תקליטים לעומת דיסקים

בקהילה האודיופילית ישנו ויכוח מתמשך - מה עדיף, התקליט או הדיסק. ליתר דיוק - תקליטים או מקור דיגיטלי. ניתן לסכם את הויכוח במשפט אחד - עניין של טעם. למעשה זה באמת נכון אבל לפני שמסכמים כך כדאי להבין את הנושא יותר לעומק.

מבחינה טכנית יש למדיה הדיגיטלית כמה יתרונות מובנים על התקליט. באותה נשימה ניתן למנות מגרעות שונות לתקליט:
טווח דינמי: תקליט עד 70db. דיגיטל - 96db ואפילו 120. אם מדובר במוזיקה תזמורתית למשל זה יתרון עצום. 1:0 לתקליט.
הדיגיטל חסר רעשי רקע בעוד תקליט לא חדש או לא נקי מייצר רחש שמכסה פרטי מוזיקה בעוצמה נמוכה. 2:0.
ממשק: דיגיטל - הפעלה נוחה: ניווט בין קטעים, הרצה קדימה\אחורה,פאוז… הכל בהזזת אצבע. 3:0.
העמדה - נדרש ידע ונסיון כדי להרכיב ולמקם פטיפון בצורה טובה. העמדת נגן דיסקים או ממיר אינה דורשת כלום. כמעט. 4:0.
תחזוקה: כיוון זרוע, החלפת רצועה, שימון, ניגוב אבק… אחסון: אוסף תקליטים תופס קירות בעוד שדיסקים ניתן להמיר אל תוך שרת מוזיקה. סטרימינג לא תופס מקום כלל. 5:0.
עלויות: פטיפון - ראש מתכלה, הסטאפ כולו עלול להינזק משימוש לא זהיר או תוך כדי ניקוי. תקליטים יקרים. דיגיטל - עלויות זניחות הודות לשירותי הסטרימינג. 6:0.

עד כאן, על פניו - נוקאאוט לדיגיטל.

הטיעון העיקרי של חובבי התקליט הוא - צליל חם, נשמע יותר אמיתי, אנלוגי וכ׳. וגם, צליל בעל גוף ונפח, בלעז body, שחסר בדיגיטל. בהקלטות והדפסות מסוימות - נוכחות, בלעז presence. האם זה נכון לעומת מקור דיגיטלי משובח?
בואו נהיה לארג׳ים. 6:1.

בתחום הרגש לתקליט יש יתרונות שאי אפשר לזלזל בהם.
למבוגרים שבנו - נוסטלגיה. עטיפות התקליטים. מגע. כל תקליט הוא סיפור של תגלית. שמיעה בחברותא. לצעירים - גילוי אוסף המוזיקה של ההורים, טכס הנחת התקליט, התענגות על המראה והאסתטיקה של פטיפון משובח… כל אלה משלימים את החווייה המוזיקלית. 6:2.

היכן יש לתקליט יתרון איכותי על הדיסק?
אני מוצא יתרון כזה בסוג מסוים ומצומצם של תקליטים - תקליטי מונו של כלים בודדים (אחד עד שניים) משנות החמישים במוזיקה קלסית. לא במוזיקה קלסית גדולת הרכבים וגם לא במוזיקת ג׳אז. דוגמה לתקליטי מונו כאלה היא נתן מילשטיין בוינייטות לכינור ופסנתר בהוצאת קפיטול. נוכחות הכינור בתקליטים היא נפלאה ושומעים את גווני גוונים של הכלי בנגינתו המשובחת של הכנר. מדוע דווקא הקלטות מונו? מאחר ותהליך ההקלטה הוא הקצר והפשוט ביותר - מיקרופון אחד לטייפ סלילים, ללא מיקס. כך שומר הסיגנל על טהרתו וזה מורגש מאוד בתוצאה הסונית. אוסף תקליטים כזה בהדפסה בהחלט מצדיק סטאפ אנלוגי משובח. הקלטות של מוזיקה מורכבת יותר, מעל לארבעה כלים, איני מוצא בתקליט כל יתרון. הרימסטרים של הוצאות כמו RCA Living Stereo ו Mercury לדיסקים בפורמט SACD ואפילו Redbook (דיסק רגיל) פשוט יוצאים מן הכלל. מורגש שחריפות מסוימת שהציקה קצת בתקליטים נעלמה ברימסטרים האלה והתוצאה אנלוגית לעילא (נסו למשל שחרזה-ריינר). כנ״ל לגבי הוצאות ג׳אז של בלו נוט משנות החמישים והשישים, למרות ההילה והמחירים היקרים של ההדפסות הראשונות. סוגה אחרת של מוזיקה שזוכה לעדנה על התקליט היא הקלטות ווקאליות בליווי כלי בודד, לרב מוזיקת פולק, פולק-רוק וכדומה. לדוגמה, התקליטים המוקדמים של בוב דילן, ג׳וני מיטשל, אודטה, ומוכרים פחות - אמן הגיטרה הצרפתי פייר בן שושן. גיטרה קלסית ופלמנקו גם היא נשמעת נהדר על גבי תקליט. לדוגמה אלבומים של ג׳וליאן ברים (RCA) ופאקו דה לוסיה (Philips). 6:3.

תקליטים בהוצאות מחודשות, האמנם?
אני מוצא את ההוצאות האלה מיותרות. כמעט ללא יוצא מן הכלל אין בהם יתרון איכותי על דיסק והן באות לספק את הטרנד האנלוגי של זמננו. אם תקחו לדוגמה תקליטי ג׳אז של שנות החמישים והשישים בהוצאות כמו presrige, Impulse ההשוואה של ההוצאות החדשות להוצאות של שנות ה 70 ממש מביכה, שלא לדבר על הדפסות מוקדמות יותר. כנ״ל לגבי הוצאות מיוחדות ויקרות של תקליטים 180 גרם ויותר ועוד שאר תעלולים. התקליטים החדשים הללו אמנם מושקעים ויפים, הצליל שקט, שמן ולצערי בעיקר אנמי וחסר חיים. נכון שכיף להאזין לתקליט חדש ונקי מרחשים אך את אלה מספק גם הפורמט הדיגיטלי. מדהים לגלות כי חנות כמו האוזן השלישית חזרה להיות חנות תקליטים כשהדיסקים כמעט בשוליים.
למי אני ממליץ על סטאפ אנלוגי?
שברשותו אוסף תקליטים גדול ואיכותי משנות ה 70 ואחורה. מי שמתכנן לקנות פטיפון ולבנות אוסף תקליטים חדשים ומטרתו בעיקר איכות שמע, הייתי מייעץ לו לוותר על התענוג ובמקום זה להעמיד שרת מוזיקה \ סטרימר וממיר איכותיים.

כיום איכות דיגיטל הגבוהה ביותר מתקבלת דרך שרת מוזיקה מחובר לממיר. ריפ לדיסק שעבר ניקוי פיזי וחשמל סטטי נותן את התוצאה הטובה ביותר. שימו לב: קבצים ברמת היי-רז אינם מבטיחים איכות מכסימלית. חשובה יותר עבודת טכנאי הקול, לא ממש משנה באיזו רזולוציה. היי-רז כשלעצמו יכול להיות חסר משמעות כשמדובר בתהליך upsampling גרידא. התהליך הזה יש שהוא מבוצע בצורה מקצועית דרך ציוד אולפני משובח ואז אולי נרוויח משהו. פעמים רבות מדובר ב upsampling דרך תוכנת מחשב כזו את אחרת ואז מדובר לרב בקלקול לעומת 16 ביט. מקבלים קצת יותר אוויר על חשבון טבעיות, אימג׳ינג ומשקל.

 ●  איך מקבלים איכות שמע מכסימלית מסטרימינג:
ניטרול רעשי רשת - כבלי רשת של Faber’s (קישור)
מתח נקי לראוטר ולסטרימר
כבל usb איכותי בין הסטימר לממיר

 ●  איך מקבלים איכות שמע מכסימלית מפטיפון:
שיכוך לפטיפון (למעט פטיפונים במשקל כבד מאוד)
כיוון זרוע - VTA, Angle, Azimuth
כיוון ראש - tracking force

 ●  איך לשמור על תקליטים:
העמדה במאונך. לא בשכיבה ובוודאי לא בערימה.
להרחיק משמש וחום.
לא לגעת באצבעות.
לוודא שהשרוול (sleeve) לא עשוי ניילון באיכות ירודה, כזה שנדבק לתקליט. גם לא מנייר מחוספס שמשייף את התקליט וגם לא ללא שרוול כלל.
לא להשאיר את התקליט מונח סתם על פלטת הפטיפון.
לא ללחוץ חזק על התקליט בשעת הניגוב.
לא לנקות עם מברשת שלוחצת את האבק והלכלוך פנימה אל תוך החריצים.
שטיפה אך ורק עם חומרים מתאימים - מיים מזוקקים, נוזלים ייעודיים … אף פעם לא עם מי ברז!!
סטאפ נכון לזרוע - משקל עקיבה (tracking force) נמוך מדי מזיק מאוד לתקליט שכן טיפ המחט לא יושב יציב בחריץ אלא מזגזג ודופק את דפנותיו. שימו לב, משקל נמוך מדי מזיק הרבה יותר ממשקל גבוה מדי.
לא להוריד את המחט באמצע קטע. היות ומדובר במגע של קצה זעיר ביותר של המחט המוטח אל התקליט, אפקט המכה על משטח התקליט הוא גדול כאילו מדובר בנפילה של משקולת ברזל כבדה על הריצפה. הנזק הוא ממשי. הקפידו להוריד את המחט בעדינות בתחילת התקליט או במדויק ברווח שבין הקטעים.

מוזיקה קלסית
הקלטות מונו של כינור, צ׳לו
RCA Living Stereo
Mercury
Decca
Philips
EMI

ג׳אז
Blue Note
Perstige
ECM