זרוע לפטיפון  - Kuzma AirLine

חומר התקליט נחרט בקו ישר, וכך גם יש לעקוב אחרי חריץ התקליט. גם כשזרוע מותקנת בצורה מושלמת, זרוע ציר (pivot) מתארת ​​קשת על פני משטח התקליט, תוך שמירה על זוית ישרה לחריץ בשתי נקודות בלבד על הקשת הזו. עם זאת, למרות ניסיונות רבים לבנות ולמכור זרועות מעקב ליניאריות, מעטות נותרו בשוק, ורובן עמוסות בבעיות טכניות. זרועות עוקבות ליניאריות יכולות להיות הכל מלבד ליניאריות, ולבצע יותר חטאים של גיאומטריה כשהן מתפתלות על פני שטח התקליט מאשר אחיותיהן זרועות הציר.

אחת הבעיות הניצבות בפני מעצבי זרועות ליניאריות היא כיצד לגרור את מסת הזרוע לרוחב על פני משטח התקליט. בעיה נוספת היא כיצד לנתב את החוטים מהזרוע הנעה לנקודת סיום קבועה מבלי לפגוע בחופש התנועה של הזרוע. זרועות מונעות על ידי מנוע סרוו רועש שימשו במספר דגמים ליניאריים הן שאפתניות (Rabco, Goldmund, B&O) או בטכנולוגיה נמוכה (פטיפונים מפלסטיק מיצרני מיינסטרים רבים). אך אפילו הטובות שבהן נסמכות על אובדן הזוית הישרה כדי לאותת למערכת תיקון הסרוו להניע את הזרוע לאורך המסילה. התיקון הזה חורג בהכרח או מפספס במקצת; התוצאה היא זרוע שנוסעת על פני התקליט ויוצרת שגיאות מעקב פוטנציאליות גדולות יותר - ובכמות גדולה יותר - ממה שתמצאו בזרוע ציר מותקנת כהלכה. המצב האידיאלי הוא כאשר הקנטילבר של הראש שומר על זוית ישרה לקו רדיאלי שנמשך על פני חריצי התקליט. כזאת כנראה לעולם לא ניתן להשיג על ידי דגמים לינאריים מסוג סרוו, גם אם מרחוק הם עושים רושם כזה, וגם אם אודיופילים רבים נשארים נאמנים להם.

כיום משווקת גירסה משודרגת של זרוע המעקב הליניארית Clearaudio Souther, בעלת תכנון אחר. מוט קצר מאוד, בעל מסה נמוכה, רוכב על גלגלים לאורך זוג מסילות קוורץ בעלות חיכוך נמוך. את הדיון על הפשרות בדגם הזה מומלץ להשאיר לסקירה מלאה, אבל אני נשאר ספקן לגבי יכולתה של הזרוע הזו לשמור על זוית נכונה כלפי חריצי התקליט בזמן שהיא נוסעת על המסילה.

דגמים נישאי אוויר וכמעט חסרי חיכוך אשר יוצרו במקור על ידי Maplenoll ו-Eminent Technology תוכננו שניהם על ידי Bruce Thigpen מחברת Eminent. בזרועות אלה, המיסב מקובע; המסילה היא שנעה, עם צינור הזרוע מחובר אליה. Eminent עדיין מוכרת את זרוע ה-ET2 שלה; גירסה ששונתה מאוד מהעיצוב המקורי של Maplenoll ניתן למצוא בדגם Proscenium Gold turntable של Walker Audio.

לבסוף, מספר דגמים נישאי אוויר עושים שימוש במסילה קבועה ומזיזים את הציר, לו יש יתרון ניכר בגלל הנעה של מסה נמוכה בהרבה על פני משטח התקליט. בין אלה נמצא את Versa Dynamics ו-Forsell (שני אלה כבר לא בייצור), Airtangent, Rockport, V.Y.G.E.R. וכעת Kuzma Air Line, דגמים אלה נבדלים במכניקת מיסבים ובזרימת אוויר, כמו גם באיכות הבנייה הכללית ובארגונומיה.

חיקוי, חנופה, אוויר חם

החוסר במקוריות בזרוע האייר ליין של פרנץ קוזמה, מפוצה בגדול על ידי המימוש המעולה שלה, באיכות הבנייה הגבוהה ובשדרוגים החדשניים של קוזמה למה שבטח היה ההשראה הברורה שלו: זרועות Rockport של אנדי פייור. במובנים מסוימים ה-AirLine אפילו נוחה קלה יותר לשימוש Rockport Series 6000 אותה סקרתי עבור מגזין Stereophile במאי 1996 (כרך 19 מס' 5).

כמו מיסב הציר של זרוע רגילה, מיסב האוויר של זרוע מעקב ליניארית חייב להיות חופשי לנוע במישור האנכי והאופקי, ובאלה בלבד. משחק הדוק מדי יגביל את התנועה, ומשוחרר מדי יביא לגיאומטריה מרושלת. המטרה היא שהזרוע והראש יעקבו על פני התקליט בהתאמה מושלמת לחריץ ואפס משחק מלפנים ומאחור.

למרות שמיסב האוויר של Kuzma מזכיר קלות את זה של Rockport 6000, כאן העיצוב שונה מהותית. קוזמה משתמש במה שנקרא מיסב אוויר מחורר שבו אוויר זורם בלחץ דרך אלפי חורים זעירים. רוקפורט משתמש במיסב מפוצה חריץ, שיש לו חריצים לרוחב בקיר המיסב. Kuzma מספק מדחס שקט להפליא Sil-Air מקורר שמן ומערכת מתוחכמת ויעילה לסילוק המים שנסחטו מהאוויר הדחוס, וגם שמן שאחרת עלול להיות מותז למערכת. המדחס מסוגל לפעול בסביבות 12 בר (כ-120psi), אבל מיסבי אוויר לא צריכים לחץ כה גדול. מיסב הקיר המחורר של ה-Air Line פועל בסביבות 4 בר (כ-60psi), או בערך פי ארבעה מהלחץ של Rockport. עם זאת, זה לא אומר שהמיסב של Kuzma קשיח פי ארבעה מזה של ה-Rockport, או אפילו זהה. קיימים יותר מדי משתנים מעורבים מכדי להסיק מסקנה גורפת כזו.

המשאבה של Sil-Air שקטה הרבה יותר מזו שמספקת Rockport עם ה-6000, אך מכיוון שהיא כוללת מאגר אוויר ומערכת חישת לחץ, היא פולטת היס חזק למדי, כמו של בלם אוויר, לאחר שהמדחס רענן את המאגר ונכבה. הכיבוי יכול לשלוח ספייק רעש דרך קו הזנת החשמל AC; המליצו לי להשתמש בקו מתח נפרד. קוזמה אמר לי שיש תיקון בדרך, אבל הרעש אומר שאתם צריכים למקם את המדחס מחוץ לטווח שמיעה. למרבה המזל, אינכם צריכים לגשת למדחס כדי לכבות אותו, או אפילו כדי לעקוב אחר הלחץ. סגירת שסתום קטן על הזרוע שומרת על לחץ אוויר, וזה בתורו שומר למעשה על המדחס כבוי. מד קטן ומסודר המובנה בקצה מוט נישא האוויר העובר במקביל למסילת המיסבים, מחווה אם לחץ האוויר מספיק.

עניין של שיכוך

ההשמטה הבולטת היחידה בעיצוב ה-Air Line היא שוקת שיכוך. עיצוב ליניארי - אפילו כזה שעושה שימוש במסילה נייחת - חייב להניע מסה גדולה לרוחב. החריצים של רוב התקליטים אינם בעלי מרכז משותף בגלל לחץ לא עקבי בעת ההדפסה , מה שאומר שהחריץ מעביר ללא הרף את המסה של זרוע הטון קדימה ואחורה. מכיוון שטיפ המחט מותקן בקצהו של מנגנון קפיצי (המתלה של שלוחה), אם אתם משתמשים בראש עם הענות (compliance) גבוהה מדי - קפיצי מדי - הזנב עלול לכשכש בכלב, בכך שתנועת ספירלת החריץ תזיז את הקניטלבר ממקומו המרכזי. הסיכון הוא אם כן שעם מיסב חסר חיכוך טיפ המחט עלול להיטרק מקיר לקיר בתוך החריץ.

דנתי בנושא הזה בסקירה שלי מחודש מאי 1996 על Rockport Series 6000:

בזרועות ציר רגילות מערכת הזרוע/ראש נעה אנכית ואופקית סביב נקודה משותפת; לפיכך, מסות אפקטיביות אופקיות ואנכיות דומות מאוד. אצל עוקבים ליניאריים יש הבדל גדול בין המסה האנכית והאופקית האפקטיבית. בהיותה מערכת ציר בציר האנכי, המסה האנכית האפקטיבית של עוקב ליניארי נמוכה מכיוון שהיא מורכבת מצינור הזרוע והראש הקצרים יחסית. המסה האופקית הרבה יותר גדולה: היא כוללת את כל מכלול הזרוע/שרוול וכן את הראש, את כל אלה יש לשאת על פני התקליט וזו אינה מרוויחה מהיותה מערכת ציר.

תלו משקולת קטנה על קצה קפיץ והוא קופץ בתדירות גבוהה למדי למרחק קצר. תלו משקולת גדולה יותר על הקפיץ וקצב התנועה מואט בזמן שאורך המסלול גדל. המסה הגבוהה של עוקב ליניארי בציר האופקי יכולה ליצור תהודה אכזרית מאוד בתדר נמוך. האקסצנטריות עקב ההדםסה הלא-ממורכזת של כמעט כל תקליט שיוצר אי פעם יעוררו את התהודה הזו כשהמערכת נעה קדימה ואחורה בניסיון לעקוב אחר החריץ המשתנה.

בכל מערכת זרוע/ראש, הזרוע צריכה להחזיק מעמד בזמן שהקנטילבר נשאר פנוי לחלץ מידע מתוך החריץ. אם השניים היו שותפים לריקוד, הקנטילבר הייתה 'מוביל' והזרוע הייתה עוקבת. במסה גבוהה ללא דחייה מערכת ה'זנב' (הזרוע) מתחיל לכשכש בכלב (קנטילבר). תנועת קנטילבר לא רצויה יוצרת פלט חשמלי לא רצוי. בנוסף, כל פלט חשמלי שנוצר כשהסלילים לא ממורכזים במרווח המגנטי הוא לא ליניארי, וכך למעשה הראש לא יפעל כמתמר ליניארי, בעוד זה תפקידו. למעשה קנטילבר יכול להתחבר למערכות מעקב ליניאריות ללא שיכוך....לדעתי, זרוע מעקב ליניארית ללא שיכוך פשוט לא כדאית אם המטרה היא 'מכונה הפוכה'. כלי' עוקב במדויק אחר מה שנמצא בחריץ."

לכן לא ניתן להסביר לי שקוזמה, מתכנן שלפי כל הסימנים מבין בבירור את כל הנושאים הללו, בחר להשמיט שוקת שיכוך, שלא היה כל כך קשה ליישום. זה כמו לא לכלול בולמי זעזועים ברכב. בעוד ששימוש בראש בעלת תאימות נמוכה יפחית את הבעיה הזו במידה מסוימת (ושימוש בראש בעל תאימות נמוכה ומסה גבוהה יחסית הוא חובה עם קוזמה), אני מאמין שהבעיה עדיין קיימת.

התקנה

לכן אני לא מבין מדוע קוזמה, מתכנן שלפי כל הסימנים מבין בבירור את כל הנושאים הללו, בחר לוותר על שוקת שיכוך, שלא היתה כל כך קשה ליישום. זה כמו לא לכלול בולמי זעזועים ברכב. בעוד ששימוש בראש בעלת תאימות נמוכה יפחית את הבעיה הזו במידה מסוימת (ושימוש בראש בעלת תאימות נמוכה ומסה גבוהה יחסית היא חובה עם קוזמה), אני מאמין שהבעיה עדיין קיימת.

Kuzma מספק חיווט רציף החל ממחברי הראש ועד לסט של מחברי Bullet RCA בקצהו של אינטרקונקט איכותי. כמו ב-Rockport, חוט הזרוע הדקיק מקובע בקשת כדי למזער הפרעה לתנועת הזרוע.

Kuzma מספק מד זווית עשוי קרטון, המקל על יצירת קו רדיאלי לפני שנועלים את תושבת הזרוע. משם, הרכבה של הראש וכוונון התלייה שלו, VTF, VTA והאזימוט מהירים וקלים. עם זאת, קביעה ראשונית של VTA, עם ציר הזרוע המקבילה למשטח ההקלטה, תהיה קלה משמעותית אם Kuzma ירשום קו ישר בצד של צינור הזרוע המחודד, כפי שעושה SME.

קונכיית הראש (headshell) הקשיחה מחוררת כדי לאפשר את כוונון התליה, משקל נגד הברגה ננעל על ערכות פיר ארוך של VTF, כוונון VTA עם הברגה בקנה מידה כפול עם נעילה מדויקת מעלה ומוריד בצורה חלקה את המכלול הראשי (ומאפשר לראות את מיקום הכוונון במדויק), ומנגנון הילוך תולעת דומה לזה שעיצב Herb Papier עבור זרוע Tri-Planar שלו מאפשר התאמה מדויקת של אזימוט. התקנת Air Line לא יכלה להיות קלה או מבטיחה יותר: הכוונונים ננעלים במקומם.

צינור הזרוע המחודד מתחבר לגוש אלומיניום מסיבי מעובד המקיף לחלוטין את מיסב האוויר. מוט יציב עם cam ¹ מיישם את מנגנון הסימון, המאפשר לכם לעצור במדויק את תנועת הזרוע בכל גובה בטווח הכוונון שלה. כל מה שקשור לביצוע של בדגם המעוצב היטב הזה זועק קשיחות, בטחון וקלות בשימוש חוזר. זה כל מה שלא היה בזרוע נישאת האוויר המסורבלת שהגיעה עם פטיפון Atlantis של V.Y.G.E.R (ראה "פינה אנלוגית", יולי 2003).

כמו כל זרוע נישאת אוויר, יש להציב את ה-Air Line על משטח ישר ויציב. היעדר חיכוך ושיכוך כאחד, בשילוב עם מסה נעה אופקית גבוהה, משמעם יציבות הזרוע ובכך יעילות המעקב תלויה בהיותה מפולסת לחלוטין. כל סטייה קלה תטה את הזרוע לכיוון המדרון. השתמשתי ב"מישור האיזון" על תקליט Cardas Sweep כדי לפלס את משטח הבידוד האקטיבי של Sounds of Silence Vibraplane, ומצאתי שקשה מאוד למנוע מהמחט להחליק לכיוון זה או אחר. זה לא תקף לגבי פטיפונים עם שיכוך קפיצים.

לאחר התקנתה, ה-Air Line היתה תענוג לשימוש, אם כי ה-Vibraplane האקטיבי נוטה לסטות מעט עם הזמן; הייתי צריך לפלס אותו לעתים קרובות. אפילו אז, מדי פעם בסוף צד תקליט, ה-Air Line היתה מחליקה בחזרה. זכרו את זה אם אתם חושבים שאתם יכולים להתמודד עם משטח מפולס שאינו יציב לחלוטי.

צליל

למרות שהזרוע המקורית Rockport Series 6000 זכתה לביקורת נלהבת, עם הזמן התברר כי המשך והמשקל של התדר הנמוך לא היו טובים כמו של Graham 2.2 או של Immedia RPM2. המסה האפקטיבית האנכית הנמוכה יחסית של ה-6000 שמה את תדר התהודה שלה מעל האזור האידיאלי של 8-12Hz עם ראש MC במשקל ממוצע ותאימות נמוכה בדרך כלל, מה שגורם לבס להתחיל להתגלגל בטרם עת. אנדי פייור פתר את הבעיה בזרוע System III Sirius - ראו סקירות/סקירה של מקור אנלוגי באוגוסט 2000 - על ידי התאמת המסה כך שתדר התהודה הבסיסי של הזרוע יהיה תואם למגוון רחב יותר של ראשים.

לפני המעבר מהגרהם 2.2 לקוזמה אייר ליין בפטיפון Simon Yorke, ניגנתי כמה תקליטים כבדי בס. אם לשפוט לפי צינור הזרוע הארוך, המסיבי והמתחדד יחסית של Air Line, לא חשבתי שאתקל באותה בעיית בס. לא עשיתי זאת, אבל כשמדדתי את תדר התהודה האופקית בעזרת כמה ראשי MC טיפוסיים, הוא היה נמוך מאוד - בסביבות 5Hz - מה שהופך את הבחירה של Kuzma לוותר על השיכוך לתמוהה יותר.

עם זאת, וכאשר כל התנאים היו אידיאליים, הביצועים לכל אורך הטווח של ​​Air Line היו מדהימים לחלוטין, וניתנים להשוואה, ככל שניתן להשוות, לזרוע רוקפורט על הסיריוס. כאשר תשמעו זרוע עוקבת ליניארית אמיתית בפעם הראשונה, אתםֶ תדעו את זה - היעדר האופי הצורב והצובט הקיים בכל זרועות הציר הוא בין ההבדלים הברורים ביותר. אתם לא ממש מודעים לזה כשאתם מאזינים לזרועות הציר הטובות ביותר, אבל כשזה נעלם, איזה הבדל!

המצגת המרחבית הדרמטית, המוצקה והתלת מימדית של Air Line הייתה דומה מאוד לזו של ה-Rockport 6000, אותה בדקתי עם פטיפון VPI TNT. התחום הנמוך של ה-Kuzma, לעומת זאת, היה הרבה יותר טוב - במעבר מה-Graham 2.2 ל-Air Line, שום דבר לא אבד במשך הבס, עם שיפור גדול במרקם הבס ובפרטים הרמוניים.

כשניגנתי את Baby You're a Rich Man של הביטלס (מתוך הדפסת סטריאו אמיתית של Magical Mystery Tour, Apple SHZE 327 הגרמנית) עם Air Line לאחר ששמעתי אותו עם Graham 2.2, הופתעתי מהשיפור העצום. שיפור בטבעיות של אטאק חולף והדעיכה שלאחר מכן. מחיאות כף היו הרבה פחות שבריריות והרבה יותר מוצקות, בשרניות, תלת מימדיות ומשכנעות. הבס לא היה מורחב יותר, אבל הוא היה מורכב יותר פיזית והרמונית, במיוחד האטאק - יכולתי להרגיש את מקרטני פורט על המיתרים בצורה שונה וחושפנית יותר. הדמיה מלפנים אל גב הייתה הרבה יותר בולטת והועברה באופן טבעי יותר. קולו של לנון, בדרך כלל מעט דק ומגושם, היה שם, עם נוכחות פיזית בשרנית כל כך משכנעת שחשבתי שאולי אוכל להושיט יד ולגעת בפניו.

רקע שחור במיוחד; בימות צליל עצומות, אווריריות, יציבות להפליא; תמונות מוחשיות ממוקמות וגודלן בצורה מושלמת; מורכבות הרמונית, דינמיקה וטרנזיינטים מנקרי אוזניים - יכולתי לקשקש על הביצועים הטבעיים המשכנעים והאיזון הכללי המבריק של ח-Air Line. אני מעדיף פשוט להגיע לנקודה: בכל פרמטר השמעה שהצלחתי לשרטט, המצגת של קוזמה אייר ליין הייתה טובה להפליא מזו של כל זרוע אחרת שבדקתי - למעט זו שנכללה ב-Rockport System III Sirius שמחירו 70 אלף דולר.

סיכומים

כאשר כל תנאי ההשמעה אידיאליים, קוזמה אייר ליין היא אחת משתי הזרועות המובילות ששמעתי אי פעם. כמה מהנדסים, כמו טים שרידן מקבוצת Lorien Consultants Group, שהועסק במשך שנים רבות על ידי Professional Instruments, ממיניאפוליס, היצרנית המובילה בעולם של מיסבי אוויר אשרֶ ממספקת לרוקפורט את המיסבים עם פיצוי חריצים, מרגישים שיש בעיות תיאורטיות עם מיסבים מחוררים. לא משנה מה הבעיות שהמיסב המחורר של קוזמה היה מציג, לא שמעתי אותן. עם זאת, המסה האופקית הגדולה של ה-Air Line והיעדר שוקת שיכוך גורמים לכך שכל סטייה ממירכוז מוחלט בתקליט וכל חריגה מאופקיות מוחלטת יצרו בעיות השמעה פיזיות ולעיתים נשמעות.

למעט כמה תקליטי וינטג', כמו Blue Notes מקוריים, והדפסות SV-P Quiex של Classic Records, אזורי החריצים של התקליטים הם "קעורים" - כלומר, הם משתפלים כלפי מטה מהשפה החיצונית ולמעלה לכיוון אזור התווית . במהלך הנגינה של מרבית התקליטים, גם כאשר ה-Air Line מפולסת לחלוטין ועל משטח יציב במיוחד, הזרוע תעקב מוטה על החריץ הפנימי בדרך למטה, ומוטה על החריץ החיצוני בדרך למעלה. הוסיפו חור ציר מחוץ למרכז - קיים ברוב תקליטים במידה כזו או אחרת - ויש לכם מצב נגינה של דינמיקה מורכבת שמסיבות שאינני מבין, פרנץ קוזמה לא הצליח לטפל בה. (אני מצפה לקרוא את תשובתו הנמרצת ב"הערות היצרנים") עם תוספת של שוקת שיכוך, יכול מאוד להיות שה-Air Line תהיה הזרוע המשובחת ביותר שנבנתה אי פעם.

¹ חלק מסתובב או מחליק בחיבור מכני המשמש במיוחד בהפיכת תנועה סיבובית לתנועה ליניארית.