמה מהרכבים המוצעים שם, אבל לא כאן. אשמח לשים את ידי
על TVR או סיטרואן ולתקוע אצבע בעין של סוכני הרכב כאן בצפון ג'ורג'יה. בנוסף, ליצרנים קטנים חדשים יש פחות משאבים בכל הנוגע
לפרסום ושיווק המוצרים שלהם. נראה שרוב ההון שלהם הולך לפיתוח מוצר והתאמות במקום על פירסומים נוצצים של עמוד שלם במגזין האודיו.
בהתבסס על הניסיון שלי בשתי תערוכות ה-CES והיי-פיי האחרונות, נראה כי היצרנים הקטנים מתקדמים מאוד בשחזור סאונד איכותי והיצע מוצרים.
בעוד שציוד מגה יקר אמור להישמע נהדר, חלק גדול מה"מוצרי השעה" היקרים ביותר הם לרוב רק היי-פיי יקר. אולי מראה מפתה, אבל
לא הרבה מעבר לכך. למרבה הצער, הרבה אודיופילים לא מנוסים, שאינם סומכים על האוזניים שלהם, מנסים לבנות מערכת על סמך
קריאה של סקירות ציוד. זה מה שעשיתי אני לפני כמה שנים, ולמרות שהרכבתי מערכת טרנזיסטורית "Class B", בסופו של דבר קיבלתי
בלוף שנשמע רע מאוד. כנסו ל-Audiogon או rec.audio.marketplace ותמצאו הרבה רכיבים כאלה.
החשיפה הראשונה שלי ל-Audiomat הייתה בתערוכת ה-CES שנת 98', כאשר המו"ל שלנו הכיר לי את היבואן מצפון אמריקה, פסקל
רבאך מ-Mutine, Inc. לאחר ביקור בסוויטה של Mutine והאזנה למערכת המוצגת, התיישבנו רבאך ואני לשיחה ארוכה על אודיו --
החוויות שלנו, אהבות ואכזבות -- והאפשרות לסקירה.
Audiomat הוקמה ב-1986 על ידי שני אחים, דניס ונורברט קלריס. דניס הוא מהנדס מחשבים ומתכנן את כל הסכמות והמעגלים.
לנורברט תואר במדעי המדינה וסוציולוגיה, והוא מנהל את החברה. כשהתשוקה של נורברט היא מוזיקה ושל דניס היא אודיו, השילוב בין
האחים היה ללא ספק סינרגטי. מאחר והמוצר הראשון שלהם, מגבר סטריאו OTL בהספק 20 וואט, נשמע כל כך טוב, הם החליטו להוציא
אותו לשוק. המגבר הראשון הזה של אודיומט, העושה שימוש ב-16 נורות טריודה 6AS7G, היה תכנון מקורי מאוד: שתי דרגות בלבד,
ללא לולאת משוב, Class A טהור ו-55 ק״ג! מלבד Arpège, אודיומט מציעה עוד כמה מגברים, קדם מגבר לפטיפון ושני ממירים.
טרנספורט לדיסקים נמצא בשלבי פיתוח.
פילוסופיית העיצוב של האחים Clarisse מבטיחה שהלקוח לא יאולץ לשדרוג יקר של Mk II או Signature כמה חודשים לאחר הרכישה.
בקצרה: איכות החלקים ופשטות המעגל עוזרים להבטיח צליל ואמינות באיכות גבוהה; אינספור מפגשי האזנה מובילים לבחירות הטכנולוגיות
הנכונות. זה לא נדיר ש-Audiomat מבלה כמה שנים בשכלול אב טיפוס לפני שחרור המכשיר לשוק. ויש יציבות של קו המוצרים: מוצרי
Audiomat לרוב מחזיקים בשוק חמש עד עשר שנים עד שמופיע שהדור הבא (לא בדיגיטל, כמובן).
הכיף מתחיל
במהלך נסיעת עסקים מוקדם יותר השנה, רבאך הקפיץ אלי מגבר אודיומט ארפג' חדש, רמת הכניסה בקו המגברים משולבים של אודיומט.
Arpège הוא מגבר משולב במחיר 1900$, עושה שימוש בשתי נורות יציאה Sovtek EL34 WXT לערוץ ושלש נורות קדם מגבר 12AX7.
בהתאם, הספק המגבר הוא 30 וואט לערוץ. הדבר הראשון שהרשים אותי היה הגודל והמשקל של היחידה. ה-Arpège שוקל כמעט 30 ק״ג
ומידותיו 43 רוחב על 43 עומק על 19 ס״מ גובה.
גם מבחינת מראהו הארפג' לא מאכזב. במקום פאנל חזית אלומיניום מוברש עבה של הדגמים היקרים יותר, כמו Arpège, כאן יש פאנל חזית
שחור שקוף עבה עשוי פרספקס המאפשר למשתמש לראות את השפופרות זוהרות. סקסי! הפאנל הקדמי פשוט למדי עם מתג הפעלה/כיבוי
בלבד, כפתור ווליום ALPS חלק כמשי ומתג בורר ארבע כניסות. המארז עשוי פלדה כבדה מאוד עם גימור אבקה בצבע גרפיט. המכסה
העוטף מתחבר עם ברגי אלן מפלדת אל-חלד. הסרת המכסה מראה מדוע המגבר כה רב משקל. מלבד מארז כבד, ליחידה יש שנאים ענקיים,
יציאה וספק. גם החיווט מהשורה הראשונה. במקום רגליות גומי, ה-Aprege משתמש בקונוסים מחודדים גדולים במערך חצובה. דסקיות
לקונוסים כלולות. מחברי RCA ומחברי רמקולים באיכות גבוהה יחסית למחיר הנמוך יחסית של ה-Arpège.
רשמי האזנה
השתמשתי בשלשה נגני דיסקים במהלך ההאזנה: California Labs ישן אך משודרג, Vecteur CD60 חדש במחיר 2300$ (אותה חברה
שייצרה את הפטיפון הסופר-יקר בשנות ה-80), והרפרנס שלי Wadia 860. שלושת הנגנים במערכת סיפקו רזולוציה ומוזיקליות בהתאם למחירם.
בהתחלה, זה אולי לא נראה עניין גדול. אבל הניסיון שלי הראה לי שלמגברים רבים יש קולורציה כה רבה כך ששינויים בשאר רכיבי המערכת
עושים הבדל קטן, אם בכלל. וזכרו, הארפג' עולה רק 1900 דולר.
הראשון בתור היה התקליטור המוקלט היטב של Holly Cole, Temptation [Metro Blue CDP 7243 8 31653 2 2]. מלבד הסגנון הקולי
המגוון של Cole במהדורה הזו יש כמות מדהימה של פרטים והדמיה, מה שהופך אותו לתקליטור מבחן נהדר. הקונטרבס של דיוויד פילץ' מקבל
"צורה" קולית; אתם יכולים לשמוע כל צליל שבוקע מהכלי. עבודת האיצבוע שלו גם היא נשמעת בבירור - לפעמים מהירה ולפעמים רכה.
איכות זו מתבטאת גם בגוון הצליל המדויק שמציג המגבר. גם הפסנתר של אהרון דייויס נשמע די טבעי. ב"Temptation", שומעים די ברור כלב
מיילל בתחילת השיר ובסופו דרך נגן California, אבל עם הנגנים של Vecteur ו-Wadia, הכלב נשמע מיילל שוב ושוב לאורך כל השיר.
ה-Arpège לא מתקשה לשחזר אותו בכל עת.
ב-The Songs of Robert Schumann-1 [Hyperion CDJ33101], ה-Arpège מטפל בניואנסים העדינים של הסופרן המהולל של
כריסטין שיפר והפסנתר של גרהם ג'ונסון, מפיאניסימו לפורטה חזק, ללא שמץ של מאמץ או חריפות. למעשה, ה-Arpège מצטיין עם יצירות לפסנתר.
הפסנתר הוא לרב כלי קשה להקלטה, בין השאר בשל הטווח הדינמי הגדול שלו. לעתים קרובות זה יכול להישמע חלול, דל, פריך או קולני מדי.
סקרלטי בביצוע מיכאל פלטנייב: סונטות למקלדת [Virgin 7243 5 45123 2 2] היא אחת מהקלטות הפסנתר הטובות ביותר שאני מכיר מנקודת
מבט טכנית. הקלטה פשוט נהדרת. סונטה K.24 בלה מז'ור היא יצירה מהירה שמציגה את מיומנותו של פלטנייב כשהוא מתעופף מעלה ומטה במקלדת.
קטעי הפרסטו אינם מסתבכים עם ה-Arpège, אלא שומרים על צליל מהיר וטבעי. ההקלטה של "Bachmeister"
אנג'לה יואיטach: Fantasia, Inventions, Chromatic Fantasia, Fugue [Hyperion CDA66746] היא דיסק נוסף שמאפשר לארפז' להראות את המוזיקליות שלו.
קטעים תזמורתיים נשמעים טוב בהתחשב ברמת ההספק של הארפג׳. כמה קטעים המדגימים דינמיקה תזמורתית חזקה באים מהדיסק המצוין
Reference Recordings Tutti! [הקלטות עזר RR-906CD]. ברוקנר - סימפוניה 9, סקרצו, מאפשרת ל-Arpège להראות גם את המהירות וגם
את העדינות שלו - וברגע הבא את הסלאם שלו. אותו דבר לגבי קטעים 15-16, "תמונות בתערוכה - באבא יאגה, השער הגדול של קייב" למוסורגסקי.
שני הקטעים מאפשרים ל-Arpège להפגין את יכולת הפריסה של בימת הצליל. אחד המאפיינים בהם הגברת מנורות מתעלה על הגברה טרנזיסטורית
הוא היכולת של השפופרת לייצר מרחב תלת מימדי. האלקטרוניקה הטרנזיסטורית היקרה והטובה ביותר (שימו לב שהיקרות ביותר והטובות ביותר
אינן שם נרדף) ששמעתי יכולה להפיק בימת צליל רחבה מאוד ודו-ממדית, אבל לא את המרחב שמייצר מגבר שפופרות במחיר אפילו בינוני.
תקראו למרחב הזה איך שתרצו, אבל הוא קיים ואני אוהב אותו. אמת, הגברה טרנזיסטורית אכן מצטיינת בבס ובשליטה, אבל אני מוצא
שלרב המגברים מהזן הזה יש היבט מפורט-יתר, טכניקולור, שלא מושך אותי.
בסדר, אבל האם הארפז' יכול לתת בראש? The Dance של Fleetwood Mac [Reprise 9 46702-2] מתנגן אצלי הרבה בימים אלה.
להקלטה החיה הזו יש אווירה אקוסטית נחמדה. זרקו למערכת קצת עבודת גיטרה הגונה של מיק פליטווד ולינדזי בקינגהאם ויש לכם יותר מ-79 דקות
של כיף. לארפג׳ אין בעיה. לדינמיקה של התופים יש "חבטה" נכונה ולא סתם "הצלפה", ולפתיח הגיטרה של בקינגהאם ל-"I'm So Afraid" יש
את הכמות הנכונה של נשכנות מבלי להציק באוזן. בצד ב׳, שירים כמו Landslide ו-Silver Springs משוחזרים באינטימיות מפתה.
ב-The BASS-IC COLLECTION [Epic EK64277] של סטנלי קלארק יש כמה מעברי בס מרושעים, וה-Arpège מטפל בהם בקלות.
בקטעים כמו Silly Putty, הבס של קלארק רובץ נמוך, שומר על טונליות נכונה ולא הופך למרשמלו.
בהשוואה של Arpège לשלושה מגברי שפופרות משולבים אחרים - Audio Research CA60, Mesa Tigris ו-Aronov 960I - איתם התנסיתי,
מצאתי שה-Arpège מתעלה על שלושתם במונחים של מיקוד וממדיות למרות שמחירו נמוך בהרבה מכל אחד ואחד מהם. אבל כנראה שהסמן
הטוב ביותר למידת אהבתי את המגבר הזה מגיע מאשתי. היא התלוננה על חוסר הנוכחות שלי. אני אשם - אני מודה בזה. היה לי קשה לקרוע
את עצמי מהמערכת עם ה-Arpège.
סיכום
כן, אכן התרשמתי, מספיק כדי לתת ל-Arpège יחד עם מכשיר אחד נוסף המלצה לפרס בחירת הסוקרים של המגזין. בהתחשב ברמת הביצועים,
אני מוצא את תג המחיר של 1900$ של Arpège זול בצורה מגוחכת. זו הקנייה הטובה ביותר.
|
