קדם מגבר לפטיפון  - Boulder 508

חברת בולדר מלואיוויל, קולורדו, יצרה בשקדנות כמה ממרכיבי האודיו המשובחים בעולם מאז 1983. נוסדה על ידי ג'ף נלסון, החזון של בולדר מכוון במידה רבה לחדשנות בשדה האודיו היוקרתי ביותר, ולבעלי כיסים עמוקים. לדוגמה, המונובלוקים דגם 3050 יקרעו מכיסכם 245,000 דולר עם סנוקרת לסנטר. הפונוסטייג' רפרנס החדש, דגם 2108, יגרוף 52K$ מערמת המזומנים שלכם.

בשנים האחרונות בולדר אפשרה לחלק מהידע העצום שלה לזלוג מטה, מה שהביא לסדרת המוצרים הנגישה ביותר שלהם, סדרת 800. סידרה זו כוללת את המגבר משולב 865 במחיר $12,500, קדם מגבר דגם 810 במחיר $7500, מונו בלוקים דגם 850 במחיר 11,500$ לזוג, ומגבר סטריאו דגם 860 במחיר $9,000. נקודות המחיר הללו צריכות לגרום ליצרנים אחרים להזיע ולהעלות את ההצע שלהם בכל הקשור לאיכות הבנייה והסאונד שמציעה הקטלוג של בולדר.

עם נושאה של סקירה זו, פונוסטייג' 508, בולדר ריטשה את רצפת המחיר שאפילו לפני חמש שנים הייתה עשויה קריפטונייט טהור לאידיאולוגיה של עלות ללא התחשבות עליה בנתה בולדר את מורשתה. במחיר 5000 דולר, ה-508 יהיה הפעמון המצלצל מעל עשרות פונוסטייג'ים במחיר דומה מכל סוגי יצרני האודיו. כל מכשיר קרוב למחיר הזה, אפילו במחיר כפול, יעשה לעצמו טוב אם ישים אליו לב. מה שהבנתי במהלך ההאזנה עם ה-508, הפונוסטייג' הזה לא מתנצל מבחינת סאונד, וגם לא על איכות הבנייה למרות המחיר הצנוע והנגיש.

508 הוא אגרוף וו שמאלי לגוף ואחריו סנוקרת ימנית לסנטר עבור אלה שחושבים שהם יכולים לרקד ואלס בזירה מבלי להעריך את מבנהו הזעיר ואת המחיר והפשטות היעילה של ה-508. 508 גודלו כשל פשטידה קטנה, אם זו היתה עשוי אלומיניום מגולף מגוש יחיד ומוצק. פינות משתנות של רדיוס קטן/גדול לסירוגין עם שיפוע עדין חלק מגולף לאורך הקצה העליון שלו נותן ל-508 קצת אישיות. מתג הפעלה/כיבוי וכפתור השתקה ממלאים את שני התעלות הרדודות שנחצבו בפאנל הקדמי הפשוט. כניסות ויציאות XKR, שקע חשמל, מכסה נתיך ומתג בורר MM/MC ממלאים את הפאנל האחורי. עכבת כניסה של 100 אוהם עבור MC (70dB של רווח), 47k Ohms MM (הגבר 45dB), 100 אוהם במוצא. עקומת התקן קבועה RIAA.

חמוש בראש Ortofon MC Windfeld Ti על קיצה המחודד של ה-VPI Avenger Reference TT המצויינת, וכבל הפונו של MIT Oracle EVO, הייתי במצב מצוין להפיק את המיטב מה-508. שאר המערכת כולל MIT Oracle EVO SHO balanced IC, קדם מגבר D 'Agostino Momentum, מגבר Pass Labs XA200.5, כבלי רמקול רמקולים MIT AC169, רמקולים Lansche 4.1 וגם ההיברידיים המסיביים Sunny Cable HW15. כבלי חשמל MIT Z Power Reference לאורך כל הדרך.

ה-508 לא מתעכב כלל כדי להפגין את החוזקות שלו, ומראה מעט עמימות, אם בכלל. ישנה בהירות לצליל שמאירה את כל המימדים בכל הקלטה. נראה שאין למידע מקום להסתתר. ללא פינות אפלות, ללא צבעים עמומים שמשנים את הגוון או מגבילים את הדינמיקה. לכל הפחות, התכונות הללו מאוזנות כל כך טוב, עד שקשה מאוד לזהות מגבלות שעשויות להתגלות בפונוסטייג'ים בדרגת רפרנס ללא השוואה ישירה. האיזון הזה משחרר את המאזין לחקור הקלטה כרצונו. האזנה לאלבום If This Bass Could Only Talk של סטנלי קלארק, קטע אחר קטע התעורר לחיים עם מימדיות מדהימה, הפרדת תמונה, פרטים, מרחב ודינמיקה. קווי הבס הנמוכים מסמרים את השיער במהירות עם טרנזיינטים נקיים במיוחד והגדרת פיץ' (גובה הצליל) יוצאים מן הכלל.

היצרן הצרפתי Devialet הוציא לאור סדרה מוגבלת של הקלטות שטרם פורסמו, כולל הופעה של שרה ווהן. ההקפדה על ההדפסה/מאסטרינג ניכרת מיד בתקליט השקט והמשיי. זה לא שחסר רעש של פני השטח במובן המסורתי, מפריעה הנוכחות הנמוכה והנעלמת של המדיום עצמו. במובן מסוים זה מזכיר דיגיטל מצוין, אבל טוב יותר. קולה של שרה בחזית, יפה להפליא, ומלא אנושיות כפי ששרה באמת הייתה. הכלי שלה פשוט אדיר. ניסוח, דינמיקה, גוון, מרקם, כולם נחשפים כאשר להקת הליווי ממומקת במושב האחורי בירכתי הבמה. ה-508 לא עושה דבר כדי להפריע או להוסיף לאיכויות הייחודיות והנדירות של ההקלטות.

עם ה-Sunny H3W15 הגדולים במערכת, עם וופר בגודל 15 אינץ' נחתך ל-500Hz וחוצה לשופר הקרמי שעולה עד 11kHz וסופר טוויטר עד 30kHz, הסאונד שהעביר ה-508 היה מדהים. הרמקולים הללו, כמו ה-508, לא מסתירים דבר. דינמיקה בלתי מתאמצת ומרחב רחב ופתוח, ומסביב להדמיות, המוצגות בקנה מידה אמיתי, יוצר צליל מערב מאוד. זרוק פנימה קצת מטאל והחזק חזק ידידי. Disturbed The Infection הוא נקודת פתיחה למה שהפונו עושה טוב באמת, ולמה שהוא יכול לחשוף כחולשות במערכת. במיטבו, תוף הבס והגיטרה החובטים מסתנכרנים עם כוח של פטיש אוויר. הגיטרות צורבות ומייבבות. השירה של דיוויד דריימן, הטובה ביותר בתחום, נוהמת באכזריות ועם זאת מצליחה להישמע מלודית למדי. הלב של המיד והטרבל נשמע טהור ולא מזויף. בלי צבעוניות, בלי סטיות שהתגלו עם הזמן. פשוט נקי, ברור ומדויק. עם ציוד נחות יותר, מרכיבי הצליל יכולים בקלות להציף ולהמרח, לדחוס ולהקריש את המהומה שמציגים המטאל והג'אז המורכבים. ה-508 משתלב בצורה מושלמת עם רכיבים שהם ללא ספק ברמת רפרנס. הצליל נשאר מורכב, לא דחוס או עצבני. ההדמיה נשארה יציבה ומדויקת גם בשיא הטירוף. לא הייתה חוליה חלשה בשרשרת. ה-508 לרב לא יבוא בחשבון עבור מערכת כזו, לכל הפחות זו תהיה חוכמה שגרתית. אחרי הכל, הרמקולים לבדם עולים פי 10 מה-508. אם כי הפונוסטייג' של D'Agostino Momentum ממנו נפרדתי שמחירו 28 אלף דולר, קבע את הרף, ומבחינות רבות, ה-508 הכה הרבה מעל משקלו. הפונו מומנטום אמנם מציע קצת יותר עושר הרמוני וקצת יותר צבע צלילי, אבל אני חייב לומר, אם לא חייתם עם המומנטום, קשה להאמין שהייתם מרגישים מחסור עם ה-508.

Gryphon Sonnet שנבדק לאחרונה יהיה השוואה מתאימה יותר. הסונטה במחיר ​​7500$ חולק רבות מהתכונות המשובחות של ה-508, אך נפרד לדרכו בשלב מסוים. שניהם מאוד חושפניים, ומציעים תובנה נהדרת לגבי ההקלטה. שניהם מציעים דינמיקה יוצאת דופן, ופשוט כיף להאזין להם. אבל גריפון הוא כמו גריפון, אותו הדבר ניתן לומר על בולדר. הגריפון מציג איזון מלמטה למעלה. בס ומידבס מציגים יותר משקל וצפיפות, כאשר הבולדר מעדיף מהירות ופתיחות למטה. בסך הכל, לבולדר גוון טיפה בהיר יותר. לא להתבלבל עם בהירות במובן השלילי, רק מואר יותר. הגריפון נוטה יותר לכיוון הד'אגוסטינו, בעל אופי מעט כהה וחם יותר. לא מצאתי נכון ולא לא נכון, רק הבדל בטעם. ה-Gryphon מציע רק מחברי SE פנימה והחוצה, אך יש לו יכולת התאמה גדולה יותר לעומסים באמצעות מתגים קטנים בפאנל האחורי. זה גם נראה מחירו 30% יותר מה-508 באופן די שערורייתי.

אף פעם לא חייתי עם מכשיר של בולדר, שלא לדבר על המוצר הכי פחות יקר שהם מציעים. באמת התכוננתי לשינמוך קל בהתאם למחיר הצנוע שלו. אולי בגלל זה אני מאושר איתו כפי שאני. הבולדר 508 הוא הפתעה בלתי צפויה. הוא חייב להירשם כהישג עצום עבור חברה שנבנתה על הלך הרוח של איכות ללא התחשבות במחיר. אני מבין ש-5K$ עשויים להוות קושי עבור סנובים רבים של אודיו לקחת אותו ברצינות בהקשר של מערכת היי אנד גבוהה - וזו תהיה טעות. בין אם אתה בונה מערכת ברמה עולמית סביב ה-508 באמצעות סדרה של שדרוגים, או שאתה מוותר על דעות קדומות ונותן את ה-508 במערכת העל הנוכחית שלך, אתה עשוי להיות מופתע וגם עשיר יותר בעשרות אלפי דולרים. אני לא אומר שלא קיים פונו טוב יותר, זה יהיה מטופש. כוונתי היא שאתה עשוי למצוא את ה-508 כל כך טוב ומאוזן עד שפשוט לא תרצה הרבה מעבר לכך. שם אני מוצא את עצמי אחרי הזמן שלי עם ה-508. אני ממש לא מרגיש צורך ליותר. באשר לאודיו היי אנד, עד כמה זה מרענן?