רמקול רצפתי  - Davis Acoustics Courbet 5

סינרגייה קיימת בין אנשים, רכיבי היי-פיי ויצרני אודיו.

קחו למשל את אוליבייה ויזאן וסיימון לי. האחד מנהל את Davis Acoustics, יצרן הרמקולים הצרפתי עם קטלוג של 300 דרייברים וממברנות אקזוטיות מחומרים כמו גרפיט, קוולר וסיבי פחמן, אותם הוא מספק למותגים כמו Apertura, Avantgarde Acoustics, Goldmund, Jadis, MBL ועוד. השני עמד בראש April Music אבל היום מנהל את Simon Audio Labs מסיאול, קוריאה.

כחברים, הם נהנים לחלוק חדר בתערוכה ההי אנד של מינכן. אחריה, סיימון שוב ליווה את אוליבייה בחזרה לטרויה שם הם האזינו יחד לרסיבר\נגן All-In-One של סיימון יחד עם Courbet N°5 של אוליבייה, רמקול רצפתי 3Way.

"אתה רוצה לבן מט, שחור מבריק פסנתר או עץ אלון בהיר? לדעתי לבן מט עם בסיס עץ זה ממש נחמד."

הסכמתי עם אוליבייה שמספר על עצמו שהוא מהנדס שהתחתן עם פסנתרנית ואז השתלט על חברת הרמקולים של אביו מישל. מאחר וכבר היה לי את ה-AIO של סיימון בהישג יד וסקירה מלאה כאן בארכיון -המפגש של היום היה כמו גיג. ספציפית, הייתי סוקר את ה-Courbet N°5 וה-AIO כמערכת ששני היצרנים חתמו עליה מראש. הם מעריכים שקוראים אוהבים מבחנים של מערכת. כמובן שזה לא אומר שהדילר המקומי של דאוויס בהכרח יחזיק SAG או להיפך. זה פשוט שילוב מוכח ששני הגברים האלה נהנים ממנו, כזה שמשך תשומת לב במינכן ושאוכל בקלות ליצור מחדש כדי לקבל סינרגיה בטוחה.

ה-Courbet N°5 הוא רמקול רצפתי 3Way עם ארבעה דרייברים ויציאת פורט קדמית, טוויטר כיפה רכה בקוטר 28 מ"מ, וופרים מסיבי פחמן בקוטר 13 ס"מ ויחידות מיד kevlar בקוטר 13 ס"מ. חזית הרמקול נטויה מעט לאחור, גובהה מעט מתחת למטר אחד עם טביעת רגל בגודל 16×25.5 ס"מ ו-18 ק"ג נוחים לניהול. חיתוך התדרים ב-400Hz ו-4kHz כדי להגיע לתחום מיד גבוה בצורה יוצאת דופן. הרגישות היא 90dB ורוחב פס 25000 - 50 הרץ. בהתחשב במומחיותו של אוליבייה בתכנון וייצור דרייברים מתקדמים, אפשר לצפות להרבה מהמתמרים המיוחדים האלה. ניתן לאוליבייה להסביר פרטים ולתאר את חבלי הלידה של N°5 בפרוטרוט. שאנל אחרי הכל לא הבעלים של הבלעדיים של המספר הזה. באשר לקורבה, ז'אן דזירה גוסטב קורבה היה צייר צרפתי שהוביל את תנועת הריאליזם בציור הצרפתי של המאה ה-19. מחויב לצייר רק את מה שהוא יכול לראות, הוא דחה את מוסכמות האקדמיה ואת הרומנטיקה של הדור הקודם. מזה אנו מניחים שגם ה-Courbet N°5 מוקדש לריאליזם ולא לפרשנויות רומנטיות.

״כפי שניתן להבין, Courbet N° 5 מציעים מראה יפה עם סאונד טוב. כדי לשמור על מבנה צר ונאה, אנו לא משתמשים ביחידות גדולות מ-5 אינץ', ומכאן השם. כאשר סקרת את ה-MV One שלי בשוויץ, זה היה העב״ם של הקטלוג שלנו שכן ברב הרמקולים שלנו מותקן דרייבר מיד קוולר כזה או אחר. הטכנולוגיה הזו מוכרת לנו היטב מאחר ושימשה אותנו לייצור דרייברים כאלה מראשית ימי החברה בשנת 1986. עבור הבס, ברור שבקונוס צריך להיות חזק יותר ולכן אנו לרב משתמשים בסיבי פחמן כפי שנעשה בדגם הזה. שני הוופרים הקטנים מתחברים במקביל, ומעניקים משטח קונוס משולב של 8.5 אינץ' הפרוס על פני שני דרייברים.

"הטכנולוגיה של הטוויטר מאוד מעניינת ולקח לנו זמן לפתח. יש לו מרווחים אפילו מאחורי ההיקף כדי להפחית עיוותים. האיורים יספקו הבנה טובה יותר. סליל הקול של הטוויטר בקוטר 2.8 אינץ' כדי להוריד את תדר התהודה ל-1000 הרץ במקום סליל הקול הרגיל של 25 מ״מ שמוריד ל-1250." חתך הרוחב של הטוויטר של אוליבייה הזכיר לי את הטוויטר עם גיאומטריית צינור של של לורנס דיקי עבור Vivid. "תיבת הרמקול מחולקת בפנים מתחת יחידת המיד ויציאת האוויר הקטנה מאחור אינה בס רפלקס אלא יציאת אוורור להפחתת לחץ. המיד יורד ל-300 הרץ. הפתח הקדמי הוא בס רפלקס עבור שני הוופרים החולקים את אותו חלל אוויר.

״בתמונות האלה של החיווט הפנימי, אתה יכול לראות את הכבל הדק מאוד לטוויטר, עבה יותר עבור המיד אבל עדיין מאותה משפחה של Hifi Cable et Cie עם בידוד טפלון דיאלקטרי. עבור הוופרים, קוטר הכבלים עבה יותר כדי לעמוד בדרישות זרם גבוהות יותר. רגישות הטוויטר גבוהה מאוד והכבל המאוד דק הוא שידוך טוב. עבור סידרת קורבה, באמת התנסינו רבות עם מגוון גדול של חיווט. הכבל לטוויטר הוא ממש דק. נדהמתי בפעם הראשונה שראיתי את זה. זה שינה באופן מעניין את הסאונד בכך שהגדיל את התפוקה אבל הקטין את בהירות הצליל. באשר לקוולר, אנו עושים שימוש בחומר הזה כבר 33 שנה. כעת זהו דור 6. אנו אוהבים את החומר הזה כי הוא מספק פירוט רב, בעיקר בתחום המיד. קונוס הקוולר שמותקן ב-Courbet N°5 זהה לכל סידרת Courbet וגם Balthus. יש לו ציפוי אחורי מיוחד כדי לבודד לחות. קונוס 5 אינץ׳ משויך תמיד לסליל קול 1 אינץ׳, מה שנראה כשילוב אידיאלי.

Merde sainte. זה לא נשמע חזק כמו holy shit. הרמקולים הפתיעו ישר מהאריזה אחרי שהתקנתי את הבסיסים עם ארבעה ברגים משושים. הטריק היה כיפת טוויטר קצת יותר גדולה מהרגיל ויחידת מיד quasi dipole שסיפקו רזולוציה ושקיפות יוצאים מן הכלל עם מגבר המנורות החדש שלנו Bakoon AMP-13R. השילוב הזה של מגבר עם גיין משתנה והרמקולים של דאוויס עבדו נהדר ונתנו צליל עשיר ובימת צליל רחבה מאוד ועמוסה בפרטים.

בניגוד גמור לאיפוק האטום של ה-Zu Druid V בתחום המיד הגבוה והטרבל הנמוך, הרמקול הצרפתי הקטן הזה היה מפורט בצורה בלתי רגילה אבל ללא כל חריפות. אך באותה נשימה - עדיין הייתי צריך להבין כמה זמן הזוג המושאל הזה עבד אם בכלל - גם הבס העליון והאוקטבות הנמוכות היו קלי משקל ולא יצאו ממש החוצה, בניגוד ל-Zu. כך שהרושם הראשוני היה של הרבה עזוז ועדינות אבל לא מושחז ומטלטל. במושגי הרגש שלי, מכוון יותר לראש מאשר לקרביים.

זוג וופרים בקוטר 8.5 אינץ' בחלל מוגבל כמובן לא יזיזו אוויר כמו דיפול 18 אינץ'. ובכל זאת, המיד-וופר הבודד 5.25 אינץ' של Accuton אצלנו ב-Albedo Audio Aptica מועמס עם transmission line התעלה כאן מעל ה-N°5. האם ההתנגדות הזאת נובעת ממד מרחק נמוך קריאה - גירסת ההיי-פיי לריח של מכונית חדשה - או אישיות מובנית? אוליבייה ויזאן, שבשלב זה היה בדרכו ארה"ב יצטרך לתת את גירסתו לכשינחת.

בודקים מה כבר נחת, הצד האחורי התחתון של כל רמקול מעוטר בלוחית מבריקה עם המפרט הבסיסי של הדגם פשוט מעל לוחית המחברים השחורה. מחברים נאים עטופים בגוף גלילי מסיבי פחמן.

בואו נראה מקרוב מה יש לדרייבר להציע. שימו לב להסתרה המאוד אטרקטיבית מאוד של כל המחברים. הגרילים השחורים לכל אורך הרמקול באותה הרוח. הם נצמדים באמצעות מגנטים משובצים, לא פינים מכוערים ולולאות גומי. לאחרונה סקרתי מתחרה בריטי במחיר כפול. שם לא נתנו את דעתם על שיטת ההצמדה הזאת של אמצע המאה ה-20. Courbet N°5 עשו את זה הרבה יותר קלסי.

אפילו התיבה עצמה לא היתה הקופסה המלבנית הרגילה אלא צורת מקבילית כמו ה-Audio Physic Codex שלנו. זה יותר קשה לביצוע. דוקרנים לבסיסים צורפו אבל פסחתי עליהם מתוך התחשבות בפרקט.

עוד כמה ימים עברו והרמקולים ירדו קומה למטה ל-All-In-One של SAG והתחום התחתון נפתח. במילותיו של סיימון, כוונון הקול של המגבר נועד ליצור מחדש את "הכוח הרך המקורי של המוזיקה אותו איבדנו אבל אני רוצה להחזיר". הוא מרגיש שכוונון ההיי-פיי המודרני השכיח מקריב עקרונות יסוד חשובים לטובת פירוט סובייקטיבי. לכן מאה הוואטים שלו מייצרים את פרספקטיבת הצליל מלמטה למעלה כמו class A של Pass Labs. זה מייצר תגובה מסיבית יותר באזור הכוח כדי להצית את חדר המנועים של אזורי הקצב והבס. ואז הוא מוסיף טרבל רך יותר כדי להדגיש זאת מטה באיזור המיד שמטפל בעדינות רבה יותר בהפקות פופ מבושלות יתר על המידה. במקום להתמקד במהירות אולטימטיבית, טרנזיינטים דוקרניים ועוויתות דינמיות מואצות, ה-AIO מתמקד בחומר ארצי והשפעה של המקרו ולא באובססיה למיקרו.

לא נדרש תואר אקדמי בחיזוי עתידות כדי להבין שהשידוך ביו שני הטיפוסים האלה יהיה מוצלח מאוד.

היכן שהשידוך בקומה העליונה חשף יתר על המידה את שני הדרייברים העליונים וסגולותיהם, השידוך בקומה למטה נתן במה לוופרים מסיבי פחמן עם פתחי הפורט הגדולים. לאוזני זה הסתכם בצורה ראויה לשבח היכן שהוא במרכז המיתולוגי כדי לאמת את הסינרגיה המובנית שקיוויתי לדווח עליה כשאירגנצי את כל זה במינכן.

כך בדיוק נתכנס לו בליינד דייט של האזנה.

לפני שמדברים על תוצאות, צעד אחד אחורה. כמעט עשרים שנה כמבקר אודיו, עבר זמן מה מאז אירחתי רמקולים רצפתיים קטנים במחיר 3000 אירו לזוג עם דרייברים בלעדיים למותג, אשר תוכננו ונבנו על ידי המותג עצמו. ותק כזה נוטה להעלות את התמחור של נושאי הסקירה. זה נכון במיוחד אם מתמקדים ביצרני בוטיק נחבאים עם נתח שוק קטן יותר. מפגש כמו הנוכחי משמש כעת כבדיקת התכנות. לפחות עבור הסוקר שלפניכם, Courbet N° 5 הוא רמקול מצוין במחיר ארצי להחזיק בו. הוא מייצג הנדסה בוגרת של דרייברים, גימור מקסים, אטרקטיבי בעולם האמיתי מבחינת גודל ומראה, מחיר תחרותי שמקורו באיחוד האירופי וביצועים גבוהים. אל מול רפרנס מנצח כזה בהישג יד, כל רמקול גדול ויקר בהרבה יצטרך להוכיח עצמו בגדול כדי להיחשב כבעל תמחור הוגן. להיות נעלה מספיק כדי להצדיק הפער במחיר, ההבדל מול מה שניתן להשיג כעת בתחום המחיר הנמוך; או את אמונה או ההשערה שתמחור יקר לבדו הוא ערובה להנדסה גבוהה יותר. המוצר חייב להוכיח את זה. בהשוואה ממשית של א׳ מול ב׳. סגור סוגריים.

לדעתי, הרוטב הסודי של הרמקול הזה חייב להיות בחלק העליון שלו, אחד מהשניים - טוויטר או מיד - עם החיתוך ב-4000 הרץ והחיזוק של תחום מיד נושם. אני בספק אם הדרייברים הללו יאכזבו ברמקולים הרבה יותר כבדים ויקרים עם לוחיות שם מהודרות.

קחו את הפרק השני של הקונצ'רטו מס׳ 2 לחצוצרה לאנדרה ג'ולייבט בעיבוד המלחין לפסנתר וקונטרבס, עם נגן החצוצרה פיטר מאוסרס מתזמורת הקונצרטחבאו. Turtle Records הנציחה אותו באולפני גלקסי בבלגיה, אותם הם מכנים "החלל האקוסטי השקט ביותר בעולם"; ועשו זאת בגדול. התוצאה הטונליות מביישת את הגירסה התזמורתית ביוטיוב, אבל לפחות אפשר להנות מהעתק מדויק של המוזיקה שמעלה באוב את מיילס דייוויס בתקופת האוונטגארד שלו.

עם עוצמת שמע מציאותית - גדלתי עם אח ואחות מנגנים על קרן צרפתית ושניהם היו לנגני תזמורת בוויסבאדן והמבורג בהתאמה - האשליה החושית של גוון חצוצרה שמן עם הרמוניות עליות תלולות מורכבת הייתה מופלאה. או כפי שפותח ההסבר בחוברת של תקליטור האוסף 25th Anniversary של Audio Physic, נגנו את הרצועה הפותחת, "הקלטה והשמעה של חצוצרה בצורה מדויקת, ובעיקר חצוצרה מושתקת, נחשבת לאחד הדברים הקשים ביותר לביצוע כי ידוע שחצוצרות מושתקות מייצרות מקשתת של צלילים עליים (overtones) הרבה מעבר ל-20kHz והמבנה הכללי הצליל אשר מתפתח בזמן מורכב ביותר. מיקרופונים ורמקולים מותחים עד קצה גבול יכולתם כדי לשחזר את הכלי הזה."

אם Courbet No°5 אכן נמתחו עד קצה גבול יכולתם, זה לא ניכר בהם. לא רק הנוכחות הממשית והפורחת של חצוצרה, הרמקולים בגיבוי המגבר לא התקשו לצייר אשלייה אמינה של אקורדים רועמים של פסנתר, מזריקים אנרגיה ללוח תהודה גדול; או ליווי של קונטרבס עד לקצה התחום התחתון. רק מכיוון שמחיר הרמקול הצרפתי הזה הוא רק 3000 יורו, אל תזלזלו בשני הדרייברים העליונים שלו. הם טובים. יתר על כן, פתח האוורור האחורי שמוריד לחץ מתחום המיד, ראיתי כמותו בקנה מידה קטן יותר ברמקולים Tango של פרנק צ׳אנג. גם כאן זה הוכיח עצמו כיעיל ביותר לנטרל את השפעת התיבה.

בהתחשב ברזולוציה הרבה שלהם, ניגנתי כעת את הPoco Allegretto מהסימפוניה השלישית לברהמס בביצוע Intercontinental Ensemble במהדורת Traveling Light של הלייבל trptk. זה הוקלט ב- 352.8kHz DXD ללא דחיסה או הגבלה דינמית. עשו שימוש בשבעה מיקרופונים של Sonadore, ממירים של Merging Technologies, הגברה Hegel שוב, הרזולוציה הרבה של Courbet N°5 חפרה עמוק אל תוך החוויה האודיופילית של גוון צליל אמיתי / היחסים ביניהם / מודולציות של טון. אם לא הייתם שם, אף פעם לא תדעו איך זה באמת נשמע. עם זאת, כאשר ניתן לזהות כל כלי נגינה בצורה כה ברורה במקום להיות מדולל על ידי קבוצה של 12 כינורות ראשונים, 10 שניים וכן הלאה, ניתן להבחין טוב יותר בין כינור לויולה, איך הם מווסתים את הצליל שלהם למען ביטוי מוזיקלי. הבדלי או מאפייני גוון הצליל מתרחבים ולא מתכווצים. מזה ניתן לומר שנדרשו הקלטה טובה ושרשרת רכיבי השמעה חושפניים כדי להגדיל את יחס הניגודיות של הצליל הטהור, ומכאן את ההבחנה שלנו בחתימות הרמוניות ייחודיות שכאילו נחשפו בגדול יותר. ועל ידי הסקה ישירה, זה נותן משוב על היכולות של הרמקולים. Courbet N°5 כמעט ולא כפו את האופי שלהם על הצליל שקוף כל כך לגווני הגוונים המושחזים של ההרכב הזה.

כפי שניתן להבין מדוגמאות המוזיקה שלי, Courbet N°5 הובילו אותי לבחור הקלטות באיכות מעולה שניצלו עד תום את החוזקות שלהם. פופ דחוס עבד טוב באותה מידה, אבל אם מכירים את ההבדל, מבינים איזה בזבוז זה על מתמרים מצויינים שכאלה.

כמובן שזה תמיד נכון. במקרה הזה, זה פשוט הרגיש יותר נכון מהרגיל. לכן אני מסתמך על כלי נגינה אקוסטיים ובמיוחד במסגרת של מוזיקה קלסית. בעיני לפחות זה מעיד הרבה יותר מאשר מוזיקה אלקטרונית שאת הצלילים המקוריים שלה אפילו לא יכולתי לנחש.

המגבלה הריאליסטית היחידה עבור מי שמבקר במועדונים ורגיל לסינתיסייזרים אינפראסוניים, הייתה תהומות הבס הנמוך. לשם כך קיים דגם Courbet N°7 עם וופר גדול וחזק יותר. הטריק הברור לחזק את הבס של N°5 הוא מגבר זרם גבוה כמו ה-Pass Labs XA-30.8 שלנו. זה גם ירכך את התחום הגבוה כדי לאלף את הבהירות בהקלטות שהפכה להיות נורמה. כמובן שהמעבר לחלקה הטובה הזו דורש 6500 אירו, כמו גם קדם מגבר, ממיר ומקור. זו הסיבה שהתמקדתי ב-SAG AIO. במחיר 4500 אירו, יש לו את זה. המערכת הופכת את שורות התקליטים שתופסים את כל הקיר הימני למיותרת, פשוט פלסטיק שמקומו בית הקברות של ההיי-פיי. פשוט נגנו דיסק או הזרימו דרך USB. בוצע.

C'est vrai. דרכי שלא הצטלבה עם רמקולים של Davis Acoustics במשך שני עשורים של כתיבה על היי-פיי הרגישה כמו השמטה כואבת מאוד שסוף סוף שמחתי לתקן. הצילום הזה מהקטלוג המלא של אוליבייה ויזאן ממקד את הסיפור של היום למסר העיקרי שלו: דרייברים ייחודיים וטובים מאוד עם DNA תכנוני של 33 שנים. במונחי היי-פיי, זה נצח. המשמעות עבור הקונה היא איכות צליל אשר אצל אחרים - חשבו על מותגים כמו Apertura, Avantgarde Acoustics, Goldmund, Jadis, MBL שכולם רוכשים דרייברים מדאוויס - כנראה יעלו יותר, לפעמים הרבה יותר. אם אתם לא מבקשים להרשים את חבריכם עם תגיות מבריקות, Courbet N°5 יבטיחו לכם רזולוציה משוכללת או במילים אחרות היי-פיי מעודן, תיבות רמקול איכותיות ויפות אך עדיין פשוטות. זהו עיצוב מאוד חכם ומוצלח. להחזיק בהם, לדעתי לפחות, זו קניה מאוד חכמה ומעשה אודיופילי מוצלח. אבל אם כל כוונתכם לנגן חומר מופק יתר על המידה, Courbet N°5 טובים מדי למטרה כזאת. יותר מרוב המתחרים, הם מתעלים עם דיאטה משובחת. הסיבה לכך היא שאלה רמקולים ברמה גבוהה שמסתתרים להם תחת מראה מיינסטרים פשוט. בהא הא הא.